דעה

עיר האוכל ועיר ללא הפסקה: מיתוג עירוני - איך עושים נכון?

אחת המטרות של המיתוג העירוני הוא לייצר גאוות יחידה בקרב כלל תושבי העיר והאזור. יורי גנקין מסביר למה זה טוב, ולמה לא צריך לחקות את ת"א
יורי גנקין | (5)

לאחרונה התבשרנו כי אשקלון, שיש המתייחסים אליה כאחות הקטנה של אשדוד, מבקשת למתג את עצמה מחדש ומוכנה להקציב לשם הקמפיין כולו קרוב ל-200 אלף שקלים. מוקדם יותר השנה למדנו כי קרית מלאכי, אשר עלתה בשנים האחרונות לכותרות בגלל בן העיר הסורר, משה קצב, סיכמה עם רונן צור תקשורת על מיתוגה מחדש כבירת האוכל של ישראל. 2 הדוגמאות הללו ממחישות את את שובו של אחד הטרנדים המעניינים ביותר בזירות המיתוג והפרסום בישראל - מיתוג מחדש ברמה העירונית. אז איך עושים זאת נכון?

באופן טבעי, ובדומה למותגים מסחריים, קמפיין המיתוג מחדש חייב להתבסס על מסר חד ברור ופשוט - בירת האוכל, בירת התרבות, בירת העסקים, בירת המוזיקה, בירת הנופש ועוד. אין צורך להסתבך וללכת רחוק מדי המסר שנבחר חייב להדהד בכל פעילות הקשורה בו מהרגע בו התחיל התהליך - הן בפעילות האופליין והן באונליין. כך למשל, יש לגייס את אתר האינטרנט של הרשות המקומית לטובת החדרתו של המותג לתודעה הציבורית - וזאת פועל יוצא מהיותו חלק בלתי נפרד מהמערכה.

על המסר להיות ייחודי ולהביא לידי ביטוי את היתרונות היחסיים הקיימים של העיר: מיקומה הגיאוגרפי, אתריה התיירותיים והאטרקטיביים, מאפייניה התרבותיים וכיוצא באלה. זו אולי נשמעת לכם כמו תובנה טרוויאלית משהו, אך בפועל, תתפלאו לגלות, עד כמה ראשי הערים בישראל מנסים להפוך את עירם לחיקוי של תל-אביב בכל מחיר תוך התעלמות בוטה מהיתרונות היחסיים הטמונים בעירם. עליהם להבין כי תל-אביב, לטוב ולרע - יש רק אחת ולהפסיק את המרדף אחרי החיקוי.

מהרגע בו נבחר המסר שבו יתמקד הקמפיין - יש להתמקד אך ורק בו ולהקצות לשם כך את כל משאביה של העיר או הרשות המקומית. החשיבה מחוץ לקופסה הינה בבחינת הכרח - מבנים ומוסדות חדשים ויעודיים שישרתו את המסר ואירועים מיוחדים (פסטיבל אוכל ארצי בקרית מלאכי למשל) הם רק חלק קטן מתכנית הפעולה.

בנוסף, בכל ארגון המבקש למתג את עצמו, משחקים עובדי הארגון תפקיד משמעותי בתהליך המיתוג. כל עובד הוא בבחינת שגריר פוטנציאלי של המותג בכל מקום אותו הוא פוקד. לא בכדי, תהליך המיתוג כולל בתוכו את החובה ליצור גאוות יחידה ארגונית. מהבחינה הזו - עובדי עיריות, מהבכיר ועד הזוטר שבהם, אינם שונים כהוא זה. חשוב לזכור עם זאת כי מלאי שגרירי המותג הפנימיים של העיר אינו נגמר עם עובדי העירייה בלבד - הוא כולל את כל תושבי העיר.

במילים אחרות, אחת המטרות של המיתוג העירוני הוא לייצר גאוות יחידה בקרב כלל תושבי העיר ובמקרים מסויימים כלל האזור. מטבעם, אנשים אוהבים להיות חלק ממיזמים מוצלחים ותחושת השייכות הזו תהפוך תוך זמן קצר למנוע הצמיחה המשמעותי ביותר של התהליך שהרי אין כמו מיתוג אותנטי. בהקשר הזה, אחד הדברים הראשונים שהייתי עושה בתור מנהל קמפיין המיתוג היה לאתר את מובילי הדעה הבולטים והדמויות הציבוריות החיות בכל עיר ורותם אותם לטובת הקמפיין. צעד שכזה טומן בחובו תועלת חיובית משולשת - מעורבותם של כלל התושבים במיזם עשויה להניב רעיונות יצירתיים למכביר ולשפר את הקשר בינם לבין עצמם ובינם לבין הרשות המקומית.

