תיקון 190 חוזר להיות רלוונטי: כך האינפלציה הנמוכה משנה את תכנון הכסף בגיל הפרישה

כאשר האינפלציה מתמתנת והריבית במשק כבר אינה נמצאת בשיא, רוב הציבור מסתכל קודם כל על צד ההתחייבויות: האם אפשר להוזיל את המשכנתה, האם כדאי למחזר הלוואה, ומה יקרה להחזר החודשי אם בנק ישראל ימשיך להפחית ריבית. זו חשיבה נכונה, אבל היא רואה רק חצי מהתמונה. החצי השני, ולעיתים החשוב יותר עבור בני 60 ומעלה, נמצא בצד החיסכון והנכסים.

בשנים האחרונות הפיקדונות הבנקאיים חזרו להיות אלטרנטיבה נוחה. הכסף נשאר קרוב, הריבית נראתה פתאום סבירה, והציבור קיבל תחושה שאפשר ליהנות מתשואה בלי לקבל החלטות מורכבות. אלא שככל שהריבית יורדת, גם הפיקדון החדש שמוצע ללקוח עלול להפוך פחות אטרקטיבי. ברגע הזה עולה מחדש השאלה: איפה הכסף הפנוי יכול לעבוד בצורה יעילה יותר, בלי לוותר לגמרי על גמישות, נזילות ותכנון מס. עבור בני 60 ומעלה, אחד הכלים שחוזרים לקדמת הבמה הוא תיקון 190 לפקודת מס הכנסה. 

זה אינו מוצר השקעה בפני עצמו, אלא מסגרת שמאפשרת להפקיד כספים פנויים לקופת גמל, לנהל אותם במסלולי השקעה שונים, לדחות את תשלום המס עד המשיכה, ולעיתים למשוך את הכסף בתנאי מס עדיפים לעומת אפיקי השקעה אחרים.

למה דווקא עכשיו?

 היתרון של תיקון 190 לא נולד היום, אבל הוא מקבל משמעות אחרת בתקופה של אינפלציה נמוכה. הסיבה פשוטה: בתיקון 190, במשיכה חד פעמית ובכפוף לעמידה בתנאים, המס הוא 15 אחוז על הרווח הנומינלי. באפיקים רבים אחרים, למשל פוליסת חיסכון, תיק ניירות ערך או קרנות נאמנות, המס הוא בדרך כלל 25 אחוז על הרווח הריאלי.

כאשר האינפלציה גבוהה, יש יתרון מסוים למיסוי ריאלי, משום שהמדד מקטין את הרווח החייב במס. אבל כאשר האינפלציה נמוכה, הפער בין הרווח הנומינלי לרווח הריאלי מצטמצם, ואז מס של 15 אחוז על הרווח הנומינלי עשוי להפוך למשתלם יותר ממס של 25 אחוז על הרווח הריאלי. במילים פשוטות: ככל שהאינפלציה נמוכה יותר, היתרון היחסי של תיקון 190 יכול להתחזק.

הדוגמה שממחישה את הפער

 נניח שיש לנו שני אפיקי השקעה: קופת גמל לפי תיקון 190 ופוליסת חיסכון. בשניהם התשואה השנתית היא 10 אחוז, והאינפלציה באותה שנה היא 2 אחוז. בתיקון 190, המס הוא 15 אחוז על הרווח הנומינלי. כלומר, 15 אחוז מתוך 10 אחוז תשואה, שהם 1.5 אחוז מס. בפוליסת חיסכון, המס הוא 25 אחוז על הרווח הריאלי. 

אם התשואה היא 10 אחוז והאינפלציה היא 2 אחוז, הרווח הריאלי הוא 8 אחוז. 25 אחוז מתוך 8 אחוז הם 2 אחוז מס. כלומר, באותה תשואה ובאותה אינפלציה, המס בפוליסת החיסכון גבוה יותר: 2 אחוז לעומת 1.5 אחוז. זהו פער של כשליש יותר במס ביחס למס בתיקון 190. על שנה אחת זה אולי נשמע כמו פער קטן. אבל כאשר מדובר במאות אלפי שקלים ובחיסכון שממשיך לעבוד כמה שנים קדימה, הפער הזה מתחיל להיות משמעותי. 

אם לדוגמה אדם מפקיד 800 אלף שקל, הכסף צומח לאורך שנים, והמס נדחה עד למועד המשיכה, כל חצי אחוז שנחסך במס יכול להפוך לסכום מצטבר גדול בהרבה. בעולם של ריבית דריבית, גם פערים שנראים קטנים בתחילת הדרך מקבלים תאוצה עם הזמן.

מהם התנאים המרכזיים?

