הממשלה הכי יקרה תושבע היום בכנסת - חברתית היא לא
הממשלה היקרה ביותר שהיתה פה אי פעם (והכוונה היא ליקרה בכסף) תושבע היום בכנסת. הממשלה ה-31 תכלול בפתיחת מושבה 24 שרים ואת ראש הממשלה, אהוד אולמרט, שיפרד היום רשמית מהתואר "ממלא מקום".
כבר בשלב זה, ברור כי הממשלה תעלה למשלם המיסים 2.7מיליארד שקל יותר מהמתוכנן בתקציב 2006. צריך לומר על העניין הזה - כי ממשלת שרון השנייה, כללה 29 שרים, אך עלתה פחות באופן משמעותי למשלם המיסים.
בהמשך, צפויים לפחות עוד שלושה שרים להצטרף לאלה שיושבעו היום - שניים מיהדות התורה ולצידם, יו"ר מרץ, יוסי ביליין, שעשוי גם הוא לקבל תיק - כדי להבטיח עוד יותר את הצלחת אישור הליך "ההתכנסות" של אולמרט.
זה אולי הזמן להיזכר בעובדה הפשוטה, שממשלת אולמרט היתה אמורה להיות ה"ממשלה החברתית" ביותר של שלושת העשורים האחורנים, אך כוונה לחוד ותוצאה לחוד. הממשלה הזו תעסוק מעט מאוד בשיפור המצב הכלכלי של השכבות החלשות - וגם אם למראית עין יבליחו מידי פעם אמירות בעד הטיפול בתחום זה של שר זה או אחר, האמת היא, שהתעסקותה של הגברדיה המכהנת מהיות בראשות הממשלה תכלול הרבה יותר מידי התרוצצות במסדרונות הפוליטיים, והיא צפויה "לעשות שרירים" בעיקר סביב הנושא המדיני שהזרקורים כבר מכוונים אליו עתה.
ממשלת אולמרט הנכנסת כוללת שני שרים אנטי חבריתיים להמדרין, שישבו "על השיבר" התקציבי - שר האוצר, איש התאגידים ואנשי העסקים - חביבם של הבנקאים, אברהם הירשזון ולצידו, איש הוועדים החזקים, חביבם של עובדי חברת החשמל - שר התשתיות, בינמין (פואד) בן אליעזר.
כלכלת ישראל (X)נתון כלכלי מדאיג - גירעון בחשבון השוטף, לראשונה משנת 2013; מה זה אומר?
נקודת מפנה בכלכלה המקומית: גירעון בחשבון השוטף ברבעון השלישי של 2025, אחרי שנים רצופות של עודף. האם צריך לדאוג?
לראשונה מאז 2013 נרשם בישראל גירעון בחשבון השוטף של מאזן התשלומים, אירוע שעלול לבטא נקודת מפנה משמעותית במבנה המקרו-כלכלי של הכלכלה הישראלית. ברבעון השלישי של 2025 הסתכם הגירעון, בניכוי עונתיות, בכ-1.1 מיליארד דולר, לעומת עודף זניח של 0.1 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם, ועודפים רבעוניים ממוצעים של כ-3.8 מיליארד דולר בשנים שקדמו לכך.
המשמעות אינה טכנית בלבד. החשבון השוטף משקף את יחסי החיסכון-ההשקעה של המשק כולו ואת יכולתו לייצר מטבע חוץ נטו. מדובר על גירעון של תנועות הון ומעבר מעודף לגירעון מאותת כי המשק צורך, משקיע ומשלם לחו"ל יותר משהוא מייצר ומקבל ממנו - שינוי שעשוי להשפיע על שער החליפין, על תמחור סיכונים ועל מדיניות מוניטרית ופיסקלית גם יחד.
הסיבה: לא סחר החוץ, אלא ההכנסות הפיננסיות: הסיפור האמיתי מאחורי הגירעון
בניגוד לאינטואיציה, הגירעון אינו נובע מקריסה ביצוא או מזינוק חריג ביבוא הצרכני. למעשה, חשבון הסחורות והשירותים נותר בעודף של 1.8 מיליארד דולר ברבעון השלישי, שיפור ניכר לעומת הרבעון הקודם. יצוא השירותים הגיע לשיא של 22.9 מיליארד דולר, כאשר 77% ממנו מיוחס לענפי ההייטק, תוכנה, מו"פ, מחשוב ותקשורת.
הגורם המרכזי להרעה הוא חשבון ההכנסות הראשוניות, שבו נרשם גירעון עמוק של 3.7 מיליארד דולר, לעומת 2.0 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם. סעיף זה כולל תשלומי ריבית, דיבידנדים ורווחים לתושבי חו"ל על השקעותיהם בישראל, והוא משקף במידה רבה את הצלחתו של המשק הישראלי למשוך הון זר, אך גם את מחיר ההצלחה הזו.
הכנסות תושבי חו"ל מהשקעות פיננסיות בישראל קפצו ל-10.0 מיליארד דולר ברבעון, בעוד שהכנסות ישראלים מהשקעות בחו"ל הסתכמו ב-6.4 מיליארד דולר בלבד. הפער הזה לבדו מסביר את מרבית המעבר לגירעון. במילים פשוטות: חברות ישראליות מצליחות, רווחיות ומושכות השקעות, אך הרווחים זורמים החוצה, לבעלי ההון הזרים.
