האם המדיניות של ברננקי טובה לכלכלת ארה"ב, או הפוך?
נגיד הפד האמריקני, בן ברננקי, מתמחה לאחרונה בלייצר אין מאין. בפגישת הבנק המרכזי בשבוע האחרון הצליח ברננקי, מבלי שיהיו ברשותו כלים מוניטאריים אמיתיים, להשטיח את עקום התשואות ולהוריד את הריבית הארוכה. ההצהרה החד משמעית של הפד, לפיה הוא מתכוון להותיר את הריבית נמוכה עד סוף שנת 2014, הביאה לכך שבמהלך השבוע האחרון ירדה הריבית על האג"ח הממשלתית האמריקנית לעשר שנים מתחת ל-1.85% והריבית ל-30 שנה ביקרה מתחת ל-3%. כל זאת בשעה ששוק המניות דווקא מאותת לנו שתמונת המאקרו מתבהרת.
לכאורה ניתן לומר שברננקי צלח עוד קרב. השאלה היא אם הוא איננו מסכן את המלחמה כולה ומכניס את ארה"ב למלכודת נזילות קלאסית תוך שהוא מאותת על עומק המשבר והייאוש?
התבטאות הפד היא בעייתית ביותר משלושה טעמים מרכזיים. ראשית, היא מלמדת שהפד לא מאמין שבשנתיים הקרובות הכלכלה האמריקנית תתאושש באמת. הפסימיות הזאת של הפד מתכתבת היטב עם נתוני התוצר החלשים שהתפרסמו השבוע, מהם עולה שהתוצר אומנם התרחב ברבעון האחרון של 2011 ב-2.8% אך מתוך כך 1.94% משויך לייצור למלאים. למעשה, הצמיחה במונחי צריכה אמיתית עלתה בשיעור אנמי של 0.8% בלבד. הוסיפו לזה את שוק העבודה המאתגר והירידה בשיעור החיסכון השולי, ותקבלו צרכן שכוחו מוגבל מאוד והוא נמצא בקצה גבול היכולת.
הטעם השני לפגם בהצהרת הפד, הוא המסר שהיא משדרת לסקטור הפרטי והעסקי, שאין כל סיבה לרוץ ולנצל את ההזדמנות הגלומה בריבית כל כך נמוכה מאחר שהיא צפויה להישאר כך לאורך זמן רב. עם זאת, הסכנה הגדולה ביותר שטמונה בעודף השקיפות בהתבטאויות הפד, היא אובדן האמון בדולר. עליית תשואות שתוביל להתייקרות משמעותית בגלגול החוב האמריקני (בדומה למתרחש באיטליה ובמדינות אחרות בדרום אירופה) תביא בסופו של דבר, ללחצים אינפלציוניים.
בעצם מצבו של הבנק המרכזי בארה"ב מזכיר את זה של הבנק המרכזי היפני. דהיינו, מלכודת נזילות קלאסית. הדפסות כסף נוספות והמשך הורדת הריבית לא מצליחות לשקם את הכלכלה הריאלית, להפך, הן מייצרות בועות פיננסיות ומעלות את מחירי הסחורות.
על רקע חוסר הוודאות באירופה והחולשה בסין, החשש הגדול של הפד בא מהתחזקות נמשכת של הדולר שצפויה לפגוע בסקטור היצרני המהווה נקודת האור היחידה בכלכלה האמריקנית. המטבע האמריקני נתפס כיום כאלטרנטיבה הפחות גרועה מבין שאר המטבעות ובראשם אירו. מטרתו העיקרית של הפד להחליש את המטבע כדי לסייע ליצרנים האמריקנים להישאר תחרותיים. השאלה היא אם בסופו של דבר מדיניות כזו לא תתגלה למקבלי ההחלטות בוושינגטון, כחרב פיפיות.
- 1.arnon 02/02/2012 10:20הגב לתגובה זוnothing you dont know anything you very small in comparison to bernenky? WHO ARE YOU?
איור: דפדפן אטלס של OpenAIקרב ענקים אווירי: איירבוס ובואינג משנות את מפת ההשקעות הגלובלית
התחרות בין שתי הענקיות היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש. איך הן סגרו את השנים שעברו, על מה הן עובדות לעתיד ואיך אפשר
להשקיע בהן
בעולם שבו מטוסים חוצים אוקיינוסים ומחברים כלכלות, שתי ענקיות שולטות בשמיים: איירבוס הבווארית-אירופית ובואינג האמריקאית. היריבות ביניהן אינה רק טכנולוגית או תעשייתית, היא מעצבת מחדש את מפת ההשקעות הגלובלית. משקיעים פיננסיים רואים בהן מניות יציבות עם פוטנציאל צמיחה, בעוד חובבי טכנולוגיה מתלהבים מחדשנות כמו מנועי מימן ומטוסים אוטונומיים. בשנת 2025, עם הזמנות שיא והתאוששות שלאחר שנות הקורונה, הקרב הזה הופך להזדמנות השקעה של מיליארדים.
