סחורות: צניחה של 8.8% במחיר הסוכר בשבוע בעולם

זינוק של 9.5% במחירי הקפה ל-1,465 דולר לטון רובוסטה. מזג האוויר הנוח תרם לירידה במחירי הסויה

בשווקי המניות היה השבוע האחרון שבוע של המהמורות:

בתחום המתכות תעשייתיות בלטה הנחושת - BHP Billiton הודיעה ביום שישי שהיא סוגרת את מכרה הנחושת הגדול בעולם "אסקונדידה" ופועלת משפטית מול ארגון העובדים שלה. ביום רביעי הייתה הפגישה האחרונה בין ארגון העובדים אשר ירד מדרישתו לתוספת שכר של 13% ל 10% ובונוס של 30 אלף דולר, והחברה הציעה עליית שכר של 3% ובונוס של 16 אלף דולר.

למרות זאת, התמתן מחיר הנחושת השבוע לרמה של 7,480 דולר לטון, המייצג ירידה שבועית של 1.19%.

באלומיניום - Alcoa, יצרנית האלומיניום הגדולה בעולם, נמצאת במגעים ראשוניים עם החברה הממשלתית הרוסית לייצור תחנות כוח הידרואלקטריות GidroOGK על פרויקט בגודל של 3 מיליארד דולר. הפרויקט ייועד לבניית מכרה אלומיניום ברוסיה עם אפשרות כרייה של 300 אלף טון אלומיניום לשנה.

יצרני האלומיניום בסין דורשים מהממשלה להגדיל את הנחות המס על היצוא של מוצרי אלומיניום לא מוגמרים. הם טוענים, שקיצוץ הנחות המס הצפויות על היצוא יעלו את הוצאותיהם ויפגעו בהשקעתם. סין הינה יצרנית האלומיניום הגדולה בעולם ובאמצעות המיסים הללו היא תנסה לפגוע ביצוא ובכך להעלות את מחיר האלומיניום העולמי.

יצרנית האלומיניום השלישית בגודלה, RUSAL הרוסית, קנתה 56.2% מ בית זיקוק לאלומינה urAllumina SpA אשר בסרדיניה שבאיטליה מחברת הכרייה ה-2 בגודלה בעולם "ריו טינטו". קנייה זו תוסיף 600 אלף טון של אלומינה. בשנת 2005 RUSAL ייצרה 2.76 מיליון טון של אלומיניום ומתכננת להכפיל זאת עד שנת 2013.

מחיר האלומיניום ירד בסיכום שבועי לרמה של 2,463$ לטון המייצג ירידה שבועית של 2.26%.

במסחר בניקל - בורסת המתכות של לונדון מרגיעה את תנועות הניקל ע"י צעד דרסטי בעקבות עליית המחירים הספקולטיבית בשבוע האחרון. מה שהוחלט הוא שה- backwardation, ההפרש בין המחירים העתידיים נמוכים מהמחירים הקרובים של הסחורה לא יעברו את ה-300 דולר לטון ליום.

השמועות אומרות שקרנות גידור קנו סחורה במכוון בכדי לאפסן אותה ולהעלות את המחיר של הסחורה כחלק ממלחמת ההשתלטות על Inco, יצרנית הניקל הגדולה בעולם.

בסיכום שבועי עלה מחיר הניקל לרמה של 27,800$ לטון עלייה שבועית של כ 4.4%.

אבץ - Huludao Zinc Industry, בעלת יכולת הייצור הגדולה בסין, מעוניינת ברכישת מכרות בכדי להפחית את רכישות המתכת מגורמים מקומיים וזרים מחוץ לחברה. כרגע החברה לא מחזיקה במכרות, אולם, היא בעלת יכולת לייצר 390 אלף טון אבץ בשנה, שזה עושה אותה לקונה ומייבאת האבץ הגדולה במדינתה. כדי להקל על רכישותיה היא מתכננת לקנות חלק מ- Huaxia Mining המפתחת מכרה לייצור אבץ, עופרת, נחושת וכסף במערב סין. החברה תייצר 330 אלף טון של אבץ בשנה זו בניגוד ל 250 אלף טון שייצרה שנה שעברה.

