מחוץ לגבולות המדינה: דלק אנרגיה מדווחת על מציאת מאגר נפט ברוסיה
חברת דלק אנרגיה הודיעה היום כי חברת 'מטרה פטרוליום', הכלולה בשיעור של 29.3% מחברת הבת דלק בינלאומית בע"מ, ועוסקת באקספלורציה והפקה של נפט וגז ברוסיה, פרסמה אתמול (ב') נתונים בדבר הערכת עתודות הנפט הניתנות להפקה בשדה הנפט Sokolovskoe.
לפי לשון ההודעה שפרסמה 'מטרה פטרוליום', חברת ERC השלימה דו"ח CPR (דו"ח מקביל לדו"ח רזרבות), המבוסס על תוצאות הבדיקות הגיאופיזיות והגיאולוגיות המעמיקות שנערכו על- ידי חברת Equipoise Solutions, המתמחה בהערכה עצמאית של מאגרים.
עיקרי הדו"ח מצביעים על כך שעתודות מותנות של נפט, הניתנות להפקה מקטגוריית 2C, עומדות על כ-15.1 מיליון חביות נפט. הערך הנוכחי של 15 מיליון חביות נפט עם שיעור היוון שנתי של 10% עומד על 60-80 מיליון דולר.
בנוסף, עתודות הנפט הניתנות להפקה, שחושבו בשיטה הדטרמיניסטית על סמך מיפוי נוכחי עומדות על 23.7 מיליון חביות נפט. עם זאת, בדו"ח מסייגים את הדברים ומציינים כי בשלב זה לא ניתן לסווג את העתודות כמותנות הניתנות להפקה עקב אי ודאות סטרוקטוראלית והיעדר נתוני קידוח בחלק הצפון-מזרחי של השדה.
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
