מערכת הבחירות הנוכחית היא הוכחה שאנחנו יודעים לייצר מציאות שונה, אבל לא יודעים לחזות אותה. אנחנו מנסים לחזות את הפתעת הבחירות, ה"יאיר לפיד" של הבחירות, וישר מצביעים על משה כחלון, כי זה מה שאנחנו מכירים. אלא שמסתבר לנו, להפתעתנו, ש"יאיר לפיד" של הבחירות הללו הוא לא כחלון, הוא נפתלי בנט. אנחנו מנסים לחזות את האג'נדה שתוביל את הבחירות וישר מתווכחים אם זה ביטחון או כלכלה. כי זה מה שאנחנו מכירים. אלא שמסתבר לנו שזה לא זה ולא זה. זה מערכת על שייכות גושית - מי לימין ומי לשמאל. כאלה אנחנו, יוצאים מנקודת הנחה שהמחר זהה לאתמול. עייפים מלחשוב, ומתבדים.בשנים האחרונות קמו מפלגות שכל עניינן היה לשכנע את המתלבטים, הן קראו לעצמן מפלגות מרכז, כמו באו לבוחר ואמרו לו: אל תבחר צד. ימין או שמאל? אל תחליט, תמשיך לשבת על הגדר ותצביע לנו, למרכז, הבחירה הקלה. תארו לעצמכם את התמונה הבאה: עם חונה באוהליו בצמת. איש אחד קורא לכולם לבוא אחריו ולפנות ימינה, איש אחר קורא לכולם לבוא אחריו ולפנות שמאלה, ואיש אחד קורא לכולם להישאר במקום. ולשלושתם אותו כוח. זה מה שקורה היום בפוליטיקה הישראלית. התוצאה היא מערכת פוליטית משותקת. אי אפשר למשוך לשום כיוון. לא לימין ולא לשמאל. ולציבור נמאס. הוא רוצה החלטה ובמהירות. לכן בנט לא מתנצל וצומח בעוד שליברמן מגמגם וצונח. לפוסט המלא של אילון זרמון בתפוז - לחצו כאן