הבוקר שבו נתפסו השטרות המזויפים היה שגרתי לחלוטין עבור בתי העסק שקיבלו אותם. רק בהמשך התברר כי אותם פיסות נייר צבעוניות, שנראו כמו שטרות רשמיים לכל דבר, היו למעשה פרי מלאכתו של אדם אחד, יוסף דהן, שבמשך חודשים ייצר, העתיק, הדפיס ומכר שטרות מזויפים בערכים שונים. המקרה, שהחל כסיפור פלילי של זיוף כסף ושימוש בו, הוביל כעבור זמן מה גם לתביעה אזרחית חריגה: בנק ישראל, הגוף היחיד במדינה שמוסמך להנפיק שטרות, דרש פיצוי כספי בשל הפרת זכויות היוצרים על השטרות עצמם.

בפסק הדין שניתן בבית משפט השלום בירושלים על-ידי השופטת מיקה בנקי, נקבע כי דהן יידרש לשלם לבנק ישראל פיצוי בסכום כולל של 240 אלף שקל, במסגרת תביעה נגררת לפלילים שנולדה לאחר שהוא הורשע בתיק הפלילי (ת"פ 37293-06-18). ההרשעה, על-פי הודאתו, כללה זיוף שטרי כסף, החזקת חומר לזיוף שטרות ושימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות. מדובר בתביעה מסוג שאינו שכיח: פיצוי סטטוטורי לפי חוק זכות יוצרים, ללא צורך בהוכחת נזק ממשי.

כבר בראשית פסק הדין הובהר כי, "התביעה האזרחית הכספית נגררת לפלילים לאחר הרשעת הנתבע בזיוף שטרות כסף ושימוש בהם". למעשה, שאלת האחריות כלל לא התעוררה בהליך האזרחי, שכן סעיף 42ד' לפקודת הראיות קובע שממצאי ההליך הפלילי מחייבים גם בהליך האזרחי. דהן הודה בעובדות כתב האישום, הורשע על פי הודאתו, ולא ביקש לסתור דבר. בית המשפט הבהיר כי בנסיבות האלה ההתמקדות היחידה שנותרה היא בשאלת שיעור הפיצויים. ההליך האזרחי עצמו נוהל בנסיבות מורכבות. דהן התייצב לשני דיונים ללא ייצוג משפטי, טען שהוא ממתין למינוי עורך דין מטעם הסיוע המשפטי, אך בפועל לא הגיש את ראיותיו ולא את סיכומיו. לבסוף, לאחר דחיות והתראות, החליטה השופטת בנקי כי אין מנוס ממתן פסק דין על בסיס החומר הקיים בלבד.

תהליך "מורכב ועתיר משאבים"

מרכז הכובד של התביעה היה הטענה כי בנק ישראל הוא בעל זכויות היוצרים בשטרות הכסף, וכי זיופם מהווה פגיעה בזכות זו. בנק ישראל הציג בהליך תשתית נרחבת ומפורטת על תהליך עיצוב השטרות, תהליך שלדברי הבנק היה "מורכב ועתיר משאבים". בתצהירו של מנהל היחידה לתפעול מזומנים בבנק ישראל, רועי גרוס, פורט כי עיצוב השטרות נבחר במסגרת תחרות פומבית שבה השתתפו יותר מ-80 אמנים ומעצבים גרפיים, שהגישו יותר מ-100 הצעות. לאחר בחירת העיצובים, עברו השטרות התאמות מקצועיות, שילוב אמצעי ביטחון ואלמנטים ויזואליים, עד שאושרו על-ידי המועצה המנהלית של הבנק וממשלת ישראל.

• עקב מסמך מזויף: בנק לאומי יקבל פיצוי מהמדינה
• מילאנו נגד פריז: תביעה נגד יבואנית בגדים בטענה להפרת קניין רוחני
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בנקודה הזו הדגישה השופטת כי הזכויות הקנייניות, לרבות זכות היוצרים בעיצוב, שייכות לבנק ישראל בלבד - הן מכוח החוק והן מכוח ההתקשרות עם המעצבת. לכן, עצם העתקת העיצוב והדפסתו מהווה הפרת זכות היוצרים, ללא קשר לעבירת הזיוף הפלילית.

לצד תיאור ההליך היצירתי, הציג הבנק גם את היקף הנזק: מעבר למאות השטרות שנמכרו ישירות לסוכן המשטרתי, נתפסו במערכת הבנקאית יותר מ-3,200 שטרות מזויפים נוספים, שערכם הכולל כ-335 אלף שקלים. המספרים הסידוריים שהוטבעו על השטרות האלה תאמו את המספרים של השטרות שזייף דהן. גרוס הבהיר בתצהירו כי מדובר רק בנזק הישיר לעיצובי השטרות, בעוד שהנזק המשקי רחב הרבה יותר - פגיעה באמון הציבור, שיבוש פעילות המשק וחשיפה של בתי עסק ולקוחות הפסיד כסף. עם זאת, הבנק הדגיש כי אינו תובע בגין הנזקים האלה, אלא רק בגין פגיעה בזכות היוצרים.

