תורת הכאוס הקשורה לתחומים רבים במדעים מדויקים וגם בכלכלה. היא מתארת מערכות רבות, שגם כאשר ידועים כל החוקים השולטים בהן, לא ניתן לחזות את התפתחותן לטווח ארוך.

למערכות אלו יש רגישות גבוהה לשינויים מזעריים בתנאי ההתחלה. תופעה זו מכונה "אפקט הפרפר". כאשר היא מתייחסת לתחזיות מזג האוויר, למשל, היא טוענת בלשון ציורית שמשק כנפי פרפר עשוי ליצור שינויים קטנים באטמוספירה, שבסופם יגרמו להופעת סופת טורנדו.

החלטות כאוטיות רבות מאד שמדינות לקחו לאורך ההיסטוריה, גרמו לנזקים כלכליים קשים ביותר. מלחמות שלא היה בהן צורך (ראה מקרה פוטין) כמובן מככבות בראש הרשימות. אך בכל הנוגע ליישום רעיונות כלכליים חדשים, כנראה שהשיטה הכלכלית הקומוניסטית במובנה הרוסי (לא הסיני) מככבת בראש - כי היא הביאה בסופו של דבר לקריסת ברה"מ.

בכל מקרה, מדובר בהחלטות שלא ניתן היה לחזות את התפתחותן לטווח ארוך, כאשר קיימת רגישות גבוהה לשינויים מזעריים בתנאי ההתחלה. כך למשל, כבר לפני עשרות שנים, התקבע המנגנון של מלגות והנחות מטעם המדינה על "תורתם אומנותם", שבחורי ישיבה חרדיים יקבלו. איש לא העלה אז על דעתו שמספריהם יתרבו עד כי היקף הסבסוד שינתן להם יפגע בשירותים שהמדינה מספקת לכל יתר התושבים.

• גרמניה מרחיבה את עסקת חץ 3: היקף הרכש מישראל חצה את רף 6.7 מיליארד הדולר
• רחפנים בשמי ברלין: איך גרמניה ואירופה כולה נלחמת בתופעה שמשבשת את התעופה האזרחית
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

אתמקד במספר דוגמאות מפתיעות/מוזרות שבמקור היה קשה לדעת שתובלנה לקטסטרופה:

חיסול הדרורים בסין

סין של שנות ה-50' של המאה הקודמת היתה מדינה אגררית, בעיצומו של מהלך אדיר מימדים להבטיח לאוכלוסייתה הענקית אוכל באופן מספק, על מנת שלא לגווע ברעב. יועציו של מאו טסה דונג, מנהיגה המיתולוגי של המפלגה הקומוניסטית, שהנהיג באותה עת את סין ביד רמה, הגו רעיון שנראה מבריק: הם הסבירו למאו שכל ציפור דרור אוכלת 4.5 ק"ג גרעינים בשנה - ושאם רק ייפטרו מהן, יישארו בשדות יבולים רבים הרבה יותר ואף סיני לא יסבול יותר מרעב.

ב-1958 החלה התעמולה הקומוניסטית להפגיז את האוכלוסייה ברעיון המהפכני (דרך כלי התקשורת, בתי הספר ומקומות העבודה). בסרטונים ותמונות מאותן שנים נראים המוני סינים יוצאים לשדות חמושים מכל הבא ליד בנשק מאולתר נגד ציפורים: רוגטקות, מקלות ארוכים, רובים, סירים, מחבתות, מטאטאים… הפקודה הייתה ברורה: להרוג כמה שיותר ציפורים - ולא לתת לאף ציפור אפשרות לנחות על הקרקע ולנוח מעט. האוכלוסייה צוותה להפחיד את הציפורים בלי הרף עד שתיפולנה, מותשות מרוב תעופה בלתי פוסקת, אז יהיה אפשר להרוג אותן בקלות על הקרקע.

