עכשיו כשתיאטרון הקבוקי בוושינגטון הסתיים בדיוק כפי שהיה צפוי מראש, דהיינו ב"פשרה" של הרגע האחרון, נראה שבשוק חוזרים לשגרה. ומהי זו? האם השתנה משהו משמעותי בכלכלה העולמית מאז שהחל להתגלגל המשבר האמריקני? לא ממש.

השוק בארה"ב חזר לטפס מעלה, ולאחר נסיגה מתונה למדי זינק בשבוע שעבר לשיא חדש של כל הזמנים. כמו כן, עד כה עונת דוחות הרווח אינה מספקת הפתעות מרעישות, לחיוב או לשלילה, ולא נראה שהיא תהיה פקטור משמעותי שעשוי לגרום למפנה כלשהו בשוק.

באירופה, רוחות של אופטימיות. לא ברור על בסיס מה, כי הנתונים רעועים למדי. אולי זוהי התקווה ל-LTRO נוסף של מריו דראגי, נשיא ה-ECB. ביפן, מדיניות ההרחבה הכמותית העצומה הצליחה להוריד את היין בצורה ניכרת בחודשים הראשונים, אבל מאז השיא של 104 הדולר/ין אינו מצליח לטפס חזרה מעל 100.

גם שוק המניות היפני מדשדש. נתוני כלכלה אמיתית די מאכזבים לגבי תמריץ כה גדול והיסטורי. אבל גם כאן, ייתכן בהחלט שכפי שעשה הפד, מה שלא עובד בהרחבה מסיבית יעבוד בהרחבה מסיבית עוד יותר, ולא מן הנמנע שנתחיל לראות ספקולציות בנושא הזה שידחפו את השוק מעלה.

אם עד לפני שבועות ספורים המילה השכיחה בשוק היתה "צמצום" (Taper), כיום בשוק מתחילים לדבר לא רק על דחיית הצמצום, אלא על הגדלת היקף רכישות האג"ח. 100 מיליארד, 200 מיליארד, טריליון, בשוק מתחילים לזרוק מספרים. לבנק הפדרלי יש כעת "תירוץ" מאוד פופולרי.

לאור הפלונטר הפוליטי והנזקים שנגרמו לכלכלה בעקבות ההשבתה וסכנת חדלות הפירעון, יהיה זה מוטעה לשנות כעת באופן דרסטי את המדיניות. אם הבנק הפדרלי אכן יאותת על האפשרות של הרחבה נוספת, מעניין יהיה לראות כיצד יגיבו הבנקים המרכזיים האחרים, של יפן, אירופה, אוסטרליה, בריטניה ועוד, אשר סובלים מהמשך הפיחות בדולר.

בשווקים המתפתחים אנחנו רואים שוב אופטימיות לאחר חודשים קשים של בריחת הון זר שהביאה לצלילה של המניות והמטבעות המקומיים. דחייה של צמצום ההרחבה ועצם האפשרות להגדלת הרכישות צפויים להיטיב עם הנכסים של השווקים המתעוררים. ייתכן שנראה שום טיפוס חד בערך אותם נכסים.

בתוך כך, קשה להבין איך הזהב, כביכול "המטבע" שלא ניתן להדפיס, ממשיך לרדת מטה. היתה אמורה להיות קורלציה ישירה, לכאורה, בין היקף ההדפסה העולמי למחירו של הזהב, אבל בחודשים האחרונים אנחנו רואים מגמה הפוכה. ישנן עדויות הולכות וגוברות שמחיר הזהב יורד בשל מניפולציה של הבנקים המרכזיים, שמעוניינים לבלום את התייקרות הזהב. עוד אחד מהעיוותים של המדיניות המוניטרית של ימינו - כביכול, כל התנאים אידיאליים ואין סיבה לדאגה באופק.

בנוסף, אלמנט העונתיות. הישורת האחרונה של השנה ידועה בסנטימנט חיובי, מה שקרוי "ראלי של סוף שנה". אם לא היינו ברמות גבוהות כל כך במדדים ו אחרי כמעט 5 שנים של מגמה עולה, הייתי אומר שהמצב ממש אידיאלי. עכשיו, כאשר אין לפנינו מכשול ברור, ההרגשה מוזרה, ולכאורה "טובה מדי". האם זה הזמן של הברבור השחור? ייתכן, אבל מטבעו של זה הוא שהוא מגיע כאשר איננו מצפים לו.

אתר FXCM ישראל