התחרות בין בואינג לאיירבוס היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש.
פילוסופיה מול פילוסופיה
בואינג צמחה מתוך תרבות תעופתית אמריקאית שמדגישה את הטייס במרכז: שליטה ידנית, תחושה מכנית, ומערכות שנועדו “לשרת” את האדם ולא להחליפו. במשך עשורים זו הייתה גישת ה-pilot in command הקלאסית. בואינג מייצגת גישה אבולוציונית: שימור רצף וכבוד למסורת. האוטומציה קיימת, אך היא מאחורי הקלעים. המסר ברור: האדם אחראי, המערכת הטכנולוגית מסייעת.
איירבוס מייצגת גישה מהפכנית: הטכנולוגיה מובילה, המחשב מגן מפני טעות טייס, והטייס מנהל את יעדי הטיסה ולא את מגבלותיה. הבטיחות נובעת מהנדסה שמונעת מראש טעויות אנוש, גם במחיר של ויתור על חופש פעולה מלא של הטייס.
- שתי זריחות בטיסה אחת: הפרויקט השאפתני של קוואנטס האוסטרלית
- FAA מחייב בדיקות נוספות במטוסי A320 בעקבות סדקים ברכיבי דלתות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
איירבוס נולדה כקונסורציום אירופי בשנות ה־70, עם רצון לערער על ההגמוניה האמריקאית. כבר מהדור הראשון של מטוסי ה־Fly-by-Wire היא אימצה גישה הפוכה: מחשב כשותף מלא לטיסה והגנות מובנות מפני טעויות אנוש.
איור: דפדפן אטלס של OpenAIקרב ענקים אווירי: איירבוס ובואינג משנות את מפת ההשקעות הגלובלית
התחרות בין שתי הענקיות היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש. איך הן סגרו את השנים שעברו, על מה הן עובדות לעתיד ואיך אפשר
להשקיע בהן
בעולם שבו מטוסים חוצים אוקיינוסים ומחברים כלכלות, שתי ענקיות שולטות בשמיים: איירבוס הבווארית-אירופית ובואינג האמריקאית. היריבות ביניהן אינה רק טכנולוגית או תעשייתית, היא מעצבת מחדש את מפת ההשקעות הגלובלית. משקיעים פיננסיים רואים בהן מניות יציבות עם פוטנציאל צמיחה, בעוד חובבי טכנולוגיה מתלהבים מחדשנות כמו מנועי מימן ומטוסים אוטונומיים. בשנת 2025, עם הזמנות שיא והתאוששות שלאחר שנות הקורונה, הקרב הזה הופך להזדמנות השקעה של מיליארדים.
התחרות בין בואינג לאיירבוס היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש.
פילוסופיה מול פילוסופיה
בואינג צמחה מתוך תרבות תעופתית אמריקאית שמדגישה את הטייס במרכז: שליטה ידנית, תחושה מכנית, ומערכות שנועדו “לשרת” את האדם ולא להחליפו. במשך עשורים זו הייתה גישת ה-pilot in command הקלאסית. בואינג מייצגת גישה אבולוציונית: שימור רצף וכבוד למסורת. האוטומציה קיימת, אך היא מאחורי הקלעים. המסר ברור: האדם אחראי, המערכת הטכנולוגית מסייעת.
איירבוס מייצגת גישה מהפכנית: הטכנולוגיה מובילה, המחשב מגן מפני טעות טייס, והטייס מנהל את יעדי הטיסה ולא את מגבלותיה. הבטיחות נובעת מהנדסה שמונעת מראש טעויות אנוש, גם במחיר של ויתור על חופש פעולה מלא של הטייס.
- שתי זריחות בטיסה אחת: הפרויקט השאפתני של קוואנטס האוסטרלית
- FAA מחייב בדיקות נוספות במטוסי A320 בעקבות סדקים ברכיבי דלתות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
איירבוס נולדה כקונסורציום אירופי בשנות ה־70, עם רצון לערער על ההגמוניה האמריקאית. כבר מהדור הראשון של מטוסי ה־Fly-by-Wire היא אימצה גישה הפוכה: מחשב כשותף מלא לטיסה והגנות מובנות מפני טעויות אנוש.
