גם בימים לא קלים, כשהסביבה המדינית, הביטחונית והחברתית, האופפת את מדינתנו, אינה פשוטה, ניתן לזהות סימנים של אופטימיות ומדי פעם אף לזקוף חזה בגאווה. לפני מספר ימים כשאמר נגיד בנק ישראל, באוניברסיטת בר אילן, כי המשק הישראלי הפגין יכולת התמודדות מרשימה מול זעזועים בשנים האחרונות. התקבל אצלי הרושם כי בנק ישראל התרשם והופתע מכך מאוד לטובה.

כמו כן, בקיץ אשתקד הודיעה, במפתיע, סוכנות דירוג האשראי Standard & Poor's על העלאת דירוג האשראי של מדינת ישראל ל-A+, מהלך נדיר מאוד מאז פרץ המשבר העולמי. בהודעה נכתב בזמנו, כי כלכלת ישראל משגשגת ויציבה, מוסדותיה חזקים והמשמעת התקציבית בה הוכיחה את עצמה.

בנוסף, זכינו לתשבחות רבות גם מקרן המטבע הבינלאומית (IMF), לרגל ביקורה האחרון בארץ. הקרן מעריכה כי בחמש השנים הבאות יגדל התוצר המקומי הגולמי לנפש בכ-1.5%, בממוצע שנתי, קצב האינפלציה השנתי יעמוד על 2% וישקף יציבות מחירים והגירעון בתקציב המדינה יפחת הדרגתית עד מתחת ל-2% מהתוצר. בהיבט זה, מדינות מתקדמות רבות ברחבי העולם היו מוכנות להתחלף איתנו בשמחה.

לרשימה מרשימה זו ניתן לצרף את צירופה של ישראל לשורות OECD ולמדד MSCI Developed Markets. נכון, שתי המסגרות המכובדות הללו הביאו עמן גם קשיים: במדד MSCI Developed Markets מהווה ישראל פחות מ-0.3% ולכן התרחקה מהרדאר של תושבי חוץ. וההצטרפות לארגון OECD, מצדה, גרמה לכך שמספר דוחות לא מחמיאים חוברו על ישראל, בפרט בהקשרים חברתיים. עם זאת, ניתן לראות בכך הזדמנות לשפר את פני המשק ואת תדמיתו הכלכלית והחברתית בעיני העולם.

סקר מגמות בעסקים, שהוציאה לאחרונה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, משקף אופטימיות בקרב המגזר העסקי בנוגע לפעילות העסקית בארץ ובחו"ל.

התנהגות שער החליפין של השקל כנגד הדולר של ארה"ב מתארת היטב את המהלך המרשים שביצע המשק הישראלי בשנים האחרונות, במשך שנים רבות, לפני שהחל המשבר העולמי בשנת 2008, היה שער השקל נמוך (מפוחת) וברמה של 15%-20% מהשער בו צריך היה להיות מבחינה כלכלית. המתיחות המדינית והביטחונית האזורית הרתיעה תושבי חוץ, שהדירו רגליהם מישראל.

כשפרץ המשבר, תרו תושבי חוץ אחר חלופות טובות לכספם ומצאו כי המשק הישראלי מתקדם ואיכותי ומדיניותה הכלכלית חכמה, אחראית ואמינה. כתוצאה, הגיע הון זר רב למשק, שער השקל עלה והתמקם באמצע התחום הכלכלי, תוך שהוא מקרין עוצמה רבה ואף מאלץ את בנק ישראל לרכוש מטבע חוץ כדי לרסנו.

דרך נוספת לראות זאת היא בחישוב מדד האומללות (The Misery Index), שנוסח בארה"ב בתקופת הנשיא לינדון ג'ונסון וחיבר בין קצב האינפלציה לבין שיעור הבלתי מועסקים - מדד גבוה יותר יצביע על אבטלה ו/או אינפלציה גבוהות יותר, וכך העלויות הכלכליות והחברתיות למשק תהיינה גבוהות יותר.

בישראל התעוררה, לאחרונה, תרעומת רבה על כך שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הקפיצה את נתון האבטלה במשק מ-5.5% ל-6.5%; אך גם כך, מדד האומללות אצלנו, 8.4%, נמוך משמעותית מהמדדים בארצות הברית (10.9%) ובגוש האירו (13.5%). לפי מדד פשוט זה, המצב כאן טוב בהרבה.

קברניטיו של כל משק מודרני שואפים להימצא בנקודת פתיחה נוחה, עם די דרגות חופש, למקרה שיקלעו למשבר. לדעתי, המשק הישראלי, העלול להיקלע להסלמה במספר חזיתות ביטחוניות ומדיניות באזור ובד בבד מתמודד עם תמורות חברתיות רחבות והשלכות תקציביות ורגולטוריות העולות מהן, עונה על אמות המידה הללו. כך, לדוגמא:

- הריבית במשק עומדת על 2.5% מהתוצר; בנק ישראל יוכל להפחיתה במהירות, כפי שעשה בעבר, אם יעריך כי המשק בדרכו להאטה חמורה.

- הגירעון בתקציב הממשלה בקו עלייה, אך בהשוואה למדינות רבות בעולם, שיעורו במונחי תוצר עדיין נמוך; כל עוד תוקפד משמעת תקציבית, יקבלו תושבי חוץ, חברות דירוג ובתי השקעות ברחבי העולם בהבנה גירעון שמקורו בהאטה בצד ההכנסות.

-בנק ישראל רכש, בשנים האחרונות, מטבע חוץ בסכומים גדולים (יתרותיו עומדות על 77 מיליארד דולר), דבר שיתמוך במשק, במידת הצורך, הן מבחינה כלכלית (חודשי ייבוא רבים יותר) והן מבחינת הלך הרוח בשוקי ההון והמטבע.

יש הבדל בין עצמאות כלכלית לאיתנות כלכלית. הכלכלה העולמית הפכה גלובלית מאוד בשנים האחרונות, הרגישות של מדינות רבות לזעזועים חיצוניים גדלה, לכן יכולתן להיות עצמאיות מבחינה כלכלית קטנה.

ישראל אינה שונה ממדינות אחרות - היא אינה עצמאית מבחינה כלכלית. אולם, בשנים האחרונות עברנו מספר תהליכים ששיפרו במידה ניכרת את איתנותנו הכלכלית. הודות לאותה תהליכים, יכולתנו להתמודד עם זעזועים חיצוניים גדלה מאוד ובנק ישראל עצמו שמח להודות כי הופתע מכך. בצורה זו, צעדה מדינת ישראל מספר צעדים קדימה בדרך לעצמאות כלכלית.

הדבר צריך לנסוך בנו מעט אופטימיות, לקראת האתגרים שבדרך. אם נתעל את נתוניו המרשימים של המשק לשיפור ברמת החיים ושביעות הרצון של משקי הבית, נוכל לומר, פעם נוספת, שהקלישאה נכונה: כל משבר הוא גם הזדמנות. זו לא משימה קלה, אך הכלים והיכולת בהחלט בידנו.