בהסתכלות על הכיוון אליו פונים זרמי ההשקעות בעולם, נתפשת ארה"ב כיעד מועדף. מחד, גוש האירו נתון במחלוקת לגבי הדרך לפתרון משבר החוב. מצב זה הביא חלק ניכר מדרום היבשת לעלייה ניכרת באבטלה ולמצב של מיתון דה-פקטו. מצד שני, גם בקרב השווקים המתעוררים ישנן בעיות המאטות את קצב הצמיחה הדוהרת אצלם.

גם בארה"ב קיימות בעיות של חוב תופח ושיעורי אבטלה הממאנים לרדת, אך כאמור ארה"ב ידועה כיעד מועדף להשקעה, בעיקר כיוון שההנהגה הכלכלית, הבנק המרכזי והממשל, נראים יותר נחושים וממוקדים בפתרון הבעיות. זאת, על אף ההתנצחות הפוליטית בין הדמוקרטים והרפובליקנים המחדדות את השוני בדרך לפתרון הבעיות. בנוסף, ניכרים ניצנים ראשונים של התאוששות בשוק הנדל"ן, כאשר לראשונה מאז תחילת משבר הסאב-פריים, עלה מדד קייס-שילר בהשוואה שנתית (יוני 2012 - יוני 2011).

הבנקים המרכזיים בעולם לא נשארו אדישים, רובם ככולם הורידו את הריבית, וחלקם אף השתמש בכלים לא שגרתיים כמו הקלה כמותית. כיום קייימת ציפייה בקרב המשקיעים כי תושק תכנית שלישית (QE3) ע"י הפד, אשר לתקוותם תמשיך ותאושש את השווקים.

היתרונות והחסרונות לתוכנית חילוץ שלישית

אולם לתכנית כזו ישנם שני חסרונות עיקריים. ראשית, תכנית הקלה נועדה בעקרון להוצאת נזילות לשוק. מוסכם כיום כי נזילות לא חסרה בשווקים, היא פשוט לא מגיעה ליעדה (עסקים קטנים ואנשים פרטיים). לכן לא תועיל ולא תשרת את מטרתה. בנוסף, תכנית כזו מגדילה את מאזני הפד שנועד לתמוך למעשה בחוב הריבוני הגדול גם כך. נכון כי תשואות האג"ח של ארה"ב מצביעות על כך שהמשקיעים עדיין מוכנים לממן את החוב התופח. עם זאת, סוכנויות הדירוג עוקבות אחר החוב ודרכי הטיפול בו. השאלה הנשאלת היא האם קיים סף שחצייתו, למשל בשילוב הודעה של אחת מסוכנויות הדירוג, יביאו להתפרצות חששות החבויים.

במחקר שפורסם בשנת 2010 ע"י ריינהרט ורוגוף נסקרו 200 שנה ו- 44 מדינות נמצא כי רמת חוב ציבורי העולה על 90% במונחי תוצר, יכולה להפוך לקריטית במונחי הפגיעה בצמיחה, גם במשקים מפותחים. פגיעה בצמיחה מקשה על יכולת שירות החוב של המדינה, כך שחוב רק ממשיך להיצטבר. כלומר, מדובר על מעגל שלילי המזין את עצמו.

רמת החוב הציבורי של ארה"ב הנוכחית נמצאת על סף חציה של רמת ה-100% (103% במונחי תמ"ג שנת 2011). לצורך הפרופורציה, משנות ה-40 הרמה הממוצעת של חוב - תוצר הינה כ-60%. השיא נקבע ב-1946, כשהגיע לרמה של 127%. שיא זה חל בין שתי תקופות מיתון, לפני השיא בפברואר 1945 (כ-3 רבעונים), ואחריו בנובמבר 1948 (שנמשך שנה). אם אותה תבנית תחזור בהתחשב בעובדה שהמשק האמריקני נחלץ ממיתון עם פרוץ משבר הסאב-פריים ב- 2008, האם ייתכן ואנו בפניו של מיתון נוסף?