בית המשפט
צילום: Pixbay

הוגשה קובלנה כנגד עו"ד יוסי אומיד בגין הסתרת מידע, פעולה בחוסר נאמנות מול לקוח והטעייתו

שת"פ בין הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית ולשכת עורכי הדין יוביל להגשת קובלנות במסלול מהיר נגד עורכי דין שהציבור יתלונן עליהם ברשות. התלונה הראשונה הוגשה נגד עו"ד יוסי אומיד

נחמן שפירא | (5)

האם סוף סוף מישהו יעשה סדר בשוק הרותח של התחרות של עורכי הדין בתחום ההתחדשות העירונית? התחרות בין עורכי הדין בתחום לפעמים חורגת מגבול הטעם הטוב, והתוצאה היא פעמים רבות - פגיעה בזכויותיהם של הדיירים.

הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית הודיעה כי החלה לאחרונה בשיתוף פעולה עם ועדת האתיקה הארצית בלשכת עורכי הדין, לצורך טיפול בתלונות הרבות המגיעות אליה דרך המינהלות העירוניות הפועלות ב-40 רשויות מקומיות, וכן באמצעות הממונה על פניות דיירים ברשות הממשלתית, עו"ד תמר עדיאל זכאי.

במקרה הראשון בו החלו לטפל יחד, החליטה ועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין להעמיד את עו"ד יוסי אומיד לדין משמעתי בגין הסתרת מידע, פעולה בחוסר נאמנות מול לקוח והטעיית הלקוח.

ההליך החל לאחר שכנגד עו"ד יוסי אומיד התקבלו ברשות הממשלתית להתחדשות עירונית מספר תלונות אשר נבחנו ונמצאו מבוססות, ובהתאם לכך הועברה תלונה לוועדת האתיקה הארצית. במקרה אשר בגינו החליטה ועדת האתיקה הארצית להגיש את הקובלנה, ניסה עו"ד אומיד להחתים בעלי דירות על הסכם פינוי בינוי עם חברה יזמית שעדיין נמצאת בהקמה ואינה קיימת בפועל, וזאת תוך כדי איומים על בעלי דירות שלא רצו לחתום כי ינקטו נגדם צעדים כדיירים סרבנים. בגין אותו אירוע, הוגשה גם תלונה לממונה לעניין פניות דיירים ברשות הממשלתית להתחדשות עירונית, אשר בסיום הבירור שלה קבעה כי "הדעת אינה נותנת שדיירים יתקשרו בעסקה מחייבת עם יזם שזהותו אינה ידועה להם ויש צורך בחובת גילוי ובשקיפות מלאה בהסכם לעניין זהות היזם".

ועדת האתיקה הארצית בלשכת עו"ד והרשות הממשלתית להתחדשות עירונית החליטו כי במסגרת הפעילות המשותפת ביניהן, לאחר צבירה של תשתית ראייתית לפעילות פוגענית של עורך דין מסוים, תעביר הרשות את ממצאיה אל ועדת האתיקה לשם קיומו של בירור בעניינם.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

אלעזר במברגר, מנכ"ל הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית מסר כי: "שיתוף הפעולה בין הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית וועדת האתיקה בלשכת עורכי הדין מטרתו הידוק ההגנה על בעלי הדירות בהתחדשות עירונית, ומניעת פעילות פסולה של עורכי דין החורגים מכללי האתיקה המקצועית".

נזכיר כי עד למועד מתן פסק הדין עומדת לעו"ד אומיד חזקת החפות, וכי בשלב זה מדובר רק על הגשת קובלנה, אשר הדיון בה יערך בקרוב.

תגובות לכתבה(5):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 3.
    ערן 06/06/2023 14:26
    הגב לתגובה זו
    לפי מה שהגיע אלי, הוא שוחה ובוחש עם קבלנים באותו זמן שמארגן את הדיירים לחתום לקבלנים כאילו שהוא מייצג את הדיירים המסכנים, ברובם כאלו תמימים שלא מבינים ומבחינתם רואים זאת כאפשרות יחידה לשדרג כביכול את דירתם, העיקר ש..."הם לא צריכים לשלם כלום" ו...העסקים שלהם עם הקבלן וכמה הקבלו משלם לו בעבור היצוג של הדיירים מולו (!!) זה "לא אמור לעניין אותם".
  • 2.
    מבלי להתיחס למקרה בכתבה, יש להזהר מעורכי דין. (ל"ת)
    דודו 11/05/2023 10:40
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    חיים 09/05/2023 17:10
    הגב לתגובה זו
    ראיתי אותו מבצע מניפולציות על דיירים, מייצג למעשה את הקבלן וגם לא מסתיר קשריו עימו, מסרב לומר מה וכמה הוא מקבל מהקבלן ובעצם מה הוא התקבול שהוא מקבל כדי ליצג.... את הדיירים - אנשים קשי יום שמבחינתם ההבטחה ש..."הם לא צריכים לשלם כלום" היתה נשמעת נהדרת, בלי להבין שהם משלמים פי כמה וכמה בשל העובדה שהלכה למעשה העו"ד נותן שירות לקבלן שהוא זה שעומד *מולם*. ראיתי בעיניים שלל מניפולציות ברורות, הבנתי מהר מאוד במה מדובר ואיזה אנשים הוא מחפש ואילו הוא מבקש להרחיק. הכל... לכאורה כמובן אבל.. יש לי לא מעט אינפורמציה מתועדת אם יתעורר איזה צורך...
  • איך אפשר ליצור עימך קשר (ל"ת)
    מ.נ 28/11/2023 14:10
    הגב לתגובה זו
  • מ.א. 10/05/2023 19:59
    הגב לתגובה זו
    עו"ד אומיד הציג את עצמו כעורך דין של הדיירים בעוד שבפועל הסתיר מידע, שגיליתי אותו, כי הוא בעצם עובד עבור הקבלן. איש לא ישר. הפרויקט המדובר היה אמור חהיות בעיר חולון.
תאונת דרכים
צילום: depositphotos

