רחל פרס נפגעה בתאונת עבודה, בתחנת משטרת ישראל בשדרות, עת עבדה שם בניקיון התחנה. כאשר סיימה פרס את עבודתה בתחנת המשטרה והתכוונה לשוב לביתה, ניגשה לשוטרת היומנאית וביקשה ממנה לשים את המפתחות במקומם הרגיל, שהוא בארון גבוה. לטענת פרס, סירבה השוטרת לבקשתה בטענה שאין לה זמן. לפיכך, וכדי להחזיר את המפתחות למקומם בארון, עלתה פרס על כסא, שעמד בסמוך. היא פתחה את הארון כשלפתע ניתק הארון מהקיר, נפל עליה, הדף אותה לרצפה יחד עם הכסא, כשהיא נמחצת בין הכסא לארון. עקב פגיעתה, הובהלה פרס לבית החולים.

פרס הגישה תביעה נגד משטרת ישראל לפיצוי בגין התאונה. משטרת ישראל ביקשה להעביר את האשמה לצד ג' - מעסיקתה של התובעת, חברת כוח אדם. פרס טענה כי מאז התאונה איננה עובדת, מתקשה בעמידה וזקוקה לעזרה.

בית המשפט קבע כי התאונה אירעה עקב רשלנותה של המשטרה, שהיא האחראית הבלעדית לתקינותו של הציוד והריהוט שנמצא בתחנת המשטרה, השייך לה ובשליטתה. צד ג' הייתה המעבידה של פרס ומשלמת שכרה וככל שמדובר בנסיבות התרחשות התאונה במקרה זה, צד ג' שלחה את התובעת לנקות את תחנת המשטרה, עבודה שאותה עשתה בשגרה יומיומית, ולא היה לה כל מעורבות או שליטה באותן נסיבות.

עוד נקבע כי כעניין של מדיניות, יהיה זה לא רצוי ואף מסוכן בפני עצמו, להכיר בפיצול וחלוקה של אחריות בהיבט הבטיחותי בין שני הגופים, חברת כח האדם והמפעל. באופן כללי, הדבר יגרום כדרך הטבע, לנפילה בין הכיסאות, שרק תרבה תאונות. הגורם הטבעי והמתבקש להיות אחראי על שמירת כללי הבטיחות וקיום סביבת העבודה התקינה, בעת ביצוע המלאכות, הוא המפעל עצמו, שבחצריו ובמתקניו מתבצעת העבודה ובידו השליטה המלאה והיעילה על המקרקעין, המכונות וציוד העבודה למיניהו". נמצא כי החבות המלאה והבלעדית כלפי פרס, בגין התאונה, היא למשטרת ישראל ועל כן תביעתה כנגד צד ג' נדחית.

בעקבות התאונה, איבדה פרס את יכולתה לעבוד בתחום עיסוקה, שהוא עבודות נקיון. היא חסרת השכלה וכל חייה עבדה בעבודות פיזיות. הממצאים הרפואיים, כפי שהם באים לידי ביטוי בחוות הדעת, מבהירים כי לאחר התאונה הדרדר מצבה הפיזי של פרס, עד כדי כך שנבצר ממנה לשוב לעבודתה הקודמת. לאור הנסיבות ובמיוחד בשל גילה, שהייתה בעת התאונה בת 65 וכיום הינה בת 72, נקבע כי מדובר באובדן השתכרות בגובה של 100%. שכרה הממוצע של התובעת עובר לתאונה עמד על 3,001 ש"ח. לפיכך נפסקו לפרס פיצויים בסך כולל של 485,000 ש"ח בגין הפסד השתכרות, כאב וסבל, הוצאות עזרה לה היא נזקקת, הוצאות טיפול בבעל וכו'.