נתן סויסה עבד ברשת המסעדות "יטבתה בעיר". בתחילה עבד בתור ברמן ולאחר מכן מונה לתפקיד אחר בתחום התפעול. לאחר כשבע שנות עבודה, הוא פוטר מעבודתו. לטענתו, הוא נדרש לעבוד בשעות נוספות מבלי שקיבל תמורה כחוק בגין שעות אלו. על כן תבע שכר בגין שעות נוספות בהתבסס על דו"חות נוכחות שהגיש, המתעדים את שעות עבודתו בכל יום.

מסעדת יטבתה טענה לעומתו, כי הוא מונה לתפקיד מנהל תפעול, וכמי שמכהן בתפקיד ניהולי, הדורש רמת אמון מיוחדת, לא חל עליו חוק שעות עבודה ומנוחה. כמו כן טענה החברה כי מינויו לפקיד "מנהל" בא לידי ביטוי בגובה שכרו. לטענתה, סויסה קיבל שכר גבוה שניתן לו באופן גלובלי, ללא קשר לשעות עבודתו. כמו כן, הוא קיבל רכב צמוד, וכן חופשות בבתי מלון עם בני משפחתו, על חשבון החברה.

בית המשפט קובע כי הגדרת 'תפקיד ניהול' תלויה בתפקיד שהעובד מבצע, בסמכויותיו בפועל וביחסיו עם הנהלת המפעל, ולא בתוארו הרשמי או התקני.

התובע היה אחראי על נושאי התפעול בסניף אחד של יטבתה. הוא היה כפוף למנהלת הסניף בכל מעשיו, וקיבל ממנה הוראות מדויקות אותן צריך היה ליישם; דרגתו – בסולם הדרגות בחברה היתה נמוכה; הוא לא היה שותף לקביעת המדיניות בחברה, אלא רק ביצע עבודתו בהתאם להוראות שקיבל מהממונים עליו; והוא עסק בעצמו בעבודות תחזוקה וניקיון של הסניף. כל אלה מעידים באופן ברור לחלוטין כי לא ניתן לכנות את סויסה "מנהל", ובוודאי שהוא לא היה אחד מהמנהלים הבכירים בחברה.

עוד קובע בית המשפט, כי אין די בהצמדת התואר "מנהל" לתפקידו של עובד, על מנת להופכו ל"מנהל" אשר חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל עליו. גם אין די בהעלאת טענה לפיה עובד היה עצמאי ובעל שיקול דעת נרחב בכל הנוגע לביצוע עבודתו, על מנת להפכו ל"מנהל". תפקידים רבים דורשים הפעלת שיקול דעת ומאפשרים לעובדים בהם עצמאות בביצוע העבודה, ואולם הדרך בין תפקיד מסוג זה אותו מילא התובע ובין תפקיד הנהלה, ארוכה.

בנוגע לשכר, התובע הוחתם על "חוזה שכר גלובלי" מבלי שבחוזה צוין אף לאיזה תפקיד הוא ממונה – ומכאן ששולם לו שכר גלובלי גם מבלי שהיה "מנהל"; ורק לאחר מספר חודשים הוא קיבל "מכתב הסמכה לתפקיד מנהל תפעול".