יונתן כץ
צילום: יח"צ, Bizportal

מאיפה תגיע האינפלציה בשנה הקרובה?

יונתן כץ |
נושאים בכתבה אינפלציה

זה מספר שנים שישראל סובלת מדיפלציה (עד 2016) כאשר כעת, האינפלציה ב-12 החודשים האחרונים עלתה ב-0.7%. למעט סעיפי האנרגיה, האינפלציה עלתה ב-0.6% כאשר כמעט כמחצית מהנתון הזה מיוחס למחירי הפרות והירקות אשר עלו ב-9% ב-12 החודשים האחרונים. מסקנה: כעת סביבת האינפלציה נותרה נמוכה מאד, פחות מחצי אחוז - ורחוק מהיעד של בנק ישראל. 

קיימים שני כוחות עיקריים הפועלים לכיוון התמתנות באינפלציה בישראל: מגמת הייסוף המתמשכת בשקל והגברת התחרותיות. מנגד, במבט קדימה, לחץ לעליית השכר, אבטלה נמוכה, וביקושים מקומיים חזקים יחסית צפויים לפעול להאצה באינפלציה, בפרט במוצרים הבלתי סחירים.

 

עיקר ההשפעה של הייסוף והגברת התחרותיות (e-commerce בפרט) נמצא במוצרים הסחירים (מוצרי תעשייה). במשק הנמצא בצמיחה מהירה, היינו מצפים לראות האצה באינפלציה במחירי השירותים אשר מושפעים יותר מרמת הביקושים המקומיים במשק ומעליית השכר. מחירי השירותים מתחלקים לשתי קבוצות; שירותי דיור ושירותים אחרים.

שירותי הדיור בהחלט מהווים גורם דומיננטי ביותר התורם לעליית האינפלציה, אך עדיין אין סימנים להאצה בקצב עליית המחירים. ישנם אפילו סימנים להתמתנות קלה מסוף 2016 ועד אפריל 2017 לעומת שנת 2016. במרבית החודשים האחרונים, קצב הגידול השנתי היה נמוך מ-2% y/y,  לעומת 2.3% בממוצע של 2016. מאפריל 16 עד אפריל 17 סעיף הדיור במדד עלה ב-1.8% ותרם 0.45% לאינפלציה.

מעניין לציין שבארה"ב מחירי השכירות בחוזים מתחדשים עלו ב-3.4% ב-12 החודשים האחרונים (מול 1.8% בישראל).

 

מה קרה למחירי השירותים האחרים (שירותי הארחה, שירותים אישיים, ושירותים עסקיים)?

נתמקד בשירותים למעט שירותים ציבוריים אשר אינם מושפעים מכוחות השוק.

ניתן לראות שמחירי השירותים בישראל עולים בקצב מתון יותר מאשר בארה"ב, למרות שגם אצלנו שוק העבודה "מתוח" והשכר עולה בקצב של 3.9%, לעומת 2.5% בארה"ב. בהסתכלות על הדמיון בין ישראל וארה"ב (צמיחה סבירה פלוס, תעסוקה מלאה), ניתן לצפות לזחילת מחירי השירותים (כולל הדיור) בישראל כלפי מעלה בשנה הקרובה.

 

מסתמנת מגמת עליית מחירים בשירותי הארחה (2.5% ב-12 החודשים האחרונים), גם בהשפעת הגידול המהיר בתיירות הנכנסת בחצי השנה שעברה. 

גם מחירי השירותים העסקיים עולים (2.2% ב-12 החודשים האחרונים). יחד עם זאת, שירותים אישיים מתמתנים (עם עלייה של 0.6% בלבד). סעיף זה כולל שירותי בידור אשר ממשיכים ליהנות מהתגברות התחרות (כבלים, שירותי טלוויזיה). 

לסיכום, במשק בתעסוקה מלאה מלווה בחצי שכר והוזלות במחירי המוצרים הסחירים, סביר לצפות ללחצי אינפלציה במחירי השירותים, אותם שירותים אשר אינם חשופים לתהליך של הגברת התחרות. בסביבת המאקרו הנוכחית סביר לצפות להמשך עלייה במחירי השכירות, ואפילו להאצה מסוימת (סביר להניח עלייה של 2.5% ב-12 החודשים הקרובים, לפחות).

