עסקי הנדל"ן: גם זיכרון דברים עילג מחייב
עמוס מימון הינו יהלומן, חבר בבורסת היהלומים ברמת גן. הוא נפגש עם אברהם יעקב לצורך רכישת מגרש שבבעלותו של יעקב. השניים סיכמו בניהם, כי המחיר יהיה 290,000 דולר לדונם. הפגישה הסתיימה בלחיצת יד, כדרכם של יהלומנים.
למחרת, נפגשו הצדדים בשנית וחתמו על זיכרון דברים שנוסח, בצורה עילגת, על ידי מימון. בזיכרון הדברים צוינו המגרש נשוא העסקה, המחיר לדונם כפי שסוכם כאמור, כי המוכר יקבל 75,000 דולר בשקלים עבור העסקה ואת ההפרש במהלך החוזה, וכי "מי שמפר מפסיד סך 100,000 דולר". פרטים מהותיים כגון מועדי התשלום, מועד העברת הבעלות, על מי יחולו תשלומי המס וכו', לא צויינו.
לאחר שנחתם זיכרון הדברים, פנה מימון ליעקב על מנת לעגן את ההסכם בחוזה מכר, אז ציין בפניו יעקב, כי הוא עומד להתגרש וחושש שמא אשתו "תשים ידה" על התמורה שתתקבל ממכירת החלקה. לכן ביקש לבטל את העסקה.
מימון דרש לקיים את ההסכם, רשם הערת אזהרה בטאבו והגיש תביעה לבית המשפט לאכיפת ההסכם.
בית המשפט קבע, כי העובדה שעתיד היה להיחתם חוזה בין הצדדים לא מספיקה על מנת לקבוע כי זיכרון הדברים נעדר תוקף משפטי מחייב. המוכר לא יכול לומר מצד אחד, כי "לא היה כל סיכום", ומצד שני לשלשל לכיסו 75,000$, כ"דמי רצינות", אפילו לגבי דמי רצינות המדובר בסכום נכבד להצהרת רצינות. כמו כן, ניתן להניח כי אם הוא "גובה" דמי רצינות הרי שהוא בעצמו רציני.
עוד נקבע, כי אין חולק כי זיכרון הדברים נוסח בצורה קלוקלת ועילגת ומי שניסח את זיכרון הדברים היה מימון. עם זאת, נקבע כי "אין זה המקום לפרשו בשל כך לרעת המנסח. יש לזכור כי מדובר ביהלומן שלא מתמצא בעולם המשפט, ולא יודע את המשמעות שיש למילה הכתובה. ידוע לכל כי ב"עולם היהלומים" עסקאות נחתמות בלחיצת יד, גדולות ומשמעותיות ככל שיהיו. אך לא כך בעולם המשפט".
"לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"
חוק הרווחים הכלואים מאפשר לשלם קנס של 2% על הרווחים הכלואים או מס על דיבידנדים של 5% מהרווחים הכלואים - מה עדיף, והאם יש בכלל העדפה?
השאלה שעסקים וראי החשבון שלהם מתעסקים בה כעת היא האם לשלם מס-קנס של 2% על הרווחים העודפים או לחלק דיבידנד מתוך הרווחים העודפים? תזכורת מהירה: חוק הרווחים הכלואים מגדיר רווחים מהעבר תחת חישובים והגדרות כרווחים שמחוייבים בחלוקה כדיבידנד באופן מדורג - 5% השנה, 6% בשנה הבאה. אם לא מחלקים משלמים קנס-מס של 2% על יתרת הרווחים האלו.
המטרה של האוצר ורשות המסים היתה להגדיל את הקופה ולצד מהלכים נוספים הם הצליחו - ""אני ברווחיות של כמעט 30%, בגלל שאני מרוויח ויעיל, אני צריך לשלם יותר מס?". השאלה מה צריך לעשות בעל עסק שנכנס להגדרה הזו שהיא אגב כוללנית מאוד ועל פי ההערכות יש מעל 300 אלף גופים כאלו. בפועל, כל בעל שליטה שהעסק שלו לא ציבורי (חברות ציבוריות), לא עולה על מחזור של 30 מיליון שקל ומרוויח מעל 25% הוא בפנים.
יש הגדרות מדויקות לרווחיות, אבל ככלל אלו ההגדרות ואם תחשבו על זה - כמעט כל עסקי מתן השירותים והייעוץ בפנים, סיכוי טוב שגם עסקים קטנים, חנויות, רשתות, אפילו מאפיות, מסעדות וכו' בפנים. המונים בפנים והם מקבלים את ההודעות מרואי החשבון שלהם בשנה האחרונה.
ברגע שהם בפנים שי שני סוגי מיסוי - הראשון על הרווחים של שנים קודמות והשני על השוטף. נתחיל בשני - אם אתם עומדים בהגדרות האלו, אז המיסוי השוטף שלכם יהיה לפי המס השולי, יעלו בעצם את הרווחים מהעסק אליכם, יורידו את "המחיצה" שבינכם לבין העסק. המיסוי יהפוך להיות אישי, לא "ישותי".
- מחלבות גד: צמיחה בהכנסות, שחיקה ברווחיות - ודיבידנד ראשון כחברה ציבורית
- אחרי 12 שנה, סלקום תחלק 200 מיליון שקל דיבידנד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
חוץ מזה, ממסים כאמור את העודפים. מגדירים מה הם הרווחים העודפים, אלו לא הרווחים החשבונאיים, ואת הסכום הזה רוצים שתחלקו כדיבידנד כדי שקופת המדינה תתמלא במס. יש שתי אפשרויות - תחלקו 5% שיעלו ל-6% מסכום הרווחים העודפים או תשלמו קנס של 2% על העודפים. מה עדיף, שואלים בעלי החברות: "לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"
