Canon Pixma MP530
בזמן שהתכוננו למבחן הקצר הזה, לקחנו בחשבון שהמכשירים המשולבים של תחילת 2007 גדולים באופן יחסי מאלה שפגשנו בעבר, אבל שום דבר לא הכין אותנו לגודל של המכשיר המשולב מבית Canon, ובטח שלא למשקל שלו שמתקרב מאוד לזה של מדפסות לייזר מסוימות - לא פחות מ-12.8 ק"ג. בגלל המידות הללו אתם תאלצו לפנות מקום רב על השולחן כדי למקם את המכשיר הנ"ל. במילים אחרות, לא מדובר במכשיר נוח להפעלה בסביבה ביתית, וסביר להניח שהוא יראה טבעי בהרבה במשרד, מאשר בבית.
כמה תכונות מסוימות במכשיר הזה מחזקות עוד יותר את הקביעה שלנו שמדובר במכשיר משרדי, והראשונה מביניהן היא דווקא לזכותו של המכשיר: כמות דפי ה-A4 שניתן להכניס לקרביו היא גדולה מאוד - 300 דפים באיכות רגילה שמתחלקים בין מזין רגיל בחלק האחורי של המכשיר וקסטה בחלק התחתון שלו, מתחת למשטח יציאת הדפים. האפיון הזה גם מאפשר להשתמש בכל אחד מהמזינים הללו כדי להדפיס על דפים שונים, ואנחנו בהחלט ניצלנו את התכונה הזו לצורך הבדיקות שלנו, כשבמגש התחתון הנחנו דפי צילום בגודל 10x15 ס"מ. שילוב המחסניות בא לידי ביטוי גם כשמתייחסים למנהל ההדפסה של המכשיר שמאפשר, אם משתמשים באותו סוג נייר, לבצע הדפסה שוטפת ממקור שפנוי באותו רגע. לעומת זאת, אם משתמשים בנייר שונה, יש כמובן לזכור זאת בעת יציאה להדפסה, כי המדפסת לא יודעת לבצע הפרדה מתאימה באופן אוטומטי.
גם לוח הבקרה של המכשיר מאוד 'משרדי' ומאוד ספרטני - יחד עם המסך המיושן שמורכב משתי שורות, שגם מכוון בזווית שמקשה על הקריאה בישיבה, הוא נראה יותר כמו לוח בקרה של פקס/מכונת צילום מהדור הקודם מאשר של מכשיר מודרני, ובחירת האפשרויות השונות נוטה להיות לא ברורה לעיתים, בעיקר בגלל שהמדריך למשתמש נמצא בכלל כאפשרות על מסך המחשב ולא על המכשיר עצמו. מצד שני, צילומים (עד 99 עותקים) ושליחת פקסים ניתן לבצע בקלות, בשחור לבן ובצבע.
למרות זאת, לא יהיה זה מדוייק לומר שהמכשיר לא מציע דבר למשתמש הביתי - התוספת של מגש להדפסה ישירה על תקליטורים (שתומכים בכך) והמחבר המיועד למצלמות התומכות בתכונת PictBridge הם הוכחה לכך, כמו גם איכותן של התמונות שהדפסנו במכשיר זה. עם זאת, יכולת הדפסת התמונות אינה נתמכת בצורה מלאה: ההשמטה של קריאת כרטיסי זיכרון היא דוגמה לכך, כמו גם העובדה שאת ההדפסות מהמצלמה צריך לבצע ישירות מהמצלמה עצמה ואין אפילו אפשרות להדפיס דף אינדקס.
כאמור, איכות ההדפסה של התמונות בהחלט תספק אתכם, ובטח תהיו מרוצים מהדפסות הטקסט השונות שהיו איכותיות ביותר גם במצב טיוטה. אבל בכל מה שקשור להדפסות שוטפות, אולי תתקלו בתופעה משונה במקצת: כששלחנו להדפסה את מסמכי הבדיקה שלנו - אחד צבעוני ואחד שחור/לבן, ושניהם בני 25 עמודים - קיבלנו את התוצאות האיטיות ביותר בסבב, ובעיקר בהדפסה הצבעונית שנמשכה לא פחות מ-4 דקות ו-48 שניות. מצד שני, בהדפסת קובץ ה-PDF הצבעוני באיכות רגילה, המכשיר של Canon השיג את הזמן המהיר ביותר עם 9:48 דקות. גם בהדפסת דף ראשון, שנמדדת מרגע הלחיצה על כפתור ההדפסה במחשב. כאמור שילוב מוזר ולא מובן כל-כך, אבל שילוב שחזר על עצמו בכל בדיקה.
