הפריזמה שבה מדינת ישראל צריכה לראות את תוצאות הבחירות בצרפת, נוגעת ישירות לכלכלת ישראל, ובמיוחד למרכיב הדיור. לדידי הניצחון של עמנואל על מרין לה פן הינו ניצחון פירוס שהינו טקטי בלבד. ההישג של מארין לה פן, הן בעצם עלייתה לסיבוב השני והן בכך שגרפה כ-34 אחוזים מהקולות, ואם נחלט את המוסלמים והיהודים נגיע ללמעלה מ-40 אחוזים מהצרפתים הנוצרים, מלמד על בעיה אסטרטגית ליהודי צרפת בפרט ומערב אירופה בכלל, "בעיה" שעל ממשלת ישראל ומקבלי ההחלטות בתחום הכלכלה להפוך ל"הזדמנות".

אין זה סוד שעליית המיליון ממדינות חבר העמים בשנות ה-90 של המאה שעברה תרמה משמעותית לכלכלת ישראל והגדילה לאין שיעור את התוצר. כך גם יכול להיות במידה וניערך כהלכה לקליטת מאות אלפי עולים ממדינות רווחה דוגמת צרפת, בריטניה, גרמניה, בלגיה, איטליה, ספרד ועוד במערב אירופה לבדה מתגוררים כמיליון יהודים, חלק נכבד מהם בעלי מקצועות חופשיים והינם ערך סגולי משמעותי לצמיחה הכלכלית של ישראל, ובמיוחד בימים כמו היום בהם, מחד גיסא, קיים עודף נכבד בתקציב וכלכלת המדינה נחשבת ליציבה יחסית לרוב מדינות המערב, ומאידך גיסא קיים משבר נדלנ"י קשה מאין כמותו.

על מנת להיערך כהלכה לאתגר מעין זה, אל לה לממשלת ישראל לסמוך על אלילת המזל. רק שיתוף פעולה הדוק בין הממשלה והשרים הכלכליים, בתוכם כחלון, אלי כהן וגלנט לבין עשרות עיריות ורשויות מקומיות שבהן קיימת היתכנות גבוהה לקליטת אותם עולים, תייצר את התוצאות הרצויות. זה יכול לבוא לידי ביטוי בסל הטבות כלכלי שיכלול בתוכו בין היתר את נושא הדיור, התעסוקה, החינוך וכו', וגם הקמת גוף שיכלול מומחים בתחומים אלה, יכוון את אותם עולים לאותן ערים, שכונות או מקומות יישוב שיתאימו להם, זאת תוך הקפדה יתרה על ממשק קרוב בין מקומות  המגורים לבין מקומות העבודה.

מחישוב שערכתי, קליטה של נניח כ-20 אלף עולים לשנה מארצות אלה, כלומר כ-200 אלף במהלך העשור, לא רק שהינה בהחלט ריאלית (כלומר, כל יהודי חמישי ממדינות מערב אירופה יעלה לישראל בעשור הקרוב), אלא גם תתרום משמעותית ביותר לתוצר הלאומי ותעורר מחדש את שוק הדיור המקרטע וגם, וזה אולי הכי חשוב, תייצב את כלכלת ישראל לעשור הקרוב, ובכלל.

• הבנק המרכזי של צרפת מוריד תחזיות
• פיץ' מורידה את דירוג האשראי של צרפת: אי יציבות פוליטית וחוב ציבורי גבוה מעיבים על התחזית הכלכלית
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

אדגיש כי בשנתיים האחרונות לבדן עלו למדינת ישראל, מידי שנה, כ-30 אלף עולים חדשים בקירוב, מתוכם למעלה ממחצית ממדינות אלה, כך שהאתגר הינו בהחלט ריאלי ועל מקבלי ההחלטות לאמץ כאן ועכשיו קו אסטרטגי ברור בנושא זה, זאת על מנת שהזדמנות הפז הזו לא תוחמץ, חלילה.

כמהלך ראשון, המלצתי היא ללכת על שני כיוונים עיקריים: האחד, על אותן ערים, בעיקר בפריפריה, שבהן מיושמים הסכמי הגג, זאת על מנת לתרום משמעותית לחיזוק אותן ערים, מבאר שבע ונתיבות בדרום ועד לעפולה ונצרת עילית בצפון. השני, מנוף יוצא מן הכלל להתחדשות עירונית כוללת בערים הוותיקות במרכז הארץ הכמהות להתחדשות בחזות הבניינים המתפוררים, ברענון האוכלוסייה והוספת "וייב" למרכזי הערים ולשכונות וכמובן, בהיבט הכלכלי של תוספת אוכלוסייה משמעותית, הן כמותית והן איכותית.

הכותב הוא חיים מאירוביץ', חבר הנהלת התאחדות הקבלנים, רמת גן-גבעתיים