מחירי האבץ נסגרו ברמה של 3,250 דולר לטון מחיר המייצג ירידה שבועית של 0.31%.

מתכות יקרות

עוד שבוע של ירידות על רקע רגיעה גיאופוליטית, לפחות לעת עתה, ראו הערתנו בנושא האיראני המופיעות בסקטור האנרגיה. בתקופה הקרובה, נראה כי הזהב עשוי להמשיך ולרדת לרמות התמיכה הפסיכולוגיות של 600$ במיוחד לאור העובדה שהירידה במחירי הנפט מפחיתה את רמת החששות מפני אינפלציה.

בסיכום שבועי ירד מחיר הזהב לרמה של 613.9$ לאונקיה המייצג ירידה שבועית של 3.09%.

מחירי הכסף איבדו מצמידותם הגבוהה למחירי הזהב ועלו בסיכום שבועי למחיר אונקיית כסף ברמה של 12.01$ המייצג עליה שבועית של 1.35%.

סחורות רכות

סוכר – שבוע אחד שלושה מרווחי מסחר. מרווח מסחר, Gap, הינו מצב בו השוק עולה או יורד ביום מסחר מסוים מבלי לחפוף בשום צורה את יום המסחר שקדם לו ובכך נוצר המרווח. השבוע ראינו את המסחר החריג במחירי הסוכר הגולמי, כאשר במהלך שבעה ימי מסחר נוצרים 3 מרווחים, בין הימים חמישי – שישי שעבר (10, 11 באוגוסט) נוצר המרווח 13.88 ל 13.68, בין הימים שני ושישי (11, 14 באוגוסט) נוצר המרווח 13.32 ל 13.05 ובין הימים רביעי וחמישי (16, 17 באוגוסט) נוצר המרווח 12.6 ל 12.42, כל המרווחים הללו מתוארים להלן בגרף המצ"ב. נטיית השוק הטבעית הינה לסגור מרווחי מסחר אלו, התקבצותם של שלושה כאלו בתקופה כל כך קצרה מעידה לדעתנו על אפשרות לתיקון קל במחירי הסוכר, לאחר צלילתם בשבועיים האחרונים. עד כה התבטאו התיקונים הטכניים בעצירה קלה בירידות, אולם להערכתנו אנו צפויים לראות בזמן הקרוב תיקון קצת יותר משמעותי.

הקרנות ממשיכות להוביל את השוק במכירותיהן. עם זאת, נראה כי השוק נמצא במצב של Over Sold, כאשר מדד RSI14 עומד ברמה של 19.34%, לאחר שבמהלך השבוע כבר עמדנו ברמה של 16.38%.

פוזיציית הקרנות והספקולנטים עומדת נכון ל-15/08/2006 על K34 חוזים ב Long, ירידה של 15% נוספים לעומת השבוע שקדם לכך (בו ראינו ירידה של 33.33%).

בסיכום שבועי, ירדו מחירי הסוכר הגולמי לרמה של 12.18 סנט לליברה המייצג ירידה שבועית של 8.83%.

פרמיית הזיקוק למאי 2007 ממשיכה להיות גבוהה, ועלתה השבוע לרמה של 87.08 דולר לטון.

על רקע הירידות בניו יורק, ירדו מחירי הסוכר הלבן השבוע עד לרמה של 383 דולר לטון, המייצג ירידה שבועית של 6.35%.

כפי שציינו לפני שלושה שבועות פריצת ההתנגדויות 101.4, 102.56 ו-103.45 סנט לליברה לקפה ארביקה, הובילה למעשה לפריצת מבנה השרוול היורד שראינו במחצית השנה שקדמה לכך. בשבוע שעבר, נראה היה כי השוק נבלם ברמת התיקון של 38.2% (מספרי פיבונאצ'י) 107.9 סנט לליברה. משם נדדו המחירים דרומה ונסגרו ברמה של 104.3 ירידה שבועית של 1.1%. במהלך השבוע הנוכחי, ראינו בחינה והתייצבות על רמת ההתנגדות האחרונה שציינו, שהפכה בינתיים לרמת תמיכה. בסיכום שבועי ירד השוק ב-1%.

