אני מאוכזב מעצמי, בשבוע שעבר, הבנק המרכזי האירופי (ECB) ונשיאו, מריו דראגי, שינו את עמדתם באשר למציאות הכלכלית ב-180 מעלות - מ"הכל בסדר" לחששות גלויים ממגמה שלילית בכלכלה, יחד עם צורך עז לציין כי שערי הריבית יישארו נמוכים יותר למשך זמן רב יותר (על פי עדכוני ה'פייננשל טיימס'). אם כך, לא הייתי צריך להיות מופתע כאשר בן ברננקי, יו"ר הבנק הפדרלי, (הידוע בכינויו "המתהפך") עשה בדיוק אותו הדבר לפני פחות מחודש. העולם היה המום כאשר הבנק הפדרלי הציג תחזית של אינפלציה נמוכה מזו שהציב לעצמו, ובחר לא להגיב - "אפקט האינפלציה הוא זמני..." אכן כן, וכעבור חודש, הנה מגיעה התגובה.

כעת ברננקי מרגיש שהוא נמצא בפיגור בשני התחומים שבסמכותו, אינפלציה ואבטלה . זה מסביר מדוע אנחנו רואים אותו מציין בפני השוק כי, "נדרשת מדיניות גמישה במיוחד לעתיד הנראה לעין"' והבחירה בפשרנות על מנת להימנע מעימותים נמשכת, ברננקי טוען כי "מוקדם מדי" להכריז על הגבלת השחיקה במצבה הכספי של ארה"ב, שמצב האינפלציה ושוק העבודה מסמן כי נדרשים תמריצים נוספים, כי ירידה באינפלציה עלולה להשפיע לרעה על הכלכלה ושנדרש מאמץ כללי חזק ומהיר של מדיניות גמישה במיוחד.

במידה מסוימת, אין שום סיבה להפתעה - הבטחתו המפורסמת של ברננקי למילטון פרידמן, לרגל יום הולדתו ה-90, כאשר חתם את נאומו ב-2002, על שלא יאפשר לבנק הפדרלי להקדים ולהקשיח את עמדתו במדיניות הכספית -

"לסיום, הרשו לי לרגע לחרוג מעט ממעמדי כנציג רשמי של הבנק הפדרלי. ברצוני לפנות אל מילטון ולומר, בכל הקשור לשפל הכלכלי הגדול, הצדק עמכם, אנחנו אחראים לכך. צר לנו. אבל, בזכותכם, לא נצטרך לעשות זאת שוב."

מה ניתן ללמוד מכך? העניין ברור כשמש: ברננקי דוגל בגישה דו-רובדית להשגת נורמליזציה:

1. שמירה על שיעורים גמישים למשך זמן ארוך ככל האפשר, והתראה מבעוד מועד מפני שינויים צפויים על-ידי סימון יעדי מאקרו.

2. תגובה להתרחבות הבועות דרך מסגרת מאקרו זהירה: היישום המוכר והידוע של "דרישת בטוחות" מהבנקים להגדלת ההון ולצמצום המנוף הפיננסי, במקום יצירת מחיר עודף או ירוד בשווקי אגרות החוב בתשואה גדולה והמשכנתאות (ב-7 בפברואר, בכיר בבנק המרכזי האמריקני, סטיין, אמר בנאומו "התחממות יתר בשווקי האשראי: נקודות מוצא, מדידה, ומדיניות תגובה") ודרישה חדשה להסדרי הון - הגורמים המסדירים דורשים מן הבנקים להקשיח את תקנותיהם בשוק ההון (ההון הנדרש: 89 מיליארד דולר ארה"ב).

ברננקי לא יניח לשוק לקבוע שיעורים גבוהים מדי ביחס למחזור הכלכלי, אבל מאמין בכל תוקף כי כל גלישה אל הבועה צריכה להתבצע באמצעות "מסגרת מאקרו זהירה". כלומר, הסדרים ודרישות הון על הבנקים.

הכלי העיקרי ליישום זהירות מאקרו במהלך השנים 1934-1972 היה ההגבל הישיר על הבנקים. הבנק הפדרלי אפילו פרסם מאמר מצוין בחודש מאי 2013, תחת הכותרת "ההיסטוריה של מדיניות זהירות המאקרו המחזורית בארצות-הברית", והסביר למעשה במידה רבה את מה שקורה היום.

בשורה התחתונה, ברננקי נחלץ לסיוע פעם נוספת, אלא שהמחיר עלול להיות יקר. הסיבה לכך שהבנק המרכזי האמריקני, כמו מקבילו האירופי, ממשיך לדבר עם השוק במקום לנקוט פעולה. הקלה כמותית (QE), או הקלה מוניטרית הן בסך הכל דחייה זמנית עד חודש דצמבר לכל המוקדם, לאחר הפרסום הצפוי בחודש ספטמבר של מספר המועסקים על-ידי לשכת הסטטיסטיקה של משרד העבודה בארה"ב.

ביסודו של דבר, על הבנקים המרכזיים להכיר באמת שמאחורי הדברים שפרסם הבנק להסדרי סליקה בינלאומיים: "נשאלת השאלה, האם הבנקים המרכזיים מסוגלים באמת לעשות היום כל מה שיידרש? הסבירות לכך נראית פחותה יותר ויותר. בנקים מרכזיים אינם יכולים לתקן דפי מאזן של משקי בית ומוסדות פיננסיים." יתרה מכך, בנקים מרכזיים אינם יכולים להבטיח הגבל כספי או להוביל חקיקה של רפורמות מבניות. בנק מרכזי "מרוויח זמן", וזה בדיוק מה שברננקי עשה - העמיד פנים ומשך את הזמן פעם נוספת.