שני כלי מדיניות מוניטרית עומדים לרשותו של בנק ישראל. הגוף החשוב שאמון על המדיניות המוניטרית שמשמעותה בעצם וויסות כמות הכסף, דרך הריבית או הדפסת כסף-הנפקת חוב ו-או שימוש בנכסים נזילים על-ידי הבנק המרכזי כדי להשיג מטרות של המדיניות הכלכלית. הכלי המרכזי הוא הריבית. האם צריך להוריד את הריבית במועד העדכון הקרוב? ניכר בזמן הזה לחץ על בנק ישראל להוריד את הריבית המוניטרית לאור המלחמה המתמשכת ומאידך מצופה מבנק ישראל למכור חלק מרזרבות המט"ח של מדינת ישראל על מנת למתן את החלשות השקל. הכלכלנים מבינים שקימת פה דילמה לא פשוטה ולא קיים פתרון פשוט. הדילמה נובעת מכך ששימוש בכלים אלו במקביל עלול לגרור אפקטים כלכליים בלתי רצויים.  מקובל לחשוב היום בכלכלה העולמית המערבית כי הורדת הריבית המוניטרית הינו צעד מוניטרי מרחיב, דהיינו צעד המעודד פעילות כלכלית, אך במקביל זה צעד שעשוי להעצים את הלחצים האינפלציוניים להם אנחנו עדים בשנתיים האחרונות. יחד עם זאת הורדת הריבית עשויה להחליש את השקל דבר שיוסיף ללחצים אינפלציוניים עקב התייקרות מוצרי יבוא, המהווים חלק ניכר מסל הצריכה בישראל, וזה בשעה שהשקל נחלש דרמטית בזמן האחרון והוא נסחר כבר מעל 4 שקלים. 

מאידך, מכירת חלק מרזרבות המט"ח של ישראל עשויה לחזק את השקל ובמקביל, מאחר ומכירת מט"ח כרוכה בצמצום מוניטרי עקב העובדה שקוני המט"ח משלמים במטבע מקומי, הדבר עשוי לגרור האטה כלכלית מסוימת, אחרי הכל כמות הכסף מצטמצמת (כמות השקלים מצטמצמת). יתירה מזו, צמצום רזרבות המט"ח באופן ניכר כרוך בהעלאת מה שמכונה "סיכון מדינה" דבר שעלול לגרור הורדת הדרוג הבין לאומי של ישראל. הדירוג נשאר יציב בין היתר בשל רזרבות גדולות במט"ח (סדר גודל של 200 מיליארד דולר). חשוב לזכור עובדה אחת שלא מרבים לדבר בה. כלכלת מלחמה כרוכה במדיניות פיסקלית מרחיבה. ההיסטוריה מראה כי ההשפעה הראשונית של מלחמה על הפעילות הכלכלית הנה שלילית אך עקב עלייה ניכרת בצד הוצאות הממשלה, המגמה מתהפכת דבר שבדרך כלל מביא לשגשוג כלכלי. אירוני למדי להזכיר כי כלכלת ישראל בשנה האחרונה דשדשה ואף עמדה על סף מיתון. יתכן מאוד שהמלחמה הנוכחית מהווה דרך מוצא פיסקלית  מהדשדוש הכלכלי שהיה לפניה. יחד עם זאת קיים מחיר ברור להתאוששות כלכלית עקב מדיניות פיסקלית מרחיבה וזה שוב, לחצים אינפלציוניים. לפיכך, בהינתן שסביר שהמלחמה הנוכחית תגרור הרחבה כלכלית ולחצים אינפלציוניים,  הורדת ריבית, כפי שרבים סבורים ככלי הכרחי, תהיה בניגוד למטרה. מכירת רזרבות המט"ח  חייבת להיות מתונה מאוד לאור החשש הסביר שהדרוג הבין לאומי של מדינת ישראל יפגע.  יוצא שידיו של בנק ישראל כבולות שכן אין פתרון פשוט שיכול להביא לתוצאה הרצויה, שהיא בראש ובראשונה מיתון הלחצים האינפלציוניים. יוצא אם כך שעיקר הדגש חייב להתייחס לכלי מדיניות הפיסקלית, כלומר ניהול זהיר של תקציב המדינה בעת מלחמה.  בזמן מלחמה קיימת ההרגשה שגידול הגרעון התקציבי של המדינה הנו נושא שולי, שלגביו תדחה ההתמודדות לאחר סיום המלחמה. אמנם בשלב ראשון מנסים מעצבי המדיניות הפיסקלית להשתמש בתקציבים או רזרבות קיימות, אך כשאלו מנוצלים במלואם, גדלו של הגרעון התקציבי הופך לנושא יחסית שולי. עד כמה שהדבר לא נשמע פופולרי, לא יהיה מנוס מהעלאת מיסים דרסטית ומוטב קודם מאשר מאוחר יותר. לא נראה סביר שניתן לסמוך באופן מלא על Uncle Sam שיזרים מענקים שיכסו את הגרעון התקציבי כתוצאה מהמלחמה. לסיכום, ידיו של בנק ישראל כבולות ויכולתו בימים אלו להשיג את מטרות המדיניות מוטלות בספק. עיקר האחריות אם כך מוטלת על כתפי מעצבי המדיניות הפיסקלית, שבשלב זה מנסים לפתור בעיות עד הוק.