ל', צעירה בת 26, הגישה בשבוע שעבר, בבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן, בקשה לאפשר לה להשתמש במנות הזרע של בעלה המנוח, המצויות בבנק הזרע, לצורך הפרייתה בזרעו של המנוח לאחר פטירתו.

ל' הינה אזרחית יהודיה ותושבת ישראל, ילידת ארגנטינה. לפני כשלוש שנים, עלתה לארץ מארגנטינה ובאולפן בירושלים, היא פגשה את המנוח, עולה חדש מארה"ב. הם התאהבו ותוך זמן קצר, נישאו.

כשבוע לאחר נישואיהם, חש המנוח ברע, הוא הובהל לבית החולים איכילוב, שם, כעבור יומיים של אישפוז, נפטר, בהיותו בן 26. עד היום, לא הובררה סיבת פטירתו.

בטרם פטירתו של המנוח, דיברו בני הזוג על הבאת ילדים לעולם, הם ניסו להחליט כמה ילדים הם רוצים, שוחחו ביניהם איפה יגדלו את הילדים, כיצד יחנכו אותם, ואף חשבו על שמות לילדיהם. כשבוע לפני פטירתו של המנוח, בהחלטה משותפת של בני הזוג, הפסיקה ל' ליטול גלולות למניעת הריון.

בטרם פטירת המנוח, בעודו מאושפז בבית החולים, שרוי במוות מוחי ומחובר למכשירי החייאה, שאלה ל' את הורי המנוח אם הם מסכימים כי היא תשמור על זרע בנם, ונענתה בחיוב. מייד עם היוודע דבר פטירתו, ביקשה ל' מהצוות הרפואי של בית החולים, שישמרו עבורה את זרעו של המנוח.

ל' מציינת בבקשתה, כי במהלך חייו הביע המנוח רצון בילדים משלו, ילדים שיהיו משותפים לו ולה. כמו כן, הורי המנוח הצהירו בפני בית המשפט על כוונתם לתמוך בל' ובבנה העתידי.

כיום, נושא שימור ומסירה של זרע מוסדר בתקנות בריאות העם (בנק הזרע). באוקטובר 2003, יצאו הנחיותיו של היועץ המשפטי לממשלה, באשר לנטילת הזרע לאחר המוות ושימוש בו.

על פי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, מתן היתר להשתמש בזרע של אדם לאחר פטירתו יתבסס בעיקרו על שני יסודות מרכזיים: האחד, כיבוד רצון הנפטר, והשני, רצונה של בת זוגו של הנפטר בהמשכיות שאיפתם לילד משותף. בנוגע לבחינת הרצון הכן מצד בת זוגו של נפטר, מצוין בהנחיות כי מן הראוי, שההחלטה בעניין השימוש בזרע הנפטר תינתן רק לאחר תקופה של מספר חודשים ממועד המוות, בכדי שלא תיעשה תחת השפעת התחושות המלוות את הטרגדיה האנושית שבפטירת בן הזוג.

לפיכך, הוגשה הבקשה בחלוף כשנה מפטירתו של המנוח – תקופה שבמהלכה נוכחה ל' לראות כי רצונה ללדת את ילדי בעלה המנוח, רק הלך וגדל והפך למוחשי.

את ל' מייצגת עו"ד אירית רוזנבלום, יו"ר ארגון "משפחה חדשה".