למרות הירידה היומית ואי-הוודאות לגבי תוכנית הממשל: בסיכום שבועי הנפט עלה
החוזים העתידיים על הנפט סיימו את יום המסחר בירידות שערים, זאת בעקבות אי-הודאות ששררה במהלך רוב שעות היום לגבי אישורה של תוכנית הממשל לחילוץ המערכת הפיננסית.
מוקדם יותר, לאחר שאמש
לקראת סיום המסחר בוול סטריט המדדים מחקו הירידות, ואף עברו בחלקם לעליות, זאת בעקבות התבטאויות בכירים בממשל ובגבעת הקפיטול, יחד עם ההערכות, כי התוכנית תאושר בקונגרס לפני תחילת המסחר ביום שני.
הנשיא בוש, בנאום לאומה,
בסופו של המסחר בניימקס החוזים על הנפט סגרו בירידה של 1.13 דולר, לרמה של 106.89 דולר לחבית. בסיכום שבועי עלו מחירי הנפט ב-4%.
"בלי התוכנית, נראה שאין דבר שיעצור את הידרדרות הכלכלה, והמצב יחמיר כל עוד תימשך האי-ודאות" אמר מייקל לינץ', נשיא Strategic Energy & Economic Research. "ההתמוטטות האחרונה (במחירי הנפט) נגרמה בגלל חולשה כלכלית", הוסיף.
למרות הירידה היום, הנפט סיים את השבוע דווקא בעלייה, זאת בעיקר בזכות זינוק השיא ביום שני, יום פקיעת חוזי לחודש אוקטובר, בו המשקיעים דחפו את המחיר לחבית מעלה כדי לנסות ולכסות על פוזיציות שורט בהם היו. המשבר הפיננסי, והנסיונות לאישור התוכנית שאולי תוביל לסיומו, שמרו על מחיר הנפט השבוע בטווח של כ-4 דולרים.
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
