זכה לביקושי יתר: בנק ירושלים השלים גיוס של 360 מיליון שקלים
בנק ירושלים הודיע היום (ג') כי השלים בהצלחה גיוס של 360 מיליון שקלים בהנפקה של אגרות חוב שקליות בריבית משתנה (סדרה ח) במח"מ של כ- 6 שנים. במסגרת ההנפקה נרשמו ביקושים גבוהים הן בשלב ההצעה המוקדמת למשקיעים מסווגים (מוסדיים) והן במכרז לציבור. המחיר שנקבע במכרז לציבור משקף מרווח ריבית בשיעור של 1.2% מעל תשואת אג"ח ממשלתית משתנה (גילון) 520.
הבנק הגדיל את היקף ההנפקה ל-360 מיליון שקלים לאחר שבשלב ההצעה המוקדמת למשקיעים מוסדיים נרשמו ביקושים גבוהים בהיקף של 954 מיליון שקלים. במכרז לציבור התקבלו הזמנות בהיקף של 75 מיליון ש"ח. בשל ביקושי היתר, כל ההזמנות של הציבור במרווח שנקבע במכרז לא נענו, ההזמנות במרווח נמוך יותר נענו במלואן.
"הנפקה זו של אג"ח שקלי בריבית משתנה נעשתה בעיתוי נכון ותאמה את צרכי המשקיעים", אמרה נחמן ניצן, משנה למנכ"ל וממונה על אגף הפיננסים בבנק. "ביקושי היתר שהתקבלו ממגוון רחב של מציעים והמרווח בו נסגרה ההנפקה, מעידים כי ציבור המשקיעים מתמחר בהתאם גיוסים של גופים איכותיים ומצביעים על האמון הרב של ציבור המשקיעים בבנק ירושלים".
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