כשהגענו לבדיקת הסריקה, קיבלנו את התוצאות המהירות ביותר מבחינת סריקה מקדימה (8 שניות בלבד) והסריקה עצמה, באיכות 300dpi, נמשכה 22 שניות בלבד. לעומת זאת, בצילום עשרת מסמכי הטיוטה התוצאות כבר היו הרבה פחות טובות. בנוסף לכך, נתקלנו בהפרש זמנים בין צילום ממזין המסמכים האוטומטי (13.87 שניות מרגע הלחיצה על כפתור הצילום בשחור/לבן), לבין צילום ממשטח הזכוכית (10.62 שניות).
עוד דבר שצריך לציין לטובת המכשיר הזה הוא אוסף התוכנות ומרכז הפיקוד המצוינים שלו, כמו גם מנהל ההדפסה ומנהל הסריקה שמאפשרים בקלות להגיע לאפשרויות שיפור התמונה וההדפסה.
עם זאת, גם אלה לא מצדיקים לדעתנו את המחיר מנקודת מבט ביתית.
ציון תכונות: 8
ציון ביצועים: 7
ציון תמורה: 6
ציון כללי: 7
מחיר 1,800 ש"ח
ספק קרט משקל 12.8 ק"ג
מידות 468x467x263 מ"מ

תלוש פיקטיבי - המנכ"ל שהוציא תלוש לאשתו ומה העונש?
פורמולה וונצ'רס רשמה שכר של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של שי בייליס, בעל השליטה, למרות מעולם לא עבדה בחברה; ובכך העבירה החברה כסף לקרובו של בעל השליטה וגם הפחיתה את חבות המס בחברה
הדרכים להפחתת המס מרובות. חלק מהן במסגרת תכנון מס לגיטימי, חלק אחר אפור, אבל אפשרי וחלק אחר כבר חוצה את הקו האדום. בהתחלה מנסים לתכנן בהתאם לחוק, ואז במקרים לא מעטים גולשים ועוברים את הגבול. לפעמים זו מעידה קלה ורשות המס מוותרת על הליך פלילי, אבל קובעת כופר. הנה מקרה של הגדלת הוצאות באופן פיקטיבי שמבטא גם העברת כספים גדולה של 1 מיליון שקל לבעל השליטה מבלי שהוא צריך לשלם על זה מס.
המקרה של פורמולה וונצ'רס ויו"ר ומנכ"ל החברה שי בייליס - על פי פרסום רשמי של רשות המסים, בין השנים 2017 ל-2022 רשמה החברה בספריה תשלומי שכר בסך כולל של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של בעל השליטה - מינה בייליס. על אף שמעולם לא עבדה בפועל בחברה. כלומר, הכסף שולם ללא כל תרומה עסקית מצידה. המהלך הזה סיפק לחברה 'תועלת כפולה' - אך לא חוקית: העברת כסף למקורב, במקרה זה, לאשתו של בעל השליטה, מבלי שנדרשה לבצע עבודה בפועל. ובכך היא ביצעה הפחתה של חבות המס, הרי ששכר עבודה נחשב כהוצאה מוכרת לצורכי מס. כשהחברה רושמת הוצאה כזו, היא מקטינה את ההכנסה החייבת שלה, וכך משלמת פחות מס לקופת המדינה. אלא שהמשמעות בפועל היא פגיעה כפולה: מצד אחד, המדינה, כלומר הציבור - מקבל פחות הכנסות ממסים. אבל מצד שני, והחמור יותר - משקיעי החברה רואים חלק מהכסף שלהם מנותב למטרות שאין להן ערך עסקי אמיתי. ולא נועדו כדי להצמיח את החברה אלא כדי להונות את המשקיעים באופן של תרמית מתוחכמת כביכול, והפעם במקרה שלנו - היא יצאה מזה עם קנס של פחות מ-300 אלף שקל.