גם לפני שנבחרה לארח את אולימפיאדת 1992, הייתה ברצלונה לעיר מוכרת ומתויירת אך בחלוף 4 השבועות שבהן התקיים בה אירוע הספורט הגדול בעולם - הייתה ברצלונה למותג של ממש והוזכרה בשורה אחת עם ערים כמו פריז, לונדון ורומא - שלא לדבר על מדריד. ספק אם ישראל תארח אי פעם את האולימפיאדה, אך אין ספק כי קמפיין מיתוג רציני שיתבסס על עבודה מאומצת ממוקדת ויעילה עשוי להניב תוצאות של ממש. כל שנותר לראשי הערים הוא להעז.

תגובות לכתבה(5):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 5.
    פיהוק.. (ל"ת)
    וליום 27/12/2011 12:15
    הגב לתגובה זו
  • 4.
    רר 06/12/2011 16:32
    הגב לתגובה זו
    לא בוחרים את המסר בהתחלה. קודם כל עושים ניתוח רציני של יכולות, אטרקציות, ערכים, תדמייות וכו'ואחריו היערכות אמיתית של כל המערכות והקצאת המשאבים הנדרשים (לא 200,000 ש"ח - זה בדיחה). נאמר שנחליט שאשקלון היא עיר האוכל של ישראל. על סמך מה? מסעדת ה"ניצחון"? המסר וכל המארז הקריאטיבי יבואו רק בסוף.
  • 3.
    2011... 01/12/2011 09:04
    הגב לתגובה זו
    מאיפה שלפתם את זה? לא ראוי לקוראים שלכם כותב קצת יותר בוגר, מודרני (ולא מ1995?) שמבין מה זה מותג-מיתוג? ולא רק ברמה היחצנית הפשטנית? כל אחד יעוץ ואסטרטג וממתג...מה עשה אותו כזה?
  • 2.
    יותר ממוחזר,יותר לעוס ויותר שטחי פשוט אין (ל"ת)
    ברנדינו 23/11/2011 16:42
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    אורי 23/11/2011 12:05
    הגב לתגובה זו
    בהחלט יש רק תל אביב אחת אבל אפשר למצוא כל מיני דוגמאות למיתוג מוצלח של ערים תוך התייחסות לאיזשהו גורם בולט. קצרין כעיר הבירה של הגולן והטבע שם, ירושלים וההיסטוריה, אילת כעיר של כיף וצלילה. יש עוד הרבה מקום לפיתוח נושאים רבים.
שי אהרונוביץ רשות המסים
צילום: דני שם טוב דוברות

העלמתי הכנסות של 100 אלף שקל לפני עשור - להצהיר עליהן בגילוי מרצון?

למה נוהל גילוי מרצון לא יספק את מה שמצפים ממנו - אנשים יחששו לדווח באופן לא אנונימי ואין ביטול אוטומטי של קנסות, הצמדה וריבית 

משה כדר |
נושאים בכתבה גילוי מרצון

לאחר למעלה משלוש שנות ציפייה, רשות המסים פרסמה את נוהל הגילוי מרצון החדש - רשות המסים מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי
על פניו, מדובר במהלך חיובי שמטרתו לעודד שקיפות, להגדיל את רשת חייבי המס ולספק לנישומים הזדמנות להסדיר חובות עבר בכפוף לחיסון פלילי. זה גם אמור להגדיל את הקופה הציבורית מגביית מסים. בפועל קשה לומר שמדובר ב"בשורה" של ממש, וספק בתמריץ אמיתי לחשיפה.

