כאשר מנסים להבין את ההיפר אינפלציה בגרמניה בין מלחמות העולם דרך הנתונים ולא דרך הסיפור הגרמני שמאשים את הפיצויים במצב, אנחנו נתקלים בנתון מוזר מאוד. האינפלציה בגרמניה בשנים 1918 ו-1919 עמדה על מאות אחוזים לשנה, וזאת עוד לפני ששולם מארק אחד של פיצויים. איך זה מסתדר עם הטענה שהפיצויים גרמו לאינפלציה? בשביל להבין את האינפלציה הזו צריך לחזור כמה שנים אחורה. הסיפור מתחיל הרבה לפני הסכם ורסאי, ואפילו הרבה לפני מלחמת העולם הראשונה. ב-1871 החליטו בגרמניה לשמור 120 מיליון מארק בצד למטרה סודית. הכסף נשמר במטילי ומטבעות זהב בתוך 1,200 תיבות עץ במרתפי מצודה ישנה בפאתי ברלין. לזהב הזה הייתה מטרה: הוא נועד להיות ההון הראשוני למימון המלחמה הבאה.

פרקים קודמים - כשבגרוש היה חור

גרמניה הייתה כפופה באותה התקופה לתקן הזהב, המשמעות של תקן הזהב בגרמניה היתה שהבנק המרכזי נדרש להחזיק לפחות שליש מכמות הזהב שמכסה את השטרות במחזור. כלומר אם הבנק של גרמניה הנפיק שלושה מיליארד מארק של שטרות, חייבים להיות לפחות מיליארד מארק של זהב לגיבוי השטרות ואדם שהחזיק שטר של מארקים יכול היה להמיר אותו לזהב מתי שירצה. מעבר לזה הבנק המרכזי הטביע גם מטבעות זהב, בעיקר בסכומים קטנים יותר כאשר לפי התקן מארק אחד שווה קצת יותר משליש גרם זהב ולכן כל מטבע הכיל כמות זהב שמתאימה לשווי שלו. כמובן שמבחינת הבנק המרכזי מטבעות היו פחות מועדפים מאחר והם היו למעשה זהב שלא היה ברזרבה שלו ולא אפשרו לו את הגמישות של הדפסה של פי שלושה יותר שטרות אבל עדיין מטבעות היו מאוד נפוצים במיוחד בסכומים קטנים.  

להאזנה של הפרק המלא:

כשפרצה מלחמת העולם הראשונה הועבר הזהב מהמצודה אל מרתפי הבנק על מנת שהבנק יוכל להדפיס כסף כנגד הזהב. בפועל המשמעות המידית של זה היא שלפתע נוצר עוד כסף במדינה. אפילו שהכסף מגובה בזהב בסופו של דבר כמות המארקים שבידי האזרחים עלתה פתאום ופעולה כזו שמגדילה את כמות הכסף במשק גורמת בסופו של דבר לאינפלציה. זה לא משנה אם המדינה הדפיסה את המארקים או השתמשה בזהב שהיא הוציאה מאיזה ארגז עץ שעמד חמישים שנה באיזו טירה, עצם זה שכמות אמצעי התשלום עולה יגרור עליית מחירים. אינפלציה. 

• המדינה הראשונה שקובעת יעד אינפלציה רשמי ומה קרה היום לפני 24 שנה
• לקראת החלטת ריבית דרמטית כשהפד' מפולג מאי פעם ו"עיוור" ללא נתונים עדכניים
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

כשהתחילה המלחמה אנשים רבים ראו את הנולד וראו שהסיכון לכלכלת גרמניה גדל, ולכן הם העדיפו להמיר את שטרות הכסף שלהם במטילי זהב או במטבעות זהב. זה היה אפשרי באותה התקופה. גם חלק מכסף במחזור היה במטבעות זהב וגם יכולת להגיע לבנק ולבקש תמורת השטרות שלך זהב. היו אנשים שהבינו שלבנק המרכזי של גרמניה אין באמת מספיק זהב בכדי לתת לכולם זהב תמורת השטרות, כי הרי הוא מחזיק רק שליש מכמות הזהב על כל שטר שהוא מדפיס, ולכן הם העדיפו להגיע ראשונים ולהמיר את השטרות שלהם בזהב. בחודש יולי 1914, ממש בתחילת מלחמת העולם הראשונה, חווה הבנק המרכזי של גרמניה סוג של ריצה אל הבנק, מצב שבו האזרחים רוצים לקבל את הזהב שלהם כנגד השטרות של הבנק. אבל, למעשה לבנק יש פחות זהב משטרות ולכן הוא עלול לקרוס. לבנק המרכזי של גרמניה לא היתה כמות זהב כנגד כל השטרות וגם לא הייתה צפויה להיות. בגרמניה הבינו שדווקא עכשיו כשהם צריכים זהב כדי להדפיס עוד כסף למימון המלחמה האזרחים מרוקנים את הבנק מזהב ולכן הודיעו שלמרות שהבנק עדיין כפוף לתקן הזהב הוא משהה את האפשרות להמיר שטרות בזהב.

