מתקדמת במזרח אירופה: נאנט גייסה בהצלחה אג"ח בסך 76 מיליון שקל בפולין
חברת רוביג, המרכזת את פעילות הנדל"ן של חברת נאנט נדל"ן בפולין, השלימה בסוף השבוע בהצלחה הנפקת איגרות חוב בהיקף של כ-76 מיליון שקלים (60 מיליון זלוטי). במסגרת ההנפקה, שבוצעה בוורשה, נרשמו ביקושי יתר של כ-90 מיליון שקל, סכום הגבוה בכ-18% מהסכום שביקשה החברה לגייס.
אגרות החוב שהנפיקה רוביג תישאנה ריבית שנתית קבועה של 8.9% שתשולם בכל רבעון. מועד הפירעון של קרן אגרות החוב הינו 3 שנים מיום הנפקתן, כאשר בפני החברה עומדת האפשרות לפירעון מוקדם של אגרות החוב. כנגד איגרות החוב העמידה רוביג שיעבוד של נכס מקרקעין בעיר גנדסק, המצויי בבעלותה של אחת מחברות הבת שלה, כאשר המשכנתא היא בגובה של 76 מיליון זלוטי.
חתמי ההנפקה יפעלו לרישום איגרות החוב למסחר בבורסה האלטרנטיבית של ורשה. לפי חברת נאנט, התמורה על הנפקת אגרות החוב של רוביג, תשמש לפירעון חלק מאשראי שהעמיד בנק פולני למימון לפרויקט וכן עבור פיתוח פרויקטים נוספים.
"נאנט מוכרת כיום בפולין, באמצעות רוביג, בקצב של כ-600 דירות בשנה, והיא נהנית ממיצוב איכותי בשוק ומתמהיל איכותי של פרויקטים באזורי הביקוש של פולין", אמר אוסקר כצנלסון, מנכ"ל נאנט. הנפקת איגרות החוב וביקושי היתר שנרשמו לה, מלמדת על אמון המשקיעים בפולין בעסקי החברה, ובעיקר תסייע לנו להמשיך את פיתוח החברה ואת מגמת הצמיחה שלה בפולין".
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
