אם הקטין ניהלה מערכת יחסים אינטימית עם המנוח והרתה לו. במהלך תקופת ההיריון, שכרו הצדדים דירה משותפת וכעבור זמן, בשל התדרדרות במצבו הנפשי של המנוח, עברו להתגורר יחדיו בבית הורי המנוח. שבוע ימים לאחר לידת הקטין, שם המנוח קץ לחייו בקפיצה מחלון הקומה השישית של בית הוריו .

הקטין עותר באמצעות אמו, אפוטרופסותו הטבעית, ליתן צו המורה על בדיקת רקמות להורי המנוח לצורך הוכחת אבהותו, ולחלופין, אם אלו יסרבו לבצע את הבדיקה, ליתן צו המורה על פתיחת קבר המנוח ועריכת בדיקת רקמות בדרך של דגימת DNA מגופתו.

הורי המנוח מסרבים לבצע בדיקת רקמות. הם מכחישים את הנטען בכל הקשור לאבהותו של המנוח על הקטין וטוענים כי אם הקטין ניהלה מערכת יחסים אינטימית עם גברים אחרים, ואילו יחסיה עם המנוח היו יחסי ידידות בלבד. עוד טוענים הורי המנוח כי בנם הבהיר להם מפורשות, עוד בחייו, כי אינו אבי הקטין.

נקבע כי טובתו של הקטין שידע מיהו אביו מולידו וזאת הן בהיבט הרגשי והנפשי והן בהיבט הכלכלי של סיפוק צרכיו. מאידך, פתיחתו של קבר המת לצורך בדיקת רקמות אינה דבר של מה בכך. הפגיעה בכבודו של המת הינה ממשית וקשה. הווה אומר, בדיקת רקמות לנפטר כרוכה בפגיעה קשה בכבודו של המת, מדובר בהליך מסובך ויקר (להבדיל מבדיקת רקמות להוריו) כאשר גורם הזמן מהווה גורם חשוב בהצלחת הבדיקה. הצלחת הבדיקה של עצמות מת לאחר שלוש שנים, נתונה בספק והיא הולכת ופוחתת ככל שחולף הזמן.

אף שאין עוררין על זכותו של ילד לדעת מיהו אביו ומניין בא, נשאלת השאלה, האם רשאי בית המשפט ללמוד על רצונו של המת מתוך נסיבות חייו, הליכותיו, נוהגו והשקפת עולמו? האם רשאי בית המשפט ל"נצל" שתיקתו של המת ולעשות בה שימוש נוכח קיומו של האינטרס הנכבד של טובת הקטין לדעת מיהו אביו?

בית המשפט קובע כי ניתן למצוא פנים בהלכה היהודית להתיר בדיקת אבהות בנפטר מבלי שהדבר יהווה ניוול המת – בין אם בשל הסיבה שמדובר "בצורך גדול" וכאשר יש צורך בניוול אין הדבר נחשב לניוול כלל, ובין אם בשל ההנחה שהנפטר היה מסכים לבדיקה שמטרתה גילוי בנו האמיתי או כיוון שמדובר בצורך משמעותי של החי, דוגמת צרכיה של עגונה להתרתה, הגובר על הצורך לכבד את המת .

נקבע כי ראוי להעדיף את אינטרס החי על אינטרס המת, ראוי שידע הקטין זהות אביו מולידו אף אם לצורך כך יש להורות על פתיחת קיברו של הנפטר.

עוד מוסיף בית המשפט כי יש להוסיף ולתת את הדעת גם לעובדה כי נפתח חלון זמן צר ההולך ונסגר, בו ניתן לקבל תוצאות מהימנות מהבדיקה הגנטית שכן, ככל שחולף הזמן סכויי הצלחת הבדיקה הולכים ופוחתים. למעשה, הבדיקה נחשבת כאפקטיבית בטווח זמן של כשלוש שנים ממועד הקבורה. יש להימנע, אפוא, מחסימת דרכו של הקטין בגילוי אביו האמיתי בשל גורם הזמן.

עוד קובע בית המשפט כי פתיחת קברו של המנוח הייתה נחסכת לו היו הורי המנוח נותנים הסכמתם לבצע את בדיקת הרקמות להורות (המכונה "בדיקת סבאות") ובכך לא היה נגרם כל ביזוי למת ולא היה נחסר כבודו, מעת שסירבו לבצע הפעולה הפשוטה הנדרשת להסרת ספקותיו של הקטין באשר לזהות אביו, ירבוץ עניין פתיחת קבר בנם המנוח על מצפונם שלהם .