הפרה אחת או שאולי שש?

חוק זכות יוצרים מאפשר לבית המשפט לפסוק פיצוי מרבי של 100 אלף שקל לכל הפרה, ללא הוכחת נזק. השאלה המרכזית שהתעוררה היתה מהו מספר ההפרות: האם יש לראות בכל העתקה של צד אחד של שטר כהפרה עצמאית? האם כל סוג של שטר הוא הפרה, או שמא כלל פעולות הזיוף מהוות "מסכת אחת של מעשים" שתיחשב הפרה אחת בלבד?

• ישראל מהדקת פיקוח על מידע אישי: מה המשמעות לעסקים?
• בית המשפט דחה בקשה להשיב סמארטפון שנלקח בחקירה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• בזמן שפדתה פנסיה לצמצום המשכנתה, הוא היה עם אחרת

כאן נכנס פסק הדין לדיון משפטי עשיר ונרחב, שמנתח פסיקה קודמת וכן את תכלית החוק. השופטת בנקי הזכירה כי הפסיקה בעניין פרשנות סעיף 56(ג) לחוק אינה אחידה, וכי לאורך השנים נעשו הבחנות בין הפרת זכויות ביצירה אחת מול הפרת זכויות ביצירות שונות. פסק הדין נשען בין היתר על פסק הדין המנחה בעניין ראובני, שבו נקבע כי פרסום של 15 תצלומים שונים מהווה 15 הפרות נפרדות, שכן "לכל יצירה יש קיום וערך כלכלי עצמאי".

בדומה לעניין זה, בית המשפט הדגיש כי כל צד של שטר הוא יצירה עצמאית. לצד הקדמי יש מאפיינים ויזואליים ייחודיים משלו, וכך גם לצד האחורי. אמנם לצורך יצירת שטר מזויף נדרש שילוב שני הצדדים, אך לצורך בחינת זכות היוצרים ניתן לראות כל צד כיצירה עצמאית ובעלת ערך בפני עצמה. בהקשר זה כתבה השופטת: "כל צד של שטר הוא יצירה בפני עצמו שהזכות בה הופרה". עם זאת, היא הדגישה כי ההדפסה בשלל עותקים והפצתם מהווה אותה "מסכת אחת" שעליה חל סעיף 56(ג), ולכן מספר ההפרות אינו מוכפל במספר השטרות המזויפים אלא נקבע לפי סוגי השטרות וצדדיהם.

התוצאה הכספית זהה

השופטת בחנה את טענת הבנק שלפיה יש לראות בשש הפרות נפרדות - שלושה סוגי שטרות, שלכל אחד מהם יש שני צדדים. אך בסופו של דבר, לאחר שקלול השיקולים המנויים בחוק - היקף הזיוף, חומרתו, הנזק, הרווח שהפיק הנתבע, מאפייני פעילותו וחוסר תום ליבו המובהק - הגיעה למסקנה שאין צורך לקבל החלטה בשאלה אם מדובר בשלוש או שש הפרות, משום שהתוצאה הכספית תהיה זהה. הפיצוי הכולל שנפסק - 240 אלף שקל - תואם את היקף הפגיעה בזכויות הבנק ואת הצורך בהרתעה משמעותית מפני עבירות מסוג זה.

בחלק מפסק הדין הוסיפה השופטת התייחסות למצבו האישי של דהן. היא ציינה כי הנתבע בעל עבר פלילי מכביד, וכי גזר הדין הפלילי הקודם בעניינו מ-2020 כלל התייחסות למסלול שיקומי שנועד לסייע לו לשוב לחיים נורמטיביים. ואולם בדיון האחרון שהתקיים ב-2025 מסר דהן כי הוא נמצא במעצר בית במסגרת גמילה ושיקום, דבר שמעיד על כך שהדרך השיקומית שניסה לעבור לא צלחה במלואה.

לבסוף קבעה השופטת כי, "ענייננו בתביעה כספית נגררת לפלילים נגד נתבע שהורשע על פי הודאתו בזיוף שטרות כסף… התובע הוכיח את התשומות הרבות שהושקעו בבחירת ורכישת זכות היוצרים בעיצוב של כל צד של שטר והוא זכאי לפיכך לפיצוי". היא הדגישה כי הפיצוי שנבחר מאזן בין חומרת המעשים לבין הנסיבות האישיות של הנתבע. מלבד סכום הפיצוי, חייב בית המשפט את דהן גם בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 25 אלף שקל.

למה בכלל צריך לתבוע על זכויות יוצרים בשטרות כסף? זה לא עניין פלילי בלבד?

זה באמת נשמע מוזר בהתחלה, כי זיוף כסף הוא קודם כל עבירה פלילית. אבל השטר עצמו הוא גם יצירה לכל דבר: מעוצב, מאויר, כולל אלמנטים גרפיים שנעשו על ידי מעצבים ועברו תהליך מקצועי ארוך. כמו שאי אפשר להעתיק ציור ולמכור אותו, ככה אי אפשר להעתיק את העיצוב של שטר. לכן החוק מאפשר לבנק ישראל, שהוא הבעלים של זכויות היוצרים, לדרוש פיצוי.