לעומת זאת, בשוק הרובוסטה (קפה) בלונדון חזרו העליות על רקע רכישות ספקולטיביות, כאשר בסיכום שבועי עלו מחירי הקפה לרמה של 1,542 דולר לטון בחוזה ספטמבר המתקרב לתקופת האספקה שלו ו-1,465 דולר לטון בחוזה נובמבר. רמות הגבוהות מאז תחילת העשור, ועליה שבועית של כ-9.5%.

תחילת שבוע המסחר התאפיינה בעליית מחירי הכותנה בעיקר על רקע רכישות ספקולטיביות ובהמשך התהפכה המגמה עד לסופ"ש ומחירי הכותנה ירדו על רקע ירידת מחירים בסחורות נוספות שלוו במכירות ספקולטיביות. לירידת המחירים תרם דו"ח משרד החקלאות האמריקאי, שהראה כי ייצוא הכותנה עלה ב-79,300 יחידות, כלומר, עלה בשיעור של 56% לעומת מכירות השבוע הקודם ומעל לציפיות ל-70,000 יחידות.

מחיר הכותנה (חוזה דצמבר) נסגר ברמה של 54.52 סנט, המייצג ירידה שבועית של כ-2.2%. מחיר חוזה מרץ נסגר ברמה של 57.96 סנט, המייצג ירידה שבועית של כ-1.5%.

תבואות

שבוע של ירידות הסתיים ללא שינוי, כאשר מחירי החיטה בקנזס הם אלו שמובילים את המהלך. במשך כול השבוע נסחרו מחירי חיטת החורף הקשה (HRW) מתחת למחירם בסוף השבוע האחרון. גם יום שישי התאפיין בירידות שערים, אולם שינויי מגמה בשעות המסחר האחרונות הביא לסגירת השוק ללא שינוי לעומת רמתו בשבוע שעבר.

מחירי התירס בשיקגו לעומת זאת לא תיקנו את מלוא ירידתם במהלך השבוע, הגם שהתאפיינו באותה התנהגות מסחר כמו החיטה בקנזס, נסגרו המחירים בירידה שבועית של 2.16% לרמה של 2.19 דולר לבושל.

מחיר הסויה ירד ברוב ימות השבוע. דו"ח מכירות של משרד החקלאות טוב מהצפוי ואי יכולתו של שוק חוזי הסויה למשוך קונים אגרסיביים על רקע צפי לעליית מחירי הייצור של הסויה, תרם לחולשה נוספת במחיר. לירידה במחירי הסויה תרמו תנאי מזג אוויר נוחים.

מחיר חוזה ספטמבר נסגר ברמה של 5.47 דולר, המייצג ירידה של 1.5%. מחיר חוזה נובמבר נסגר ברמה של 5.605 דולר המייצג ירידה של 1.38%, רמתו הנמוכה ביוצר בשנה וחצי האחרונה.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מאגר לוויתן  (צילום: אלבטרוס)מאגר לוויתן (צילום: אלבטרוס)

גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל

כחלק ממערכת היחסים הסבוכה עם מצרים, ישראל דרך מאגר לוויתן מספקת גז למצרים שמשמש גם לייצוא. הרוו ח עליו הוא סביב 80% - ב-15 שנים הבאות תספק ישראל גז למצרים ב-130 מיליארד דולר, חלקו יעבור לאירופה וישאיר סכומי עתק במצרים - מחיר השלום

רן קידר |
נושאים בכתבה מצרים לוויתן

מצרים מתכננת להגדיל את יצוא ה-LNG לאירופה החל מנובמבר הקרוב. ידיעה לקונית שפורסמה בתקשורת האמריקאית והמצרית, מסתירה סיפור גדול. מצרים שלה מאגרי גז משל עצמה לא יכולה לשרת את האנרגיה שלה היא נזקקת והיא מייבאת גז מישראל בכמויות שהולכות וגדלות. אלא שחלק מגז הזה לא משמש לצרכים פנימיים כי הממשל עושה חשבון פשוט ורואה שכדאי לייצא את הגז הזה לאירופה ולהרוויח סכומי עתק. 