ראשית, בניגוד לנהלים קודמים בנושא זה, הנוהל הנוכחי מציע אך ורק הליך שאינו אנונימי. אנשים צריכים להזדהות כאשר הם מגישים בקשה לנוהל גילוי מרצון. אין כאן כשל של רשות המסים אלא התנגדות של משרד המשפטים, אך המשמעות ברורה: נישומים רבים, שגם כך חוששים מהליך כזה, יירתעו עוד יותר מלהיחשף. מדובר על מחסום בסיסי של אנשים להיחשף מול הרשויות גם מכיוון שהם עשויים לחשוב שהם "סומנו" על ידי רשות המסים. כשמשלבים זאת עם החמרות נוספות, שכעת כתובות במפורש ובעבר היו בגדר "תורה שבעל פה", נוצרת תחושה שהרשות אמנם הפנימה את לקחי העבר אך בחרה לסגור פינות באופן קשיח מדי.

כדי להבין את הבעייתיות, נניח נישום שלא דיווח על הכנסה חייבת  בשיעור מס שולי של 100 אלף ש"ח בשנת 2015. אילו היה מדווח במועד, המס היה עומד, נניח, על כ-35 אלף שקל בלבד. כיום, בהליך גילוי מרצון, אותו נישום עשוי למצוא את עצמו מול תוצאה דרמטית:

תשלום על קרן המס בסך של 35 אלף שקל, ריבית והצמדה כ-5 אלף שקל ועל כל אלה מתווסף קנס גרעון של כ-30 אלף שקל נוספים. כלומר, חוב של 35 אלף שקל צומח לפי שלושה ויותר. איזה תמריץ יש כאן לנישום להיחפז ולדווח ביוזמתו? שהרי האמת צריכה להיאמר- אם לא נתגלה עד היום "מחדלו" זה, מה הסבירות שיתגלה אי פעם?

הנוהל החדש מבהיר שאין ביטול אוטומטי של הצמדה וריבית, ואין ביטול של קנסות גרעון אלא בכפוף לשיקול דעת פקיד השומה.

מזוודה עמוס בכדורי ויאגרה, צילום: דוברות רשות המסיםמזוודה עמוס בכדורי ויאגרה, צילום: דוברות רשות המסים

בפעם השניה: ניסה להבריח 30,000 כדורי ויאגרה - ונתפס בנתב"ג

הנוסע, שכבר נתפס בעבר בניסיון הברחה דומה, חזר מהודו כשבמזוודותיו 30 אלף כדורים בשווי מוערך של 600 אלף שקל; הכדורים ללא אישור משרד הבריאות; דרכונו נלקח ובמכס בוחנים הגשת כתב אישום

מנדי הניג |
נושאים בכתבה רשות המסים

נסיונות ההברחה בנתב"ג מייצרים לאחרונה כותרות, הפעם מדובר כבר בפעם השניה שהאדם הזה מייצר כותרת. תושב קריית אתא, שחזר לישראל אחרי חמישה ימי שהות בהודו, נעצר באולם הנוסעים של נמל התעופה בן-גוריון, כשבמזוודותיו 30,000 כדורי ויאגרה לא מאושרים לשימוש על פי חוקי משרד הבריאות.

הכדורים, שערכם מוערך בכ-600 אלף שקל, נתפסו על ידי בודקי המכס אחרי שהנוסע ניסה לעבור דרך המסלול הירוק. בדיקה קצרה של המזוודות חשפה: שתי מזוודות עמוסות בכדורים.

מדובר ככל הנראה במהלך מתוכנן מראש, ולא בניסיון חד-פעמי. מחקירה שבוצעה על ידי יחידת הסמים והמכס של נתב"ג (יס"מ) עולה כי מדובר בהברחה נוספת של אותו אדם - משה לוי -אשר נתפס כבר בחודש אפריל האחרון באירוע דומה. אז גם הובא בפני שופט, שוחרר בתנאים מגבילים, ודרכונו נלקח ממנו.

המקרה הנוכחי התרחש בטיסת הראשונה בה חזר אחרי שהשיבו לו את הדרכון, צעד שמעלה שאלות לא פשוטות על האפקטיביות של ההגבלות שהוטלו עליו בעבר.

גם הפעם הובא לוי בפני שופט בית משפט השלום בראשון לציון, ושוחרר בתנאים מגבילים. דרכונו נלקח ממנו לתקופה של 180 יום, בזמן שבמכס שוקלים אם להגיש נגדו כתב אישום.