לאחרונה התבשרנו על עודף משמעותי בתקציב המדינה. בזמן כתיבת שורות אלה, עדיין לא ברור באיזה סכום מדובר בדיוק, אבל אין ספק שמדובר במיליארדים. כדרכם של פוליטיקאים נשמעו מיד הצהרות שונות ומשונות על הורדת מיסים והטבות אחרות. אלו, מן הסתם, כותרות המסברות את האוזן, אך לטעמי אינן מייעדות את הסכומים האלה להיכן שכדאי, וצריך, שיילכו.

אין זה סוד שמדינת ישראל מפגרת בכ-40-50 שנה לעומת יתר מדינות ה-OECD ברמת התחבורה, התשתיות החניות וכו'. מדובר בדיסונאנס ההולך ומתרחב משנה לשנה. בשנים האחרונות במיוחד הבעיה מחריפה ועוד תחריף עוד יותר במהלך השנים הקרובות, תוצאה ישירה של בניית מאות אלפי יחידות דיור במסגרת הסכמי הגג ומחיר למשתכן. בדיקת משרדי מלמדת שאנחנו בדרך לפקקים באורך של קילומטרים, לאורך כל צירי התחבורה המקשרים בין המרכז לפריפריה.

ההשקעות האדירות של ממשלת ישראל בכבישים חדשים והוספת תחנות רכבת בפועל יירדו לטמיון, זאת משום שהתוספת של כלי רכב שיזדחלו ממקום המגורים בפריפריה אל מקומות העבודה, שרובם הגדול יוותרו במרכז, תהיה גבוהה משמעותית מהקילומטראז' שיתווסף. לכן הצעתנו למקד את עודף התקציב ביעדים הבאים:

1. במקום לסלול עוד ועוד כבישים חדשים, לעשות "שינוי דיסקט" ולהתמקד הרבה יותר בפיתוח מערכת היסעים המונית המשלבת רכבת בינעירונית, פרברית ונתצ"ים, מסלולים המיועדים לתחבורה ציבורית בלבד. הנתצ"ים, במיוחד, קריטיים על מנת לייצר מערכת היסעים זמינה ומהירה ולנצל עד תום את מערך התשתיות הקיים.

• השמאי שמעריך: "מדד תשומות הבנייה האחרון לא מדביק את עלויות השכר - וזה עלול לפגוע בהיצע הדירות"
• "שכר הדירה במרכז יישאר יציב, בפריפריה הוא יירד"
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

2. "המשך "חוצה ישראל" לעבר הגליל המערבי והנגב, כבודו במקומו מונח, אולם ללא כבישי רוחב אסטרטגים נוספים, הכביש המרכזי יתאפיין בשנים הקרובות יותר ויותר בפקקים אדירים, ובמיוחד בקרבת המחלפים שממנו יוצאים. לדוגמא כביש 57 (חוצה ישראל-בית ליד-נתניה) אמור להיות משודרג כולל מעקף ומחלף צומת בית ליד. וזו רק דוגמא אחת מיני רבות.

3. צירי הרכבת הקיימים ממש לא מספקים. יש לדאוג לכך שניתן ואפשר יהיה להגיע ברכבת לכל מקום, מקרית שמונה בצפון ועד מצפה רמות בואכה אילת בדרום. ברגע שקיים צורך להתניע את המכונית מידי בוקר ולנסוע (בדרך כלל בפקק..) שעה ארוכה אל תחנת הרכבת (ראו הדוגמא של ראש העין..), שם להחנות את המכונית, ותחנת היעד בעיר הגדולה יש צורך לקחת עוד אוטובוס או מונית על מנת להגיע לעבודה, כל ההשקעות ברכבת הופכות ללא אפקטיביות.

4. אין צורך להפליג בסאגה של הרכבת הקלה בתל אביב שנמשכת על פני שנים רבות וגם אחרי השלמת הקו האדום הראשון, ספק רב אם תפתור את מרבית בעיות התחבורה של המטרופולין. מבחינה זו יש צורך לתעדף, הן במטרפולין גוש דן, הן בחיפה והקריות והן בירושלים רבתי, את קידום פיתוח קווי הרכבת, זאת על מנת שירושתו בכל רחבי המטרופולינים הללו.

• שתי זריחות בטיסה אחת: הפרויקט השאפתני של קוואנטס האוסטרלית
• נחיתת חירום באיירבוס היתה הסימן לתקלה מערכתית - הסכנה עדיין באוויר
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• נחיתת חירום באיירבוס היתה הסימן לתקלה מערכתית - הסכנה עדיין...

5. חשוב במיוחד שיהיה ממשק בין מערכת ההיסעים ההמונית המטרפולינית לבין המערכת הבינעירונית. ללא ממשק כזה, לא נוכל לעולם להפטר מהפקקים המרוכזים בעיקר בכניסות והיציאות אליהם.

6. נושא החניות הינו כידוע כאוב ביותר ופוגע קשות באיכות החיים של רבים מתושבי מדינת ישראל. יש מקום, בהיבט התכנוני, להתייחס הרבה יותר לנושא זה ולהקים יותר ויותר לא רק חניוני ,חנה וסע", אלא גם חניוני ענק בכניסות והיציאות לערים הגדולות.

אדגיש כי כל הסעיפים לעיל אינם חדשים והם מצויים ברמה תכנונית כזו או אחרת, אולם, וזה אולם גדול, הפער בין התכנון ובין ההצהרות לבין הביצוע בפועל, הינו לעיתים קרובות משמעותי. על כן אנחנו רואים בהשקעת כל העודף התקציב בתשתיות, ובראש וראשונה תחבורה, בבחינת statement הצהרה של ממשלת ישראל שנושא זה נמצא בראש סולם העדיפויות. זוהי, לטעמנו, שעת כושר שלא תחזור במהרה וכדאי ורצוי לנצל אותה!