כעת, בהמשך לפיתוח והרחבת ההפקה של מאגר לוויתן היקף העברת הגז למצרים יעלה. דיווח על כך ניתן לפני חודשיים ובמקביל מתברר מצרים תיערך להגדלת הייצוא. זה מהלך עסקי לכאורה, אבל יש כאן הרבה מאוד פוליטיקה וקשר עסקי שתומך בעצם בשלום. אחרי הכל, למה בעצם ישראל נותנת מתנה כזו גדולה לשכנה שלה ולא מוכרת בעצמה לאירופה? נכון, יש להקים תשתיות, אבל מלכתחילה הכוונה היתה לספק גז לשכנות (גם ירדן מקבלת גז מישראל) כסוג של עוגן להסכמי השלום והרחבת האינטרסים המשותפים. זה כנראה בחשבון הכולל משתלם - ירדן היתה שותפה שקטה בהגנה על ישראל בעת הטילים, מצרים דחפה להסכם. אבל זה החשבון המדיני, מה עם החשבון של השותפויות - ניו מד ורציו, ושל שברון המחזיקות במאגר?

האם יכול להיות שייצוא כבר לפני שנים לאירופה היה מגדיל את הרווחים שלהם? בטח. אבל, ייצוא הגז לצד שאלות כמה גז להשאיר לדורות הבאים ולאן לייצא הן שאלות פוליטיות. תחום הגז והנפט בעולם בכלל מעורב בפוליטיקה. המחזיקים בלוויתן התיישרו לפוליטיקה.     


על פי הדיווחים האחרונים, הממשלה המצרית מנהלת מגעים למשלוח של גז נוזלי נוסף מדי חודש ממתקן ההנזלה באידקו, החל מחודש נובמבר ועד סוף מרץ. המהלך מתבצע על רקע מאמצים לחזק את שיתופי הפעולה עם חברות זרות ולהבטיח להן חלק מייצוא התפוקה המשותפת. לא מדובר כאן בשימוש בתוספת הייצוא של הגז הישראלי, זו תקפוץ מדרגה רק בהמשך. אבל, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שלמצרים תהיה האפשרות להגדיל את הייצוא ולהגדיל רווחים, כשאירופה עדיין זקוקה מאוד לגז בהינתן המשבר הגדול מול רוסיה. עם זאת, מצרים עצמה מתנדנדת עם ייצוא הגז בהתאם לצרכים המקומיים. בשנה האחרונה היא הורידה את היקף הייצוא, על רקע דרישות הכרחיות של התעשייה המקומית. 


הסכם הענק - 35 מיליארד דולר ל-130 BCM


באוגוסט האחרון נחתם הסכם ייצוא חדש בין שותפי לווייתן למצרים בהיקף של 35 מיליארד דולר, הגדול ביותר שנחתם אי פעם בתחום. ההסכם כולל ייצוא של כ-130 BCM עד לשנת 2040, בשני שלבים: כ-20 BCM בשלב הראשון החל מ-2026, ו-110 BCM נוספים לאחר הקמת צינור גז חדש. צינור זה, שייקרא "ניצנה", צפוי לחבר ישירות את מאגר לווייתן למצרים ולהכפיל את קיבולת ההולכה, עם תוספת של כ-600 מיליון רגל מעוקבת ליום. פרויקט זה, שהובילו שברון והחברות הישראליות, נועד לשדרג את תשתיות ההולכה ולהתאים את הייצוא לגידול העתידי.