יקבל פיצוי של 1.5 מיליון שקל גם בלי פגיעה מוכחת בהכנסה

בית משפט השלום בהרצליה פסק פיצוי חריג בהיקפו לצעיר שנפגע בתאונת דרכים, אף שחזר מיד לעבודה והצטיין בלימודי התואר השני שלו. השופטת קבעה כי למרות ההצלחה המקצועית והאקדמית, מצבור הנכויות והפגיעה הרפואית עלולים להשפיע בעתיד על כושר ההשתכרות שלו, ויש לפצות כבר היום

עוזי גרסטמן |

בערב קיץ של אוגוסט 2022, תאונת דרכים אחת קטעה באחת מסלול חיים שנראה אז ברור למדי. צעיר בן 24, סטודנט למשפטים שעבד במקביל במשרד עורכי דין, מצא את עצמו מתמודד עם כאבים, סחרחורות, צפצופים באוזניים וקשיים נפשיים שילוו אותו גם שנים אחרי. כלפי חוץ, דבר כמעט לא השתנה. הוא חזר מיד לעבודה, המשיך בלימודים, סיים תואר ראשון, החל תואר שני ואף הצטיין בו. אבל מתחת לפני השטח, כך קבע בית המשפט, נוצרה פגיעה מורכבת, מצטברת, כזו שעלולה לכרסם בכושר עבודתו בעתיד, גם אם בהווה היא כמעט ואינה ניכרת.

בפסק דין מפורט שניתן בדצמבר 2025 בבית משפט השלום בהרצליה, פסקה השופטת הבכירה לימור רייך פיצוי כולל של כ-1.43 מיליון שקל לטובת התובע, בתביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים נגד כלל חברה לביטוח. הסכום הגבוה נפסק אף שהנתבעת לא חלקה על כך שהתובע לא הפסיד שכר בעבר, ואף המשיך להתקדם במסלולו המקצועי והאקדמי. לב המחלוקת, כפי שהגדירה השופטת, היה סביב שאלת הנזק, ובעיקר שאלת הפער בין הנכות הרפואית לבין הנכות התפקודית.

על פי פסק הדין, האחריות לתאונה לא היתה שנויה במחלוקת. המחלוקת נסובה כולה סביב היקף הפיצוי. לצורך כך מונו ארבעה מומחים רפואיים מטעם בית המשפט: בתחום האורתופדיה, הראומטולוגיה, הפסיכיאטריה ואף בתחום אף אוזן גרון. חוות הדעת לא נסתרו, והמומחים אף לא נחקרו עליהן. בסופו של דבר נקבע כי לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה משוקללת בשיעור של 33.45%.

הנכות הזו לא היתה נקודתית או ממוקדת בפגיעה אחת בלבד. בתחום האורתופדי נקבעה לתובע נכות קלה בגין הגבלות בתנועות עמוד השדרה הצווארי והמותני. בתחום הראומטולוגי אובחנה תסמונת פיברומיאלגיה, עם נכות לצמיתות בשיעור של 5%, תוך ציון כי קיים סיכוי לשיפור מסוים בעתיד אך לא להחלמה מלאה. בתחום הפסיכיאטרי נקבע כי התובע פיתח הפרעת הסתגלות עם תסמינים חרדתיים, דיכאוניים ואלמנטים פוסט־טראומטיים, אם כי הנכות הזו הופחתה בשל חפיפה עם מצבו הקודם והפיברומיאלגיה. בתחום אף־אוזן־גרון נקבעה נכות משמעותית יחסית בגלל טנטון קבוע וסחרחורות.

הנתבעת ביקשה להמעיט במשמעות הכלכלית

אלא שהנתבעת ביקשה להמעיט במשמעות הכלכלית של כל אלה. לטענתה, גם אם קיימת נכות רפואית לא מבוטלת, בפועל אין לה כמעט השפעה תפקודית. התובע, כך נטען, עובד במשרה מלאה, השלים התמחות, לומד לתואר שני ואף עושה זאת בהצטיינות. מכאן, לטענת חברת הביטוח, הנכות התפקודית נמוכה בהרבה, ולכל היותר עומדת על 10%. השופטת רייך דחתה את הטענה הזו, אך גם לא אימצה באופן מלא את עמדת התובע. בפסק הדין הודגש כי אין עדות לכך שהנכות הרפואית זהה לנכות התפקודית. “הנכות התפקודית נקבעת בידי בית המשפט על יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו”, נכתב בפסק הדין שפורסם, תוך הפניה לפסיקה הקיימת. עם זאת, נקבע כי אין להתעלם מהשפעתן המצטברת של הנכויות, גם אם בשלב זה אין להן ביטוי ישיר בשכר או בהיקף העבודה.

