הממלכה התאילנדית, שרובנו חושבים עליה בעיקר בהקשר של חופים יפים ושופינג בבנגקוק, הפכה בשנים האחרונות ללא פחות מגן עדן לחברות סטארט-אפ והייטק בתחומי הבריאות, ובעיקר הציוד הרפואי. עם אוכלוסייה של יותר מ-65 מיליון תושבים, מתפקדת תאילנד כמרכז אזורי של דרום מזרח אסיה. יחד עם מדינות כמו מלזיה ואינדונזיה הפך האזור כולו לאחד השווקים הלוהטים ביותר להשקעה ומכירה עבור חברות אלה, מחוץ לארה"ב ואירופה.

שירותי הבריאות בתאילנד מפורסמים בעיקר הודות לתעשיית הניתוחים הפלסטיים ושינויי המין המשגשגת. בפועל, המדינה מתהדרת באחת ממערכות הבריאות המתקדמות ביותר בדרום מזרח אסיה כולה. עם יותר מאלף בתי חולים וכמעט עשרת אלפים מרכזים רפואיים נוספים, תאילנד מוגדרת על ידי ארגון הבריאות העולמי כבעלת היסטוריה ארוכה ומוצלחת בכל הקשור לפיתוח מערכת הבריאות שלה ונגישות האזרחים לקבלת טיפול רפואי. יתרה מזאת, החל משנת 2002 זכאי כל אזרח תאילנדי לטיפול רפואי בסיסי מטעם המדינה. עובדה זו הופכת את תאילנד לאחת המדינות הבודדות בעולם השני והשלישי שמתחזקת שירותי רפואה סבירים גם לעניים ולתושבי הכפרים.

לחברות הישראליות, שבעקבות ההאטה בשוק האירופי והאמריקני מחפשות שווקים חדשים למכור או להשתקע בהם, שווה במיוחד לשים לב לתוכנית התמריצים הנדיבה של הממשלה התאילנדית. מועצת ההשקעות הלאומית מעודדת חברות מקומיות וזרות לפעול בתחומי המדינה בתמורה להטבות מס משמעותיות והענקת קרקעות. פתיחת סניף ישראלי בתאילנד עשויה להתגלות כמשתלמת במיוחד לחברות ישראליות עם מדיניות שיווק מקורית ופתיחות מחשבתית.

היקף הסחר בין ישראל ותאילנד - 1.2 מיליארד דולר

זה המקום להתעכב קלות על התרבות העסקית והכלכלה התאילנדית. כיום, רוב הייצוא הישראלי לתאילנד, מבוסס על יהלומים וכימיקלים. אבל גם תעשיית המכשור הרפואי לא נעדרת מהמפה ומהווה כ-6% מכלל הייצוא הישראלי לתאילנד. בנוסף, מנתוני מכון היצוא עולה כי היקפי המסחר גדלים משנה לשנה. כך למשל, היקף הסחר (ייצוא ויבוא) של ישראל מול תאילנד הסתכם ב-2011 בכ-1.2 מיליארד דולר, עלייה של 17% לעומת 2010. ועדיין, תעשיית הטכנולוגיה העילית הישראלית לא לוקחת חלק משמעותי מספיק מהעוגה.

מיקומה של תאילנד במקום ה- 88 בדירוג השחיתות העולמי וחוסר היציבות בשלטון בשנים האחרונות, מובילה לעתים לחשש פסיכולוגי של אנשי עסקים מערביים וישראלים בפרט, לגשת לשוק זה. עם זאת, המערכת הרגולטורית והמשפטית נחשבת להוגנת יחסית בנושאים מסחריים ולא נוטה להעדיף גורמים פנימיים על פני זרים, למרות שעדיין לאנשים עשירים במיוחד או פוליטיקאים מקורבים ישנה אפשרות להשפיע על מקבלי ההחלטות.

בדירוג הסביבה העסקית שמפרסם הבנק העולמי (Doing business) לשנת 2012 הגיעה תאילנד למקום ה-17, ירידה של מקום אחד לעומת 2011. הניקוד ניתן לכל אחת מכלכלות העולם על פי רמת הרגולציה בעסקים וההתמודדות איתה. בין הפרמטרים שנבדקו: משך הזמן הנדרש לפתיחת עסק, רישום קרקע, התחברות למערכת החשמל, השגת היתרי בנייה, השגת אשראי, הגנה על משקיעים, תשלום מסים ואכיפת חוזים.

תהליך רגולטורי קצר יחסית

ונחזור לשוק המכשור הרפואי: שוק זה בתאילנד נשלט על ידי מוצרים מיובאים (כ-66%). על מנת לייצר, לייבא או למכור מכשור רפואי בתאילנד, על החברות הזרות להבין את התקנות המקומיות שחלות עליהם. עיקר הרגולציה מתכנסת תחת מנהל המזון והתרופות התאילנדי ויש צורך בנציג מקומי שילווה את תהליך רישום המוצרים. עם זאת, על מנת לעודד את הגעתן של טכנולוגיות חדשות, הפכה הממשלה המקומית את התהליך הרגולטורי לקצר יחסית, ומוצרים בסיכון נמוך יכולים לקבל את אישור המכירה המיוחל בתוך 7-10 ימים בלבד. מוצרים ברמת סיכון גבוהה יותר ימתינו לאישור כארבעה חודשים, ועלויות הרישום נמוכות ביחס למדינות המערב. מובן מאליו שכמו במדינות רבות אחרות, אישורי שיווק מה-FDA, מנהל המזון והתרופות האמריקני או CE מטעם האיחוד האירופי, מסייעים מאד מקידום התהליך.

שמה של ישראל הולך לפניה בכל הקשור לתעשיית התרופות והציוד הרפואי. מדינות רבות בעולם מחזרות אחר טכנולוגיות מתקדמות בתחומי הבריאות ומפעילות תכניות מיוחדות שנועדו למשוך אליהן חברות זרות במטרה לשפר את רמת השירותים הניתנים לאזרחיהן.

תאילנד, כאמור, הינה דוגמא מצוינת להזדמנויות שטומן בחובו השוק האסייתי לחברות ישראליות עם מוצרים טובים. כל שנותר הוא להזמין כרטיס לבנגקוק, ולוותר הפעם על טיסת ההמשך לקופנגן.