מאגר לוויתן  (צילום: אלבטרוס)מאגר לוויתן (צילום: אלבטרוס)

גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל

כחלק ממערכת היחסים הסבוכה עם מצרים, ישראל דרך מאגר לוויתן מספקת גז למצרים שמשמש גם לייצוא. הרוו ח עליו הוא סביב 80% - ב-15 שנים הבאות תספק ישראל גז למצרים ב-130 מיליארד דולר, חלקו יעבור לאירופה וישאיר סכומי עתק במצרים - מחיר השלום

רן קידר |
נושאים בכתבה מצרים לוויתן

מצרים מתכננת להגדיל את יצוא ה-LNG לאירופה החל מנובמבר הקרוב. ידיעה לקונית שפורסמה בתקשורת האמריקאית והמצרית, מסתירה סיפור גדול. מצרים שלה מאגרי גז משל עצמה לא יכולה לשרת את האנרגיה שלה היא נזקקת והיא מייבאת גז מישראל בכמויות שהולכות וגדלות. אלא שחלק מגז הזה לא משמש לצרכים פנימיים כי הממשל עושה חשבון פשוט ורואה שכדאי לייצא את הגז הזה לאירופה ולהרוויח סכומי עתק. 

כעת, בהמשך לפיתוח והרחבת ההפקה של מאגר לוויתן היקף העברת הגז למצרים יעלה. דיווח על כך ניתן לפני חודשיים ובמקביל מתברר מצרים תיערך להגדלת הייצוא. זה מהלך עסקי לכאורה, אבל יש כאן הרבה מאוד פוליטיקה וקשר עסקי שתומך בעצם בשלום. אחרי הכל, למה בעצם ישראל נותנת מתנה כזו גדולה לשכנה שלה ולא מוכרת בעצמה לאירופה? נכון, יש להקים תשתיות, אבל מלכתחילה הכוונה היתה לספק גז לשכנות (גם ירדן מקבלת גז מישראל) כסוג של עוגן להסכמי השלום והרחבת האינטרסים המשותפים. זה כנראה בחשבון הכולל משתלם - ירדן היתה שותפה שקטה בהגנה על ישראל בעת הטילים, מצרים דחפה להסכם. אבל זה החשבון המדיני, מה עם החשבון של השותפויות - ניו מד ורציו, ושל שברון המחזיקות במאגר?

האם יכול להיות שייצוא כבר לפני שנים לאירופה היה מגדיל את הרווחים שלהם? בטח. אבל, ייצוא הגז לצד שאלות כמה גז להשאיר לדורות הבאים ולאן לייצא הן שאלות פוליטיות. תחום הגז והנפט בעולם בכלל מעורב בפוליטיקה. המחזיקים בלוויתן התיישרו לפוליטיקה.     


על פי הדיווחים האחרונים, הממשלה המצרית מנהלת מגעים למשלוח של גז נוזלי נוסף מדי חודש ממתקן ההנזלה באידקו, החל מחודש נובמבר ועד סוף מרץ. המהלך מתבצע על רקע מאמצים לחזק את שיתופי הפעולה עם חברות זרות ולהבטיח להן חלק מייצוא התפוקה המשותפת. לא מדובר כאן בשימוש בתוספת הייצוא של הגז הישראלי, זו תקפוץ מדרגה רק בהמשך. אבל, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שלמצרים תהיה האפשרות להגדיל את הייצוא ולהגדיל רווחים, כשאירופה עדיין זקוקה מאוד לגז בהינתן המשבר הגדול מול רוסיה. עם זאת, מצרים עצמה מתנדנדת עם ייצוא הגז בהתאם לצרכים המקומיים. בשנה האחרונה היא הורידה את היקף הייצוא, על רקע דרישות הכרחיות של התעשייה המקומית. 


הסכם הענק - 35 מיליארד דולר ל-130 BCM


באוגוסט האחרון נחתם הסכם ייצוא חדש בין שותפי לווייתן למצרים בהיקף של 35 מיליארד דולר, הגדול ביותר שנחתם אי פעם בתחום. ההסכם כולל ייצוא של כ-130 BCM עד לשנת 2040, בשני שלבים: כ-20 BCM בשלב הראשון החל מ-2026, ו-110 BCM נוספים לאחר הקמת צינור גז חדש. צינור זה, שייקרא "ניצנה", צפוי לחבר ישירות את מאגר לווייתן למצרים ולהכפיל את קיבולת ההולכה, עם תוספת של כ-600 מיליון רגל מעוקבת ליום. פרויקט זה, שהובילו שברון והחברות הישראליות, נועד לשדרג את תשתיות ההולכה ולהתאים את הייצוא לגידול העתידי.