תרבות "הקניונים" ומיצובם בעתיד?

מאת אודי קושל, אנליסט נדל"ן וחוב במגדל שוקי הון, מתייחס לשינויים הדמוגרפים והצרכני בכל תרבות הקניונים והמרכזים המסחריים
אודי קושל |

אמריקה במשבר כלכלי, אירופה מתמוטטת, מדינות רבות במצב פשיטת רגל, סימנים של עצירה בצמיחה בסין ומה אצלנו? השווקים רותחים, הנדל"ן חזר למכור, הקניונים פורחים ומגדלי משרדים נמצאים בתפוסות גבוהות.

השוק המסחרי אמור להיות מעין מראה של המצב הכלכלי. ככל שיש לאנשים יותר כסף, חלק משמעותי יותר מופנה לצריכה, הצריכה גדלה, הפדיונות גדלים והשוק המסחרי פורח. כמות המבקרים בקניונים בישראל והפדיונות נמצאים בשיא, אנו שומעים בתדירות גבוה מבעבר על עסקאות רכישה והעברת בעלויות שמבוצעות בשיעורי היוון נמוכים.

מעיון בסקירה של בנק ישראל עולה כי הוא צופה מיתון, הגירעון הממשלתי צפוי לגדול, ישנו צפי לעלייה במיסים (לאור הגידול בגירעון) ורמת תעסוקה שנמצאת כיום בשיא (כאשר מזהים התרחבות משמעותית בשירותים הציבוריים). אין ספק כי כניסה למיתון, בשילוב העלאת מיסים וגידול באבטלה, יפחיתו משמעותית את כוח הקניה ובהתאם את הפדיונות הצפויים.

ישנם נתונים המציגים כי בעשור האחרון הוקמו מעט מאוד קניונים חדשים (גבעתיים, קריית אונו ועוד). ואילו היום, נמצאים בשלבי הקמה ותכנון רק במרכז ת"א: קניון בשוק הסיטונאי בת"א, קניון עזריאלי בשרונה ת"א, קניונים נוספים במגדלים המתוכננים על דרך מנחם בגין.

מעבר להקמה של קניונים נוספים קרה דבר משמעותי נוסף - תמהיל השוכרים בקניונים השתנה. אם לפני עשור הקניונים היו בנויים סביב עוגנים כגון סניף גדול של סופר מרקט, בתי קולנוע, רשת פארם ועוד, הרי שחלק העוגנים כיום קטן משמעותית באופן שבתי קולנוע כמעט ונעלמו, הסופרים צומצמו בשטחם, וחלה עלייה גדול בתרבות הפנאי והצריכה ובעיקר בתחום ההלבשה. אם בעבר, הרעה במצב הכלכלי עדיין חייבה הגעה לקניון לצורך רכישת מוצרי ה"עוגנים" - הרי שבשבר הכלכלי הבא סביר כי נגיע פחות ופחות לקניון.

חובה גם להתייחס להתרחבות המהירה בעוצמתה של המסחר באינטרנט. היקף המסחר באינטרנט גדל בהיקפים עצומים, אין ספק כי השתנתה תרבות הצריכה בישראל - המסחר באינטרנט מהיר יותר, זול יותר (מחיר המוצר אינו כולל העמסה של דמ"ש יקרים ושכר מוכרים). קרי, אנו צפויים לקנות יותר ויותר מוצרים דרך האינטרנט וההגעה לקניון תהפוך יותר לתרבות הפנאי מאשר לתרבות צריכה. האמור כמובן משתלב עם הנאמר לעיל לגבי שינוי תמהיל השימושים בקניונים.

האם בעתיד אנשים ינצלו את שעות הפנאי בקניונים או במרחבים פתוחים כגון חזרה לרחוב או לטבע? אין לדעת, בתקופה שבה המחשב והאינטרנט הופכים לחלק משמעותי מחיינו, כאשר הרבה מאוד מענייני עבודה, סידורים ועוד ניתן לעשות ליד המחשב או הסמארטפון בבית או בבית קפה, אולי דווקא בתרבות הפנאי נחזור לרחוב ולטבע. שאלה זו ניתן בהחלט יש להפנות לסוציולוגים.

חדשות לבקרים אנו קוראים לאחרונה על המאבק שבין השוכרים בקניונים לבין בעלי הקניונים בעניין גובה דמי השכירות. רק אתמול עלתה השאלה האם מגיעים לקניון בגלל המותג או בגלל המזגן. נראה כי גם השוכרים וגם בעלי הקניונים חייבים להפנים כי קרב ביניהם כמובן מחליש את שניהם.

