בג"ץ אישר להגיש כתבי אישום בעבירות מסוג "פשע"

פסק דינו של בג"ץ ניתן בעתירה שהגישו ארנון פרי ומספר חברות בבעלותו, אשר הואשמו בביצוע עבירות שנעברו בנסיבות מחמירות על פי חוק מע"מ ובקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות בסך של לא פחות מ- 25,952,215 ש"ח מרשות המיסים, עפ"י חוק העונשין.

בג"ץ קבע כי יש לדחות את העתירה על הסף ואין להיעתר אף לא לאחד הסעדים שביקשו העותרים.

העתירה הוגשה בטרם הוגש כתב האישום כנגד העותרים ובמסגרתה אף התבקש צו ביניים, המורה למשיבים לדחות את מועד עריכת השימוע לעותרים ולהימנע מהגשת כתב אישום עד החלטת בית המשפט, בקשת העותרים לצו ביניים נדחתה ביום ה- 23.7.06.

בעתירתם, ביקשו העותרים לתקוף את הנוהל לפיו המשטרה מעבירה את חומר החקירה בעבירות מסוג "פשע" לפי חוק מע"מ ופקודת מס הכנסה, למחלקת התביעות ברשות המיסים, והיא זו הבוחנת את חומר החקירה ומגישה כתבי אישום.

העותרים טענו כי על המשטרה להימנע מלהעביר את חומר החקירה שנאסף בנוגע לעבירות פשע לפי חוק העונשין או כל חוק אחר לתובעים של רשות המיסים, אלא עליה להעביר את החומר לפרקליטות המחוז, אשר רק בסמכותה להחליט האם להגיש כתב אישום.

כן טענו העותרים כי גם חומר הנוגע לעבירות פשע על חוק העונשין הנאסף ע"י חוקרי רשות המיסים יש להעביר לפרקליט המחוז ולא לתובעי רשות המיסים.

שופטי בג"ץ קבעו כי הטענות האמורות צריכות להישמע במסגרת ההליך הפלילי ולא במסגרת הליך המתנהל בבג"ץ, עם זאת, ולגופם של דברים ציינו השופטים כי לאחר העברת חומר החקירה אליהם, העניק היועץ המשפטי לממשלה לתובעי רשות המיסים הסמכה ספציפית לעניין העבירה עפ"י חוק העונשין ובכך עולה שאלת ריפוי הפגם אם בכלל נפל פגם בהליך העברת חומר החקירה מלכתחילה.

בנוסף לטענות האמורות, טענו העותרים כי הליך השימוע לו הם זכאים, טרם הגשת כתב אישום, צריך להיערך בפני פרקליט המחוז ולא בפני תובעי רשות המיסים אשר, לטענת העותרים, אינם יכולים לערוך את השימוע "ללא דעה מוקדמת ונחרצת". שופטי בג"ץ דחו את הטענה האמורה וקבעו כי כוונה להגיש כתב אישום או עצם הגשת כתבי אישום כנגד מעורבים אחרים בפרשה אינה מלמדת כי תובעי רשות המיסים "נעולים" בעמדתם ואינם מוכנים לקבל עמדה שונה.

בסופו של פס"ד מוסיפים השופטים "נזיפה" לעותרים, לפיה הם פעלו בחוסר נקיון כפיים, בכך שלא גילו בעתירה את כל הפרטים הנוגעים לעניין ולא "דייקו בטענותיהם". בפרט מתייחס בית המשפט לכך שהעותרים נמנעו מלהזכיר בעתירתם את פניותיהם לתובעות רשות המיסים, ובקשותיהם להיפגש עם התובעת ולקיים בפניה שימוע בע"פ, כן מתייחס בית המשפט לכך שבאי כוח העותרים נמנעו מלציין בעתירה כי טענות משפטיות שהועלו בעתירה הועלו בעבר על ידם בבקשה לדיון נוסף בבית המשפט העליון שהוגשה על ידם בהליך אחר ונדחו ע"י בית המשפט (דנ"פ 4410/03).

בג"ץ אף פסק הוצאות של 20,000 ש"ח כנגד התובעים.