במקום לנהל הליך פלילי שיכול להיגרר שנים, לרשות המסים יש אפשרות להציע לנישום הסדר כופר - תשלום קנס מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. זה לא 'פיצוי' בלבד, אלא סוג של עסקת טיעון אזרחית-מנהלית: הנישום לא מודה באשמה בבית משפט, אבל משלם סכום שנקבע, ומנקה את התיק הפלילי הספציפי הזה. במקרה של פורמולה וונצ'רס, ההסדר הזה הסתיים בתשלום כופר של 275 אלף שקל לרשות המסים. מבחינת המדינה, זה חוסך זמן, משאבים ודיונים משפטיים; מבחינת החברה, זה סוגר את הפרשה בלי להגיע לכתב אישום - אך כמובן לא מונע את הצורך לשלם את חבות המס האמיתית, שכוללת גם ריבית וקנסות. רשות המסים לא מסתפקת בקריאת דוחות שנתיים. היא משווה נתוני שכר מול ביטוח לאומי, בודקת היתכנות מקצועית (האם ה''עובד' מדווח במקביל על משרה אחרת, האם יש לו כתובת דואר אלקטרוני פעילה בחברה, האם הוא נוכח בפגישות), ולעיתים מקבלת מידע פנימי מעובדים או שותפים לשעבר.
מסלול של 'הסדר כופר'
על פי פקודת מס הכנסה, רישום כוזב של הוצאות - ובכלל זה שכר לעובד פיקטיבי, מוגדר כ'עבירה פלילית חמורה', כאשר סעיפים מוגדרים בפקודה קובעים כי במקרים של כוונה להתחמק ממס מדובר בעבירה שעונשה עד שבע שנות מאסר, לצד קנסות כבדים. במקרים מסוימים בתי המשפט אף שלחו נאשמים למאסר בפועל, במיוחד כשנמצא דפוס פעולה שיטתי והיקפים כספיים גבוהים. במקביל, רשות המסים יכולה לבחור במסלול של 'הסדר כופר' - תשלום מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. פתרון שחוסך זמן ומשאבים לשני הצדדים, אך מונע הכרעת דין פומבית ואינו מרתיע כמו הרשעה.

הריבית ללא שינוי - מה יהיה בהמשך?
בנק ישראל הלך "על בטוח"; איך החלטת הריבית הבאה קשורה למה שיקבע הפד' בארה"ב; ומה הגורמים שמשפיעים על הריבית?
בנק ישראל הותיר את הריבית על 4.5%. הוועדה המוניטרית של בנק ישראל, בראשות הנגיד פרופ' אמיר ירון, הלכה על בטוח והחליטה על רקע אי הוודאות הביטחונית לא להוריד את הריבית.
על פי תחזית חטיבת המחקר של בנק ישראל מלפני חודש-חודשיים, יבצע בנק ישראל שלוש הורדות דירוג והריבית הממוצעת ברבעון השני של 2026 תהיה 3.75%. עם זאת, תחילת סבב הורדות הריבית הזה נדחה על רקע חששות של בנק ישראל מאי הוודאות בנוגע למצב הגיאופוליטי. יש כלכלנים שמעריכים שהריבית תרד ל-3.25%-3.5% בעוד שנה מהיום.
ההודעה הבאה צפויה להיות ב-29 בספטמבר, אחרי שיו"ר הפד' ידווח על הריבית בארה"ב שצפויה לרדת. יש סיכוים סבירים כעת שתהיה הורדה אצלנו, אבל בבנק ישראל מציינים שזה יהיה בהתאם לאירועים השוטפים ועל פי ההתפתחויות.
- מתי הריבית תתחיל לרדת?
- הורדת הריבית מתרחקת: המציאות הבטחונית מכתיבה את הקצב
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
נשיא לשכת רואי החשבון, רו"ח חן שרייבר, בתגובה על החלטת בנק ישראל להשאיר את הריבית על כנה: "אנחנו מאד מאוכזבים מההחלטה והססנות הייתר שמגלה בנק ישראל בכל הנוגע לקביעת אחוז הריבית במשק מזה זמן רב. ציפינו שבשלב הזה הנגיד יוריד את הריבית, אפילו ברבע
אחוז, רק בשביל לאותת למשק שתקופה ארוכה כבר מצפה להורדת הריבית. כמי שמחוברים לעסקים ולמצב בשטח, על פי הערכות שלנו בלשכת רואי החשבון כ-70% מהעסקים הקטנים שנפתחו בשנתיים האחרונות, מצויים בסכנת קריסה. לכך יש להוסיף כמובן את כלל בעלי העסקים ונוטלי המשכנתאות, שמתקשים
מאד להתנהל בסביבת ריבית כל כך גבוהה. גם ההצמדות למה שיעשה נגיד הפד איננה ברורה בכלל , ישראל וארה״ב זה לא אותו גודל, לא אותם השווקים ולא אותם הפרמטרים הכלכליים. לנו רק שוב נותר לקוות שהפעם זו באמת הפעם האחרונה שהריבית במשק אינה יורדת בתקופה הקרובה".