הדפסת כסף הוא הכינוי העממי להרחבה של בסיס הכסף בידי בנק מרכזי, שנעשית בפועל באמצעות רכישת נכסים פיננסיים וזיכוי חשבונות הבנקים המסחריים ולא בהדפסת שטרות. הכלי הופעל בהיקפים עצומים במשברים הפיננסיים הגדולים, במטרה להוריד את התשואות הארוכות, להוזיל אשראי
ולמנוע התכווצות אשראי. ההשפעה על המחירים אינה מיידית ואינה אחידה: בשלב הראשון הכסף זרם לנכסים פיננסיים ולנדלן והקפיץ את מחיריהם, ורק בשלב מאוחר יותר, כשהצטרפו הרחבה תקציבית ושיבושי היצע, התפרצה עליית מחירים רחבה. היציאה מהמדיניות הזו כרוכה בצמצום מאזן הבנק
המרכזי ובעליית ריבית, תהליך שמכביד על ממשלות ממונפות. הדיון בכלי מלווה כל החלטת ריבית, והוא נוגע ישירות לאינפלציה ולמחירי הנכסים.
פרשת זיוף השטרות שהחלה במכירה חשאית לסוכן משטרתי מסתיימת בפסק דין אזרחי נוקב. השופטת מיקה בנקי הטעימה כי כל צד של שטר מהווה יצירה עצמאית המוגנת בזכות יוצרים, וכי פעולות הזיוף פגעו בליבת תפקידו של הבנק. בהליך שנגרר מהכרעת הדין הפלילית, נפסק כי הנתבע
ישלם לבנק ישראל פיצוי גבוה ללא צורך בהוכחת נזק. היקף התהליך היצירתי וההשקעה בעיצוב השטרות עמדו במרכז טענות התובע, ובית המשפט קיבל אותן במלואן
מאקרו כלכלה