בכל רחבי סין הענקית מילאו אנשים סלים ושקים בציפורים מתות, והביאו אותם לתחנות ביקורת, שבהן זכו לשבחים או נענשו - בהתאם לכמות ההרג שגרמו. הציבור גויס גם להרוס קני ציפורים, לשבור ביצים ולהרוג גוזלים. מעריכים שבמסגרת מסע ההרג, שנמשך חודשים רבים, נטבחו מאות מיליוני דרורים, לצד אינספור ציפורים אחרות. אלא מה, במקום שתגדל, תפוקת האורז לאחר הקמפיין פחתה באופן משמעותי. התוצאה הייתה אסון מחריד שנקרא "הרעב הגדול". התברר מאוחר מדי שהדרורים שהוכרזו כ"מזיקים" גם אוכלים חרקים ובהם חגבים.

• הפד נכנס ל-2026 מפולג: אינפלציה עקשנית, שוק עבודה מתקרר ויו"ר חדש באופק
• למרות ההבנות: סין ממשיכה להגביל חומרי גלם קריטיים לתעשייה האמריקאית
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• "הזדמנות קיצונית באנבידיה" -בברנשטיין מצפים לזינוק של 54%...

החגבים שהופיעו כעת במאסות אדירות כנחילי ארבה אימתניים, פשטו באופן כמעט בלתי ניתן לעצירה וחיסלו יבולים בשטחים עצומים בין לילה ולא היו שום דרורים או ציפורים אחרות שתקזזנה את המכה. ב-1960 הפסיקו להרוג דרורים אך זה היה מאוחר מדי. חוסר האיזון האקולוגי החמיר ובין 15 ועד 45 מיליוני סינים מתו מרעב! בסוף הסינים אפילו נאלצו לייבא רבע מיליון דרורים מברה"מ...

אפקט הקוברה

בתחילת המאה העשרים, בהודו הקולוניאלית, ממשלת בריטניה היתה מודאגת ממספר הקוברות הארסיות בעיר דלהי ובמקומות אחרים בהודו. כדי לצמצם את אוכלוסיית נחשי הקוברה הוצע פרס כספי לכל מי שיביא נחש קוברה מת.

תחילה, זו הייתה אסטרטגיה מוצלחת: מספר רב של נחשים הומתו עבור הפרס. אולם בסופו של דבר, אנשים בעלי יוזמה החלו לגדל נחשי קוברה כדי להרוג אותם ולזכות בפרס. כשהממשלה התוודעה לכך, תוכנית התגמול בוטלה. אלא שאז מגדלי הקוברה שחררו את הנחשים חסרי הערך שברשותם ואוכלוסיית נחשי הקוברה גדלה עוד יותר. המונח "אפקט הקוברה" הפך מאז לכינוי לכוונות טובות שאמורות להשיג מטרה מסוימת, אך בפועל משיגות את התוצאה ההפוכה.

קולטי שמש במדינה נטולת שמש

מתחילת המאה השקיעו ממשלות המערב מאות מיליארדי דולרים במתן סובסידיות ומענקים לפיתוח התעשייה הסולארית. הנחת הבסיס הייתה שהשקעה בפיתוח אנרגיה סולארית תדרוש בתחילה משאבים גדולים, אך תוך זמן לא רב, בהתחשב בקצב הפיתוח ובהשקעות, ההשקעה תוחזר ותהיה כלכלית - הן למדינה והן לצרכן.

ברור כשמש בצהרי היום שהתועלות הגדולות ביותר תיווצרנה במדינות בהן השמש זורחת רוב השנה. מסתבר שזה לא ממש ברור. לגרמנים, זה בכלל לא היה ברור. כדי להוכיח לעמם עד כמה היא "חושבת ירוק", ממשלת גרמניה סבסדה את יצרני החשמל הפרטיים עד כי מעל כמעט כל חווה רעננה ניתן היה לראות פאנלים סולאריים.