מרגע שהבינו הגרמנים שהבנק המרכזי לא מחליף יותר שטרות בזהב בתוך ימים או אפילו שעות בודדות נעלמו בגרמניה כל המטבעות זהב, אף אחד לא הסכים לתת עודף במטבעות זהב, אף אחד לא הסכים לבזבז מטבעות זהב על מוצרים, כל מי שהיה לו מטבע זהב פשוט שמר אותו. אנשים שהבינו ראשונים את הסיטואציה הלכו לקניות עם שטרות וניסו לקבל עודף במטבעות כדי להמיר את השטרות שלהם למטבעות. המטבעות נעלמו מהשוק, ומאותו רגע הכסף בגרמניה היה רק כסף נייר, Papiermark.

הבנק המרכזי ניסה לגייס כמה שיותר זהב כדי שיוכל להדפיס עוד שטרות למימון המלחמה. הוא יצא בקמפיין שקרא לאזרחים פטריוטים למסור את מטבעות הזהב שלהם ולקבל תמורתם מארקים מנייר שצמודים לתקן הזהב. הבנק הבטיח שהוא לא ינטוש את תקן הזהב ומיד לאחר המלחמה תתאפשר המרה מחדש של שטרות לזהב כמו לפני המלחמה. בנוסף ביקשה המדינה מאנשים לתת גם תכשיטי זהב תמורת שטרות ואנשים רבים עשו את זה מתוך פטריוטיות. הקמפיין הזה נקרא "נתתי זהב תמורת ברזל" ונשים שוויתרו על טבעות הנישואין שלהן קיבלו תמורתן טבעת ברזל שעליה הכיתוב "נתתי זהב תמורת ברזל". 

• רואה החשבון שניצח את מס הכנסה - ולמה זה חשוב לכם?
• טופס הפנסיה שעלול להפוך למוקש מס
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• טופס הפנסיה שעלול להפוך למוקש מס

בסה"כ הבנק המרכזי של גרמניה הצליח לשמור על תקן הזהב במתכונת של לפני המלחמה, כלומר הוא החזיק רזרבה של שליש מכמות המארקים שבמחזור בזהב אבל הוא רוקן את הציבור הגרמני מזהב בשביל זה והדפיס שטרות נייר כנגד הזהב הזה. הרי התכשיטים שלנו למרות שהם שווים כסף לא משמשים אותנו כאמצעי תשלום. זה שיש למישהו שרשרת זהב או למישהי טבעת זהב לא מגדילה את כמות אמצעי התשלום במשק, אבל אם כולם מוסרים את הזהב שלהם לבנק המרכזי והבנק מייצר כנגד הזהב הזה שטרות - זה כבר הופך את הזהב הזה לאמצעי תשלום.

בסופו של דבר למרות שהיה תקן זהב סך שווי השטרות שהיו בידי הציבור עלה בשלושים ושניים אחוזים בתוך כמה חודשים מתחילת המלחמה והעלייה הזו דחפה למעלה את מחירי המוצרים. הפרלמנט הגרמני נלחם בהתייקרות על ידי פיקוח מחירים ואפשר עלייה של חמישה אחוזים בלבד במחירים.

ב-1914 ממשלת גרמניה עשתה דבר נוסף: היא מכרה לציבור איגרות חוב למימון המלחמה. איגרות החוב של גרמניה נשאו ריבית של חמישה אחוזים שהיתה גבוהה ביחס לריבית שהוצעה עד אז על איגרות חוב ממשלתיות, ועל מנת לשכנע את הציבור לקנות את איגרות החוב האלו יצאו בגרמניה בקמפיין פרסום ששיכנע את הציבור לנצל את ההזדמנות הזו להשקעה בטוחה בריביות שלא יחזרו. בנוסף ניתנה הוראה לבנקים לאפשר לאנשים לשבור תוכניות חיסכון ללא קנס על מנת להוציא את הכסף ולהשקיע באיגרות החוב. בסה"כ גייסה גרמניה ארבעה וחצי מיליארד מארק שהיה סכום גדול, מקביל בערך למצב שבו בישראל יצליחו לגייס מהציבור 100 מיליארד. 

