במהלך העשורים האחרונים ארגנטינה סבלה לפחות פעמיים מפשיטת רגל. בפתחו של המשבר הכלכלי הגלובלי, בשנת 2001, היא ניצבה חדלת פירעון על סף תוהו חברתי אשר איים לצבור תאוצה. מאז עברה כלכלתה דרך ארוכה. כמעט שני עשורים הושקעו בשיקום אמונם של המשקיעים הזרים, והתגלו מאגרי נפט וגז לא קונבנציונליים עצומי היקף, שהפריחו תקוות לרווחה כלכלית ועצמאות אנרגטית לשלוש מאות השנים הבאות. אולם במקום זאת, המדינה שהייתה יצואנית נפט בתחילת העשור, מצאה עצמה משקיעה מיליארדי דולרים ביבוא נפט וסבסודו. בתוך כך התרחב הגרעון במאזן המסחרי והתחרותיות ירדה.

השבוע, ארגנטינה שוב הסעירה את השווקים בעקבות הלאמה דרמטית של 51% בחברת הנפט המקומית YPF מידי חברת רפסול הספרדית. רפסול, הנסחרת בכ-18 מיליארד דולר לאחר שאיבדה 40% משוויה, רכשה את השליטה בחברת הנפט של ארגנטינה לפי שווי של כ-15 מיליארד דולר בשנת 99'. כעת, לאחר שהשילה כ-70% ממשקלה, נסחרת YPF בכ-5.7 מיליארדי דולר. ההפסד של רפסול אינו מוגבל לאובדן החזקתה בחברת הנפט של ארגנטינה.

בנוסף לכך, יש לה חשיפה של כ-2 מיליארד דולר למשקיעים מקומיים שהיו שותפיה. גם לארגנטינה יש מה להפסיד. רפסול מתכוונת לדרוש הטלת חרם באיחוד האירופי על יבוא הביו-דיזל וסחורות נוספת מארגנטינה.

בעוד העימות ממשיך להתגלגל, במבט לאחור נראה כי מדובר במשבר שהיה בלתי נמנע. הסיבה לכך, היא שמודל ההתקשרות בין הממשל הארגנטינאי לחברת הנפט הספרדית, שהייתה אמורה להוביל את פיתוח תעשיית הנפט המקומית, נידון מראש לכישלון. למעשה לא היה מדובר במודל התקשרות, אלא בעיקר בהיעדרו. כל עוד מחירי הנפט לא חצו את רף המחירים, שאיים (לדעת הממשלה) על הסדר הכלכלי והמדיני בארגנטינה - שיתפו הצדדים פעולה. ברגע שמחירי הנפט האמירו, נחשף ניגוד העניינים המובנה העמוק בין הצדדים.

פרשנים רבים סבורים, כי התנהגות הנשיאה פרננדז וממשלתה נובעת מעיוורון פוליטי ומפופוליזם קיצוני. לדידם, ההלאמה אינה אלא ביטוי כוחני למצוקת המזומנים של הממשלה בבואנוס איירס. אין ספק, שהבימוי הדרמטי בהחלט הזכיר את תפיסת משרדי חברת הנפט Yukos במוסקבה בשנת 2003. אך בעוד שם ההלאמה נבעה בעיקר מיריבות פוליטית עם בעלי החברה, הסיבות בארגנטינה שונות בתכלית.

הנשיאה הסוציאליסטית, כריסטינה פרננדז מונעת בראש ובראשונה ע"י חשש מאינפלציה ומשבר אנרגיה רבתי, העלול לפגוע ברווחה החברתית ולחולל אי-שקט בין המחוזות. איומים אלה, אמיתיים או מדומים, הביאו אותה להורות על הלאמת הבזק, שבוצעה עוד בטרם הפרלמנט הספיק לחוקק את החוקים המתאימים. המעשה היה פזיז, אלים וגרם לתהיות רבות. ההלאמה החד צדדית כללה את ניתוק מחשבי החברה הספרדית והצביעה על פתיחת חזית כלכלית מדינית להחזרת משאבים לאומיים נוסח ונצואלה, וכל אלה בזמן שהמדינה מנסה בכל מעודה למשוך השקעות זרות.

בינתיים, לא ברור האם יש בכוונת ארגנטינה לשלם לרפסול פיצוי כלשהו. לפי הפרסומים בתקשורת ארגנטינה אינה מתכוונת לשלם. מבחינה פוליטית, זו עלולה להיות טעות חמורה, ובמבט ראשון קשה להבין את עוצמת הסכסוך. עם זאת, כאשר בוחנים את ההתקשרות בין רפסול לממשלת ארגנטינה במבחן התוצאות, ניתן לראות שההתנגשות בין הצדדים הייתה כמעט בלתי נמנעת ונבעה ממודל התקשרות הדדי. מתמיהה הרבה יותר, כיצד מודל עסקי כה פרימיטיבי, או ליתר דיוק בהיעדרו של מודל כלשהו, הצליח העסק לתפקד עד כה.

