הימים הם ימי תחילת שנות ה-90, חיים יבין הוא מר טלוויזיה, בימי שישי רבקה מיכאלי עושה מסיבות ופתאום משום מקום אברי גלעד וארז טל משתחררים מצה"ל ועושים "טיול שחרור" עם "העולם הערב" בערוץ 2 שזה עתה נולד, משחררים אותנו מהמאה ה-19 ומגלים לנו עולם של חדש של טלוויזיה מסחרית ושל גופי תקשורת לא תלויים.

הימים הם תחילת המאה ה-21 ובאופן יותר מדויק שנת 2009. במקום להיות תלויים בערוץ 1 שנשלט על ידי השלטון, אנו תלויים בערוץ 2 שנשלט על ידי ה"משפחות", ערוץ 1 שהולך ונהיה לא רלוונטי מעבר לשידורים חוזרים של זהו זה וערוץ 10 שמלבד ראשי הערוץ לא מעניין כנראה את אף אחד.

שלום חנוך אמר פעם - הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם - שלום חנוך צדק.

ערוץ 10 הוא אומנם לכאורה גוף פרטי, גוף מסחרי אשר אשם במפלתו עצמו אך מבחינתנו, אנו הציבור, הוא לא רק ערוץ - הוא אלטרנטיבה נוספת - אלטרנטיבה לעוד מפלצת שגדלה לנו כאן, לעוד מבצר כוח - הוא עוד שומר ל"דמוקרטיה הישראלית".

הכי עצוב ומוזר הוא שראשי הערוץ לא הפנימו זאת ומנהלים דו שיח עם שר התקשורת, עם ראש הממשלה - דו שיח חד כיווני, דו שיח עם אנשים שנשלטים על יד אותם "משפחות" ששולטות בערוץ 2 במקום לנהל את הציבור שירתם למאבק בכוח ובשליטה, מאבק על מסך הטלוויזיה שלנו, על מעצבי האקטואליה שלנו.

מבחינת ראשי הערוץ, הם כרגע מנהלים "קמפיין" נגד - נגד מקבלי ההחלטות, קמפיין מאחורי הקלעים במקום לנהל קמפיין בעד, בעד הערוץ. קמפיין שכולם יראו אותו, קמפיין בקדמת הבמה, קמפיין שכל אחד ואחת מאיתנו יבין על מה מדובר, קמפיין שיעיר אותנו הצופים.

ולכן אתם, אלה שכרגע נמצאים שם במרתפי ערוץ 10, תלמדו מלקחי מלחמת לבנון השנייה. הבעיה שלכם היא הבעיה שלנו. הפתרון לא יבוא משיחות "ממוקדות " עם שר כזה או אחר. הפתרון יבוא מניהול מערכה כוללת, מערכה שבה עליכם לגייס את כולנו לטובת המלחמה הזאת - המלחמה על הסלון של כולנו.

ואילו אנו האזרחים צריכים להפסיק לשבת על הברזלים ולחכות שימשיכו להחליט לנו ולהצביע בשלט. עלינו כאזרחים להצטרף למאבק ולמנוע מעוד מונופול להמשיך לשלוט לנו בחיים.

כי אתמול ועד היום זאת חברת החשמל ובזק שאנחנו מנסים להתנתק מכורי השליטה שלהם בנו, וממחר, כאשר על ערוץ 10 ירד המסך, זאת תהיה משפחת ערוץ 2 שתשלוט ותקבע את אשר עולה על רוחה.