כשב-1914 גרמניה גייסה את הגיוס הראשון מאגרות חוב, הם בנו על שני דברים: דבר ראשון היה שהמלחמה תיגמר בתוך חודשים ספורים והסכום בתוספת הכסף הנוסף שהדפיסו יכסו את עלויות המלחמה המהירה. זו הייתה הנחה הגיונית. במאה השנים מאז מלחמות נפוליאון לא הייתה מלחמה שארכה יותר מכמה חודשים בודדים. הדבר השני עליו הם בנו היה שהם הולכים לנצח כך שממילא הסכום יוחזר בקלות על ידי פיצויים שבעלות הברית ישלמו לגרמניה.

הבעיה היתה שהמלחמה לא נגמרה מהר. הפלישה הגרמנית לצרפת נעצרה על ידי כוחות צרפתיים ובריטיים בספטמבר 1914, ומלחמת העולם הראשונה הפכה למלחמת התשה ארוכה. הכסף שגויס והודפס הספיק לכמה חודשים ונדרש גיוס כספים נוסף, ואחד נוסף, וכך כל כמה חודשים יצאו בקמפיין תעמולה וגייסו עוד כסף למאמץ המלחמתי. כמעט כל העם הגרמני היה מושקע במלחמה וגרמניה סיימה את המלחמה עם חוב של 160 מיליארד מארק לעם הגרמני. למעשה החוב הזה היה גדול יותר מהפיצויים שאותם היא נדרשה לשלם. החוב הגרמני עוד לפני הפיצויים עמד על יותר מ 200% תוצר ביחס לתוצר של לפני המלחמה. רק הריבית השנתית על החוב עמדה על עשרה אחוזי תוצר. זו כבר הייתה משקולת אמיתית על הצוואר של גרמניה. 

מלחמת העולם נגמרה בהפסד, אם היה איזשהו שביב של תקווה שגרמניה תקבל פיצויים שיעזרו לה לשלם את החוב הוא נמוג, עכשיו למציאות הכואבת, הפיקוח על המחירים הוסר והמחיר האמיתי של ההדפסה של כל הכסף הזה במהלך המלחמה התגלה, האינפלציה התפרצה והמחירים זינקו עוד הרבה לפני שבכלל נחתם הסכם ורסאי. כל הזהב שנאסף במהלך המלחמה וכל המארקים שהודפסו כנגדו הציפו את השוק בכסף גם המגבלה של שלושה שטרות על כל שטר זהב שברוב שנות המלחמה נשמרה נפרצה לקראת סופה והיחס התחיל לטפס לאחד לארבעה ואז לאחד לחמישה ואפילו לשישה. בסה"כ כמות השטרות במחזור זינקה פי חמישה למול הכמות שהייתה ערב פרוץ מלחמת העולם הראשונה.

אבל לאינפלציה יש כוח על, היא מסוגלת להעלים חובות, להפוך חובות עצומים לסכומים קטנים. האינפלציה המשיכה לדהור ועד סוף שנת 1919 המחירים עלו פי שמונה ממה שהיו במהלך המלחמה, אם גרמניה סיימה את המלחמה עם יחס חוב תוצר של 200% והאינפלציה הורידה את שווי הכסף פי שמונַה אז פתאום היחס חוב תוצר שלה הוא רק 25% אחוזים. 

ובכל זאת, אחרי שהיו בגרמניה כמה מאות אחוזי אינפלציה אחרי שהמחירים עלו פי כמה וכמה החוב היה אמור שלא להוות יותר בעיה. כבר בסוף 1919 החוב של המלחמה כבר הפך לחוב של כמה עשרות אחוזי תוצר בודדים אז למה האינפלציה המשיכה להשתולל והגיעה לאלפי ומיליוני אחוזים?

זה מחזק דווקא את הטענה שהפיצויים כן גרמו לאינפלציה של שנות ה-20, מבולבלים? בשביל להמשיך לחקור את הנושא נצטרך עוד פרק.

מקורות:

ספרים

Fergusson, Adam. When Money Dies-Nightmare of the Weimar Collapse. Lulu. com, 1975.

Taylor, Fred. The downfall of money: Germany's hyperinflation and the destruction of the middle class. A&C Black, 2013.

מאמרים

Marks, Sally. "The myths of reparations." Central European History 11.3 (1978): 231-255.

אתרים

כלכלה ומלחמת העולם הראשונה: חלק 2 (artistandmerchant.com)

War Finance and Monetary Consequences: The German Case Revisited | International Encyclopedia of the First World War (WW1) (1914-1918-online.net)

War bond - Wikipedia