צוואה ירושה
צילום: Istock

אלמנה, צוואה ומצבה: כך נדחתה תביעה על דירה, כספים והוצאות קבורה

בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה קבע כי הסכם ממון וצוואה ברורים גוברים על טענות לשיתוף רכושי. אלמנה שנישאה בשנית ניסתה לקבל זכויות בדירה שירש בעלה השני ויתרות כספיות, ואף דרשה מילדיו מנישואיו הקודמים הוצאות קבורה, אך תביעתה נדחתה כמעט במלואה, תוך ביקורת חריפה על התנהלותה והאופן שבו הונצח המנוח על מצבתו

עוזי גרסטמן |

בערוב ימיו של המנוח, שנים לאחר שנישא בשנית וערך הסכם ממון מסודר ואף צוואה מפורטת, נדמה היה כי קווי הירושה והרכוש ברורים. אלא שלאחר פטירתו התברר כי הדברים רחוקים מלהיות פשוטים. אלמנתו פנתה לבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה וביקשה להצהיר על זכויות נרחבות בנדל"ן ובכספים, בטענה לשיתוף רכושי מכוח הסכם הממון שנחתם בין בני הזוג. מנגד, עמדו שלושת ילדיו של המנוח מנישואיו הראשונים, שטענו כי רצון אביהם היה ברור וחד־משמעי, וכי הצוואה וההסכם אינם מותירים מקום לפרשנות שהאלמנה מבקשת לאמץ.

פסק הדין, שניתן באחרונה על ידי השופט אורן אליעז, מציג תמונה מורכבת של יחסי משפחה טעונים, פרשנות חוזית קפדנית, ועימות חריף סביב שאלות של ירושה, כבוד וזיכרון. בסופו של יום קבע בית המשפט כי מרבית טענות האלמנה דינן להידחות, וכי אין לה זכויות בדירה שאותה ירש בעלה מהוריו, אין לה חלק בכספים שהיו בחשבונו הפרטי, ואף אין מקום לחייב את ילדיו בהוצאות הקבורה, בין היתר נוכח האופן שבו בחרה להקים את מצבתו.

הזוג נישא ב-1997, כשלכל אחד מהם היו ילדים מנישואים קודמים. כשנתיים לאחר מכן הם חתמו על הסכם ממון שאושר כדין בבית המשפט. בהסכם הוסדרו במפורש נכסים שהיו לכל אחד מהם ערב הנישואים, וכן נקבעו כללים לגבי הרכוש שייצבר במהלך החיים המשותפים. ב-2004 ערך המנוח צוואה, שבה ציווה את מרבית רכושו - ובכלל זה נכסי מקרקעין - לשלושת ילדיו, תוך שהוא מותיר לאשתו השנייה סכום של 100 אלף שקל ומכונית אחת.

לאחר פטירתו ב-2020 ניתן צו לקיום הצוואה, ללא כל התנגדות מצד האלמנה. ואולם כמה חודשים לאחר מכן הוגשה התביעה, שבה ביקשה האלמנה להצהיר כי רבע מהזכויות בדירה מסוימת - שהם מחצית מזכויותיו של המנוח - שייכות לה. הדירה, שהתברר, נתקבלה בירושה על ידי המנוח מהוריו, ונרשמה על שמו בלבד. עוד דרשה האלמנה מחצית מיתרות חשבונות הבנק, רישום המכונית על שמה, תשלום של 100 אלף שקל בהתאם לצוואה, וכן החזר של כ-10,400 שקל בגין מחצית מהוצאות הקבורה והאבל.

האלמנה טענה כי הרישום אינו משקף את ההסכמות האמיתיות

בית המשפט בחן בראש ובראשונה את שאלת הזכויות בדירה. נקודת המוצא היתה רישום המקרקעין, המהווה ראיה חותכת לבעלות. אלא שהאלמנה טענה כי הרישום אינו משקף את ההסכמות האמיתיות, וכי לפי הסכם הממון כל רכוש שנצבר במהלך הנישואים, כולל ירושות, הוא רכוש משותף. השופט אליעז דחה את הטענה הזו מכל וכל. הוא קבע בפסק הדין שפורסם שההסכם כולל הוראות ברורות, שלפיהן שיתוף רכושי חל רק על נכסים שיירשמו על שם שני בני הזוג. סעיף 5 להסכם, כך נקבע, מבהיר כי שותפות נוצרת כשהרכוש "יירשם על שם הצדדים", בין אם בלשכת רישום המקרקעין ובין אם במקום רישום אחר.