הממשלה מאשימה את רפסול בייבוש התעשייה המקומית

הטענה העיקרית של ממשלת ארגנטינה נגד רפסול הינה על ייבוש, תרתי משמע, של תעשיית הנפט המקומית, ע"י הפסקת השקעות בפיתוח מאגרים ושדות חדשים והפסקת זרם הנפט למדינה. הדבר היחיד שרפסול שאבה כמו שצריך בשנים האחרונות לטענת הממשלה, הם הדיבידנדים, וזאת מבלי להקצות אפילו אחוז זעום מהרווחים לפיתוח של תעשיית הנפט במדינה. לטענת הממשלה, בארות ישנים יבשו ואילו בארות חדשים לא נקדחו. המדינה הפכה מיצואנית ליבואנית נפט.

אך מדוע נהגה כך חברת אנרגיה בינלאומית גדולה, שנטלה על עצמה לפני שני עשורים את פיתוח פוטנציאל הנפט של ארגנטינה. ההסבר נעוץ ככל הנראה, במשטר מחירי האנרגיה בארגנטינה. כבר ציינו כי ארגנטינה, שבנתה בעשור האחרון את כלכלתה מחדש, מונעת ע"י חשש קיצוני מאינפלציה ואנרכיה מדינית. חשש זה גרם בשנים האחרונות, שהתאפיינו בזינוק מחירי הנפט להקפאה של מחירי הנפט לשימוש דומסטי ברמה של כ-55 דולר לחבית.

לא קשה לנחש, כי אותה הקפאה לא הייתה לרוחה של רפסול. במחצית השנייה של העשור, כאשר נסקו מחירי הנפט בעולם - לא נותר לרפסול שום תמריץ לפתח בארגנטינה את המאגרים המיועדים לצריכה המקומית. במקום זאת, העתיקה רפסול את תנופת הפיתוח שלה למדינות שכנות, בהן לא הייתה הגבלת מחירים. במקביל, המשיכה רפסול לחלק באגרסיביות דיבידנדים מ-YPF שבה שלטה. גם שותפיה המקומיים לשליטה, קבוצת פטרסון, שרכשה את החזקתה באמצעות הלוואה מרפסול, הייתה זקוקה לתזרים דיבידנדים נדיב לכיסוי החוב. לדברי הממשלה רפסול מינפה את החברה לדעת, מבלי להפנות אפילו אחוז נמוך מהרווחים להשקעות קפיטאליות חוזרות בתעשייה המקומית. במקביל, נאלצה ממשלת ארגנטינה להשקיע מיליארדי דולרים ביבוא נפט ממדינות שכנות ובסבסודו.

שורה תחתונה, בסיפור הזה אין שחור ולבן. אין גם צודק במאה אחוזים או לא צודק. גם חכם אין פה. מודל ההתקשרות הפשטני בין ארגנטינה לרפסול הביא להיעדר שיווי משקל קיצוני בין הצדדים. לו היה המודל מבוסס על תמלוג על, ולא על הקפאת מחירים לשוק - היה ניתן להשתמש בתמלוג לצורך סבסוד.

התנהגותה של רפסול פגעה ללא ספק באופק הכלכלי של ארגנטינה. אך בל נשכח, שלחברת הנפט ספרדית גם אין את העוצמות של שברון או פטרובראס הברזילאית. גם ספרד מוכת המיתון כנראה אינה מאיימת יותר מדי על הממשלה בבואנוס אירס. בינתיים, הודיעה ארגנטינה כי אין בכוונתה לפצות את רפסול, אף לא במחיר סמלי.

האם אחרי תקרית שכזו, יהיו חברות הנפט והגז המובילות בעולם מוכנות לשתף פעולה עם ממשלה, שהלאימה נכסי נפט וגז באורח כה בוטה? לנו נראה שכבר מזמן אין להן ברירה. אם שברון הצליחה להסתגל לצ'אבז, ייתכן שתסתדר גם עם פרננדז. זה אולי מסביר את התנהגותה של הנשיאה בשבוע האחרון. יש רק לקוות שארגנטינה לא תיקלע לעוד חדלות פירעון בתקופת כהונתה. קשה להאמין שקרן המטבע הבינלאומית תתגייס להושיט עזרה.