מה ההבדל בין הנזק הפלילי לנזק שקשור לזכויות יוצרים?

בפלילים מסתכלים על סכנה לציבור, על הפגיעה באמון במטבע ועל הנזק למשק. בתביעה האזרחית של בנק ישראל מסתכלים על משהו אחר: העובדה שלקחו יצירה ששייכת לבנק והעתיקו אותה בלי רשות. זה נזק מסוג אחר - נזק לקניין הרוחני. לכן היה אפשר להגיש תביעה נפרדת ולקבל פיצוי נוסף.

למה בית המשפט קבע פיצוי של 240 אלף שקל דווקא?

החוק מאפשר לפסוק עד 100 אלף שקל לכל יצירה שהופרה, בלי צורך להוכיח נזק בפועל. במקרה של שטרות יש שני צדדים לכל שטר, וכל צד נחשב יצירה בפני עצמה. בנוסף, היו שלושה סוגי שטרות. התוצאה הסופית, אחרי שקלול חומרת ההפרה, כמות השטרות, ההרשעה הפלילית וחוסר תום הלב, הובילה לסכום של 240 אלף שקל, שהשופטת ראתה בו איזון בין הכל.

למה בכלל מעניין כמה צדדים יש לשטר? זה לא נשמע חשוב.

זה דווקא חשוב מאוד. אם כל צד הוא יצירה בפני עצמה, אז לכל צד מגיע פיצוי נפרד. זה יכול להגדיל משמעותית את סכום הפיצוי. בפועל, השופטים בישראל עדיין מתלבטים בשנים האחרונות איך בדיוק לפרש את החוק: האם להתייחס למסכת אחת של מעשים, או לכל יצירה בנפרד. במקרה הזה, השופטת החליטה שכל צד הוא יצירה עצמאית, אבל עדיין קבעה סכום כולל אחד.

למה בנק ישראל לא הגיש תביעה על כל הנזק המשקי שנגרם?

מכיוון שזה היה מצריך הוכחות מורכבות ומסובכות בהרבה - כמה שטרות זויפו, מי נפגע, כמה כסף הוחלף בעסקות, כמה בתי עסק נפגעו וכדומה. התביעה לפי חוק זכות יוצרים פשוטה הרבה יותר: לא צריך להוכיח שום נזק בפועל. מספיק להראות שהיתה הפרת זכות יוצרים, וזה ברור במקרה של זיוף.

למה הנתבע לא הגיש את הסיכומים שלו לבית המשפט?

לפי פסק הדין, הוא הגיע פעמיים לדיון בלי עורך דין, טען שהוא מחכה לסיוע משפטי, אבל לא עשה את מה שנדרש ממנו בזמן. ייתכן שהוא התקשה לנהל את ההליך לבד או שלא טיפל בזה בזמן. בית המשפט נתן לו הזדמנויות, אבל בסוף החליט להכריע על סמך החומר שקיים בתיק.

למה בית המשפט מציין את העבר הפלילי של הנתבע?

מפני שהחוק מאפשר לקחת בחשבון את תום הלב ואת "מאפייני הפעילות" של המפר. מי שעוסק בזיוף כסף מתוך כוונה להרוויח שלא כחוק, בייחוד כשיש לו עבר פלילי, נחשב מפר שפעל בחוסר תום לב, וזה מצדיק פיצוי גבוה יותר.

מה הסיפור עם התחרות לעיצוב השטרות?

זה חלק מעניין שלא הרבה אנשים מודעים לו. בנק ישראל לא ממציא את העיצוב בעצמו. הוא הזמין מאות הצעות מאמנים ומעצבים, בחר מתוכם, ושילב אלמנטים גרפיים וביטחוניים. זו יצירה שמושקעים בה משאבים אדירים. לכן גם ההגנה על זכויות היוצרים כל כך חשובה מבחינת הבנק.

אם היו נתפסים עשרת אלפים שטרות מזויפים ולא 3,200, זה היה משנה את הפיצוי?

לא בהכרח. מכיוון שהפיצוי בתביעה כזו לא נקבע לפי כמות העותקים שהודפסו, אלא לפי מספר היצירות שהופרו וחומרת ההפרה. כמות העותקים יכולה להשפיע על חומרת המעשה, אבל לא קובעת את מספר ההפרות.

האם כל אזרח שהיה נפגע מהשטרות המזויפים יכול לתבוע בעצמו?

בהחלט. אם מישהו קיבל שטר מזויף והפסיד כסף, לדוגמה קיבל עודף בשטר מזויף, הוא יכול להגיש תביעה נזיקית על הנזק שנגרם לו. זה נזק אחר, לא קשור לזכויות יוצרים. אבל צריך להוכיח את הנזק ואת הקשר שלו לנתבע.