סקטור התשתיות הציג בשנה האחרונה תשואת חסר משמעותית מול מדד המניות המורחב ה-S&P500. הסקטור ירד בכ-4.17% בעוד המדד הרחב הצליח להשיג תשואה חיובית של כ-12%. הסקטור מיוצג במדד ע"י 32 חברות ובעל משקל של כ-3.41%. רוב החברות בסקטור התשתיות מספקות שירותים חיוניים לאזרח כגון: חשמל, מים, אנרגיה ותקשורת. מדובר על חברות הנחשבות לבטוחות באופן יחסי מעצם אופי פעילותן, שמניבות תשואת דיבידנד גבוהה.

היתרון בהשקעה במניות הדיבידנדים, שגם בשוק דובי המשקיע מקבל תזרים או תשואה מסויימים על השקעתו בחברה, לכן מניות הדיבידנדים נחשבות כדפנסיביות יותר בתקופות של האטה או משבר כלכלי.

מה גרם לסקטור התשתיות להציג ביצועי חסר מול שאר הסקטורים במדד?

לדעתי, ההסבר העיקרי טמון בהיבט המיסוי - האפשרות כי המס על הדיבידנד צפוי להעלות ואולי אף להכפיל את עצמו. חלק מההרחבות הפיסקליות שאובמה האריך במהלך כהונתו הראשונה, כללו הישארות המס על דיבידנדים ל-15%, שיעור המס שהונהג בתקופתו של הנשיא הקודם ג'ורג בוש.

אך עם כניסתו לקנציה שנייה והתמודדות ארה"ב עם ה"צוק הפיסקלי", ישנו חשש שהקלות המס לא יוארכו ובתחילת 2013 יחודש המס על הדיבידנדים כהכנסה רגילה, כפי שהיה לפני כהונת בוש. התרחיש הקיצוני תומך בהשוואת מס רווחי הון למס השולי הפרטני (עלייה של עד פי 3). אך הערכות הן כי המס על הדיבידנד יעלה בצורה מתונה יותר לאיזור ה-20-25%. בעיניי, במחירי המניות בסקטור בשנה האחרונה כבר מגלמת את העלאת המס האפשרית.

להלן שלוש סיבות התומכות:

תשואת דיבידנד גבוהה - בעשר השנים האחרונות תשואת הדיבידנד של חברות השירותים הייתה כ-3.66% ברוטו (3.11% נטו במיסוי של 15%). לאור החששות בדבר העלאת המס מציע כיום הסקטור תשואת דיבידנד ממוצעת של כ-4.2% ברוטו.

המרווח בין תשואת הדיבידנד לבין האג"ח לעשר שנים הגיע לרמות שיא - המרווח מייצג את תשואת דיבידנד הסקטור (4.2%) פחות התשואה של אג"ח ממשלתיות ל-10שנים (1.63%). אם משווים את המרווח בין תשואת הדיבידנד לתשואת האג"ח הממשלתיות ל-10 שנים, מוצאים שב-60 השנים האחרונות עמד המרווח על 1%- בממוצע. כלומר האג"ח הממשלתיות הניבו תשואה הגבוהה בכ-1% מדיבידנד הסקטור. ואילו המרווח כיום עומד על רמות שיא 2.57% לטובת הסקטור.

סביבת ריבית נמוכה לאורך זמן - הפד הצהיר בעבר כי סביבת הריבית הנמוכה תישאר לפחות עד אמצע 2015. המשקיעים רואים את ההשקעה בחברות התשתיות כתחליף לאג"ח בדירוג השקעה, מכיוון שחלוקת הדיבידנד מהווה תזרים קבועה על השקעתם (בדומה לאיגרת חוב).

התשואות הנמוכות המתקבלות כיום באג"ח קונצרניות בדירוג גבוה במדינות המפותחות, תומכות בעודף התשואה המתקבל ע"י השקעה בסקטור בעל תשואת דיבידנד גבוהה בתוספת עליית ערך במחירי החברות בסקטור זה תוך צמצום המרווח מול האג"ח הממשלתיות.