בחינה של החברות הציבוריות העוסקות בתחום מראה מספר חברות בעלות חשיפה מוגברת לתחום זה הכוללות בין היתר את: עזריאלי קבוצה, מליסרון, בריטיש ישראל, ביג, אמות, הכשרת הישוב, אדריאל, מידאס, ועוד.

לסיכום, סביר כי במשך הזמן יחולו שינויים טכנולוגיים ותרבותיים אשר ישפיעו משמעותית על הרגלי הצריכה והפנאי שלנו. סביר כי שינויים אלא לא ייטיבו עם הקניונים והאחרונים יצטרכו להמציא את עצמם מחדש. הואל וחלק מהמחברות ממנופות בשיעורים גבוהים, שינוי טעמים כאמור יכול להשפיע בצורה מהותית על האיתנות הפיננסית של החברות וחובה על כל משקיע להביא את האמור בחשבון.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
הבוס הרובוט (נוצר בעזרת AI)הבוס הרובוט (נוצר בעזרת AI)

מה עושים כשהבוס החדש שלך הוא אלגוריתם?

20 אלף עובדי מדינה יוחלפו על ידי ה-AI - החזון הזה של המדינה הוא מסוכן; מה קורה בעולם, איך אלגוריתם ינהל עובדים והאם ההוא יכול לפטר עובדים?

אדם בלומנברג |
נושאים בכתבה רובוט

מדינת ישראל מתגאה, ובצדק, בתואר "אומת הסטארט-אפ". אנו מובילים בפיתוח טכנולוגיות, בפריצות דרך בסייבר ובחדשנות רפואית. אך בצל הזרקורים של האקזיטים הנוצצים, מתהווה מציאות חדשה ומדאיגה בשוק העבודה הישראלי: ואקום רגולטורי מסוכן המותיר את העובד הישראלי חשוף לחלוטין אל מול עוצמתה המתגברת של הבינה המלאכותית (AI) והמהפכה בעולם העבודה שאנחנו רק נמצאים בתחילתה.

​בעוד השיח הציבורי מתמקד בשאלה "האם רובוט יחליף אותי?", האיום המיידי והמוחשי יותר כבר כאן: הפיכתו של המנהל האנושי לאלגוריתם אדיש. זהו עידן ה"ניהול האלגוריתמי", שבו תוכנות מחליטות את מי לגייס, את מי לקדם, את שיבוץ העובדים במשמרות העבודה, ולעיתים, כפי שכבר קורה בעולם, את מי לפטר, ללא מגע יד אדם.

​אין חולק שהטכנולוגיה מבורכת כשהיא באה להעצים את העובד (Augmentation), אך היא הרסנית כשהיא משמשת כתחליף לאחריות ניהולית וכלי לניצול ומעקב. באופן עקבי וגם כעת, מדינת ישראל בוחרת במדיניות של "רגולציה רכה" והתבוננות מהצד. העולם, לעומת זאת, כבר מזמן הפסיק להמתין.

​האיחוד האירופי, במהלך היסטורי, החיל באוגוסט האחרון את ה-EU AI Act. החוק הזה לא רק מסדיר טכנולוגיה, הוא מגדיר מוסר. הוא קובע שמערכות AI המשמשות לניהול עובדים, גיוס ופיטורים הן מערכות ב"סיכון גבוה" (High Risk). המשמעות? אסור למעסיק להפעילן ללא פיקוח אנושי הדוק, ללא שקיפות מלאה וללא מנגנוני הגנה מפני אפליה. באמסטרדם, בית המשפט כבר פסק נגד ענקיות כמו Uber ו-Ola וקבע כי "פיטורים רובוטיים" (Robo-firing) אינם חוקיים. בארה"ב, איגודי התסריטאים והשחקנים בהוליווד השביתו את התעשייה והבטיחו שה-AI לא יהיה הכותב, אלא הכלי בידי היוצר.

​אך בעוד העולם מתקדם לעבר הגנה על האדם, בישראל נדמה שמקבלי ההחלטות רואים רק את הצד של המכונה. החלטת הממשלה 3375 (מספטמבר 2025), שמנחה על הקמת המטה הלאומי לבינה מלאכותית, היא אמנם צעד אסטרטגי חשוב, אך היא חושפת סדר עדיפויות מדאיג. בעוד שהממשלה מקצה משאבים אדירים ל'האצת' הטכנולוגיה ומעבירה סמכויות רגולטוריות למרכז כוח פוליטי במשרד ראש הממשלה, קולו של העובד נותר מחוץ לחדר.