קיראו עוד ב"ניתוחים ודעות"

זאת, למרות הגידול הצפוי במספר הדירות המוגמרות בשנה הקרובה. לפי סביבת האינפלציה הגבוהה בארה"ב (בפרט במחירי השירותים), אין לפסול הפתעה כלפי מעלה באינפלציה של מחירי השירותים בישראל בשנה הקרובה. השאלה הקשה היא אילו כוחות יכריעו בהשפעתם על האינפלציה: המשך ייסוף בשקל והגברת התחרותיות או כוחות המאקרו הבסיסיים אשר צפויים להביא להאצה במחירי השירותים בישראל.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
ניתוח טכני
צילום: רוי שיינמן באמצעות Copilot
ניתוח טכני

מניות קטנות - הזדמנויות גדולות

זיו סגל |
נושאים בכתבה ניתוח טכני


באחד המאמרים התייחסתי פה לשינויים בפרדיגמות הסיכון שהשוק עבר. את מרבית ספרי תאוריות ההשקעות והכלכלה כנראה אפשר לתת למחזור. היום אני רוצה להציע עוד שבירת פרדיגמה: מניות של חברות קטנות הן לא בהכרח הדבר הכי מסוכן כרגע. המניות האלו היו מדוכאות שנים ארוכות בצילה של הרשימה שהתחילה בארבע חברות גדולות והפכה להיות 7 המופלאות ובהכבדת הריבית הגבוהה. אבל, כשהמניות הגדולות בפרט ומניות ה  S&P500 בכלל השתלטו על מרבית העניין ושווי השוק נותרו הרבה מניות של חברות עם שווי שוק בינוני ונמוך מתחת לרדאר. 

את ההזדמנות שנוצרה ממחיש הגרף של הראסל 2000 שמיוצג כאן על ידי קרן הסל IWM. אחרי קפיצת הקורנה היא תקנה תיקון מתאים של 50% ואז טיפסה בהדרגה אל השיא ופרצה אותו. מכאן אמור להתפתח מומנום של מגמת עליה. על גרף העוצמה ההשוואתית אפשר לראות את חולשתה המתמשכת מול ה – S&P500 וכעת השאלה האם מערכת יחסים זו אכן משתנה. זהו אינדיקטור שנצטרך לעקוב אחריו.


מי שרוצה לעשות צעד נוסף בכיוון לתעשיה. לשיקולכם.ן. מבחינת הגרף אפשר לראות את הפריצה של השיא ואת העוצמה המתפרצת בהשוואה ל  IWM. היופי כאמור בניתוח טכני הוא שאנחנו פועלים על פי מה שאנחנו רואים ולא על פי מה שאנחנו חושבים. 

איור: דפדפן אטלס של OpenAIאיור: דפדפן אטלס של OpenAI

המטוס מספר 1 של מדינת ישראל

מתי עלה הרעיון לראשונה, איזה מטוס נבחר כדי למלא את הצורך, אילו טכנולוגיות הותקנו בו, איך נבחר שמו, וכמה כל זה עלה? כל מה שאפשר לספר על מטוס ה-VIP של מנהיגי המדינה



עופר הבר |
נושאים בכתבה בואינג איירבוס

מעטים הפרויקטים שעוררו בישראל כל כך הרבה סקרנות, ביקורת, שמועות וגם מסתורין כמו "כנף ציון", מטוס המנהיגים הרשמי של מדינת ישראל. למרות שכל ישראלי מכיר את שמו, רוב הסיפורים שמאחורי הפרויקט מעולם לא סופרו במלואם. מי חפץ בו? מי התנגד? אילו טכנולוגיות הותקנו בו? ומדוע המטוס כמעט לא המריא בכלל במשך שנים?

אומנם הפרויקט נולד מתוך צורך ביטחוני ותדמיתי, אך הפך במהרה לאחת הסאגות הארוכות בתולדות התחבורה האווירית בישראל. מאחורי הדלתות הסגורות, אנשי משרד הביטחון, חיל האוויר, יועצי תקשורת ומהנדסי תעופה ניהלו במשך שנים דיונים שהציבור כמעט ולא שמע עליהם.

הרעיון להצטייד במטוס ממשלתי רשמי עלה כבר בתחילת שנות ה־2000, אך רק ב-2013 הוקמה ועדת גולדברג בראשות השופט בדימוס אליעזר גולדברג בשיתוף עם מפקד חיל האוויר לשעבר אלוף (מיל.) עידו נחושתן ואישים נוספים במטרה לבחון את ההיתכנות הכלכלית לרכישת מטוס, את הבעיות במצב הקיים ואת הדרכים לתיקונן. לאחר שהוועדה שמעה חוות דעת של אישים מהמוסד, שב״כ והמטה לביטחון לאומי, המליצה והצדיקה את הצורך ברכישת מטוס ייעודי להטסת ראשי המדינה. 

מאחורי הקלעים, הסיבה לא נולדה רק מהפן הביטחוני אלא גם משורה של תקריות מביכות. למשל, בביקור מדיני בדרום אמריקה, מטוס אל על החכור למטרת הביקור כמעט ולא הורשה להמריא עקב מחלוקת בירוקרטית בין חברות שירותי הקרקע. המשלחת הישראלית נתקעה במשך שעות בטרמינל צדדי.

באירוע אחר, בעת ביקור באירופה, סודרה במטוס מסחרי “סוויטה” עבור ראש הממשלה, אך גודל המיטה ששלחו לא התאים לרוחב הדלת, והצוות נאלץ לפרק אותה במקום ולהרכיבה מחדש בתוך המטוס.