כמובן שזה היה בלתי יעיל באופן קיצוני, כי השמש לא ממש שיתפה פעולה, שלא לומר בחורף, כשהלילות ממש ארוכים. הגרמנים גם האמינו שהסבסוד יביא לבניית תעשייה גרמנית גדולה ומוצלחת של פאנלים סולאריים. זה אכן קרה ובאופן נרחב ביותר, אך הפקטור הסיני לא נלקח בחשבון.

בעקבות הסובסידיות האדירות התהווה בגרמניה שוק בעל מאפיינים בועתיים שיצר תנאי חממה וגרם ליצרניות גרמניות לייצר כמויות גדולות של פאנלים סולאריים בטכנולוגיות מיושנות. הסינים גילו את הבוננזה וחברות סיניות גדולות הביאו פאנלים איכותיים וגם זולים יותר מאלו הגרמניים והפכו את התחרות עמן לבלתי אפשרית.

הממשלה הגרמנית שהתעוררה באיחור, שחקה את הסובסידיות כדי לאלץ את התעשייה המקומית להתייעל. היצרניות הגרמניות נותרו עם מלאי עצום של פאנלים סולאריים, שהוביל לעודף היצע וירידת מחירים משמעותית. הן ניסו להתייעל אך רובן מתו תוך כדי התהליך. ההפסד המוערך במקרה זה חצה את ה-100 מיליארד יורו שהממשלה הגרמנית הורידה לטמיון.

ישראל מייצאת מים לאירופה בתוך תפוזים וכותנה

ב-2008, ממש לא מזמן, הוקמה עוד וועדת חקירה לבחינת משבר המים במשק הישראלי. הפרצוף המתקלף מיובש של השחקנית רננה רז שמכריזה ש"ישראל מתייבשת" עמד לעלות לאוויר ולהכניס את הישראלים לטראומה. הקמתה של הוועדה הצליחה להכניס גם את החקלאים ללחץ כבד. התעורר הפחד שידרשו להפסיק לגדל הדרים וכותנה - מהגידולים הפופולריים ביותר של החקלאות הישראלית, כי הם גידולים זוללי מים בכמויות אדירות.

זה היה על גבול הטירוף. מים היו מוצר במחסור כרוני ובעל צורך קריטי בישראל שעל גבול המדבר. טרום מתקני ההתפלה, בישראל היבשה היה מחסור חריף במים. מדובר בתקופה ארוכה מאז הקמתה ועד העשור הראשון של המאה הנוכחית. הממשלות, ולא משנה מאיזה צד של המפה הפוליטית, סבסדו בהרחבה את המים לחקלאות, הן משיקולים של ביטחון תזונתי ואספקה סדירה והן משיקולים ביטחוניים של תפיסת שטח.

גם הלובי החקלאי היה חזק מאד. הסבסוד יצר בזבוז אדיר של מים כאשר גידולים עתירי השקיה דוגמת כותנה ותפוזים, גודלו בהיקפים אדירים ויוצאו. באופן עקיף, היה זה כמו לייצא מים לאירופאים ולדרום מזרח אסיה והסבסוד לחקלאות היה גורם מרכזי למחסור במים בישראל. הטירוף הזה, אסור היה שיימשך.

לפני כ-15 שנים החל להתפתח מצב עולם הפוך. ישראל השכילה לבנות מאז שורה של מתקני התפלה ענקיים, השכילה למחזר בצורה מיטבית את מי השופכין שלה (ישראל הירוקה בעולם בתחום זה - מעל 90% ממוחזרים) ולהקטין למינימום את נזילות המים בצנרות. נוצרו עודפי מים במערכת שחלקם אפילו מיוצאים לירדנים. צחוק הגורל: לאירופאים דווקא חששות כבדים לאחרונה למקורות המים שלהם, לאחר שנתיים של בצורת שכמותה לא ראתה היבשת הישנה ב-500 השנים האחרונות, הם אפילו שוקלים להתפיל מי ים. אולי בהמשך הם ייצאו לנו כותנה.

* ד"ר אדם רויטר הוא יו"ר חיסונים פיננסים, יו"ר הדג'וויז, מחבר משותף של הספר "ישראל סיפור הצלחה".