 כל אדם יכול להפקיד כספים לקופת גמל במעמד עצמאי, אבל ההטבות המרכזיות של תיקון 190 רלוונטיות בעיקר למי שעבר את גיל 60 ועומד בתנאי הקצבה המזערית. כדי למשוך כספים במשיכה חד פעמית במס מופחת, נדרש בדרך כלל שהעמית יהיה בן 60 ומעלה, יקבל בפועל קצבה חודשית מינימלית ממקור פנסיוני, ושהכספים הופקדו לאחר שנת 2012. נכון לשנת 2026, הקצבה המזערית עומדת על כ-5,306 שקל בחודש. כלומר, אדם שמקבל פנסיה חודשית בסכום זה ומעלה, למשל מקרן פנסיה, ביטוח מנהלים או פנסיה תקציבית, עשוי לעמוד בתנאי המרכזי. חשוב לשים לב: קצבת אזרח ותיק מביטוח לאומי אינה בהכרח נספרת לצורך התנאי הזה, ולכן לא נכון להניח מראש שכל מי שמקבל ביטוח לאומי עומד בתנאים.

• אז אם אני מת הלך הכסף? מה קורה לפנסיה שחסכתם במקרה והלכתם לעולמכם
• הגרושה ניצחה את האלמנה: תקבל 1,800 ש' לחודש עד מותה

יש גם נקודה טכנית אך חשובה מאוד: ההפקדה אינה כולה מתנהגת אותו הדבר מבחינת מס. חלק ראשון מההפקדה, עד תקרה שנתית מסוימת, עשוי להיחשב כרובד שחלות עליו הוראות אחרות. נכון לשנת 2026 מדובר בסכום של 38,412 שקל. לכן מי שמפקיד סכומים גדולים צריך להבין מראש איזה חלק ייחשב כקצבה מוכרת, איזה חלק עשוי להיות פחות נזיל, ומה יידרש ממנו בעת המשיכה, לרבות אישור פקיד שומה במקרים מסוימים.

לא רק מס: גם ניהול השקעות וגמישות

 אחת הטעויות הנפוצות היא לראות בתיקון 190 רק הטבת מס. בפועל, היתרון שלו רחב יותר. הכסף מנוהל בתוך קופת גמל, ולכן ניתן לבחור מסלול השקעה שמתאים לאופי החוסך: מסלול כללי, מסלול אגח, מסלול מניות, מסלול מחקה מדד או שילוב אחר, בהתאם לגוף המנהל ולאפשרויות הקיימות בו.

מעבר בין מסלולים בתוך הקופה אינו יוצר אירוע מס. במקרים רבים ניתן גם לנייד את הכסף בין גופים מנהלים, בלי לממש את ההשקעה ובלי לשלם מס באותו רגע. זה יתרון משמעותי לעומת חלק מאפיקי ההשקעה האחרים, שבהם מעבר מוצר או שינוי מבנה ההשקעה עלול לגרור מכירה, מיסוי והתחשבנות.

גם דמי הניהול אינם בהכרח חיסרון. בקופות גמל לפי תיקון 190, דמי הניהול במקרים רבים אינם גבוהים יותר מפוליסות חיסכון או מאפיקי השקעה מנוהלים אחרים, ולעיתים הם אף תחרותיים יותר, במיוחד כאשר מדובר בסכומים משמעותיים. לכן ההשוואה הנכונה אינה רק בין תשואה למס, אלא בין כל החבילה: תשואה, מס, דמי ניהול, נזילות, מסלולי השקעה, יכולת ניוד ותכנון עתידי.

ומה לגבי הלוואות מתוך הקופה?

נקודה נוספת שחוזרת להיות מעניינת היא האפשרות לקבל הלוואה כנגד הכספים בקופת הגמל, בכפוף למדיניות הגוף המנהל. בשנים של ריבית גבוהה, ההלוואות האלה הפכו פחות אטרקטיביות, משום שגם הן התייקרו. אבל ככל שהריבית במשק יורדת, גם הלוואות על בסיס חיסכון פנסיוני או קופת גמל עשויות לחזור להיות כלי רלוונטי. כיום אפשר לראות הלוואות שמגיעות סביב פריים מינוס 0.75, כלומר סביב רמות של כ-4.5 אחוז, ובתרחיש של המשך ירידת ריבית ייתכן שהן יתקרבו בעתיד לאזור של כ-4 אחוז. זה לא אומר שצריך לקחת הלוואה רק כי אפשר.

• כישלון בנק ישראל בשוק המט"ח: כשהתיאוריה גברה על היצואנים
• "ברית כרת להן מי שאמר והיה העולם"

להפך: בגיל פרישה, מינוף לא זהיר עלול להיות מסוכן. אבל עבור מי שיש לו קופה משמעותית, תזרים יציב וצורך נקודתי בנזילות, הלוואה כנגד הקופה יכולה לפעמים להיות פתרון עדיף על שבירת השקעה, תשלום מס מיידי או שימוש לא מתוכנן בכספים שיועדו לטווח ארוך. המשמעות היא שתיקון 190 אינו רק כלי חיסכון, אלא יכול להפוך לחלק ממערך ניהול נזילות רחב יותר. הוא מאפשר להשאיר כסף מנוהל ומושקע, ובמקביל לבחון פתרונות אשראי נקודתיים בעת הצורך.

הכותבת היא מנכ"לית משותפת ב-SFP, ספיר קדוש סוכנות לביטוח פנסיוני בע"מ.