אווטר דיסני
צילום: פוקס

למרות המחאות - דיסני מקימה צוות מיוחד לבחינת החדרת בינה מלאכותית לתעשיית הקולנוע והטלוויזיה

על פי הדיווחים ענקית הבידור והטלוויזיה, אשר נמצאת בלב המאבק עם הכוכבים והתסריטאים בהוליווד, ממשיכה לשאוף לקצץ בעלויות ועשויה לשנות את פני תעשיית הבידור כולה
מתן קובי | (1)

המצב במרכז הקולנוע והטלוויזיה של העולם לא טוב, וזה עלול להשפיע על הבידור של כולנו. עברו למעלה משלושה חודשים מאז החל איגוד התסריטאים בהוליווד (WAG) לשבות על רקע תנאי השכר הנמוכים והחשש מהחלפה על ידי תוכנות בינה מלאכותית. אל התסריטאים הצטרף בחודש שעבר איגוד השחקנים (SAG-AFTRA), המונה כ-160 אלף אנשי תעשיית הבידור האמריקאית. 

בעוד שנראה לרובנו כי כל המעורבים בהוליווד עשירים כקורח ומחזיקים צי מוכניות וגרים בבתי יוקרה, המציאות בשטח שונה לגמרי. המעבר של השנים האחרונות מבתי הקולנוע אל השידורים הביתיים בשירותי הסטרימינג מצד אחד הניבו לחברות שמספקות אותם הכנסות רבות, אך מצד שני יש פגיעה בכל אנשי המקצוע מאחורי הסרטים והסדרות שאנו רואים. החוזים שנחתמים בין חברות כמו נטפליקס  NETFLIX ודיסני  WALT DISNEY לבין השחקנים, התסריטאים ויתר המעורבים לא מטיבים עם אנשי התעשייה, כאשר לפי הערכות הן ששחקן ממוצע בהוליווד מרוויח בין 30 ל-60 אלף דולר בשנה בלבד (אותו סכום בערך תקף לגבי התסריטאים).

באותו הזמן שמרבית אנשי תעשיית הבידור מקבלים פרוטות מהכנסות של מיליארדי דולרים, חברות הענק הן אלה שגוזרות את הקופון, וכאשר החברות האלה הן ציבוריות - מה שחשוב הוא לספק את בעלי המניות ולווא דווקא לדאוג לזה שכל השחקנים יוכלו לחיות בתנאים יותר טובים. כמובן שאי אפשר לשכוח מהמנכ"לים של אותן החברות -  טד סרדנוס, מנכ"ל נטפליקס, השתכר ב-2022 (משכרות ומניות) בלמעלה מ-50 מיליון דולר ומנכ"ל דיסני, בוב אייגר, הכניס לכיסו למעלה מ-30 מיליון דולר באותה השנה.

כבר תקופה שעולות שמועות בנוגע לאותן חברות ענק, עלפיהן החברות רוצות לחתוך עוד יותר בהוצאות שלהן, על רקע הפריצה של הבינה המלאכותית לחיינו - מה שמאיים ישירות על השחקנים והתסריטאים. החששות של התסריטאים ברורים ולא סתם הם היו הראשונים לשבות, כבר היום צ'אטבוטים למיניהם יכולים לכתוב תסריטים ארוכים ומורכבים, לפי דרישה ובתוך מספר שניות, אז למה שיעסיקו תסריטאי שעולה עשרות אלפי דולרים במקום להשתמש במודל AI שיעשה את העבודה ברגע? בסופו של דבר גם השחקנים התעוררו והבינו שלא רחוק היום בו כלי AI יוכלו לקחת את הפנים שלהם ולהכין בעזרתם סרט שלם, ללא צורך שהשחקנים יקבלו תשלום על דקה אחת של משחק.

על פי דיווח של רויטרס, דיסני מקימה כעת צוות מיוחד שיבדוק את אפשרויות ההטמעה של הבינה המלאכותית בתעשייה, בניסיון לקצץ עלויות ולשנות את תעשיית הטלוויזיה והסרטים, לכזו אשר מתמקדת יותר ברווח מאשר ביצירה ובאמנות. כראייה- בעמוד הדרושים של דיסני ניתן למצוא כבר מספר משרות לעובדים המתמחים בבינה מלאכותית בלמידת מכונה (ML). המשרות הן עבור מחלקות רבות ברחבי החברה - מפארקי השעשועים של החברה ועד מחלקות הטלוויזיה והשיווק. 

האו לי, מנכ"ל ומייסד של חברה המתמחה ביצירת אוואטרים שפועלים בעזרת בינה מלאכותית, אמר כי הוא החל להכין מסמכי מחקר עבור דיסני עוד בשנת 2006. "הם עושים מחקר על כל דבר שיכול לקלוט בני אדם ולהפוך אותם לפרצופים דיגיטלים" אמרה חוקרת לשעבר של חברת בת של דיסני.

דיסני, וככל הנראה גם יתר חברות הסטרימינג וההפקה (כמו פאראמונט), רואות את הבינה המלאכותית בתור מכרה הזהב הגדול ביותר בו יכלו להתקל, כזה שיכול לייצר להן עשרות ומאות מיליוני דולרים בזמן קצר ביותר ובעלות מזערית בהשוואה למה שהיה נהוג עד כה. השאלה הגדולה, אשר ככל הנראה תהיה יותר חשובה מרצונות בעלי המניות כרגע, היא מה יחליטו הצופים. אם הקהל בבית ישתכנע כי אין לו בעיה לתת לפיתוחי AI ליצור לו את התכנים שהוא צורך, אז כנראה שזה יהיה סופם של השחקנים והסתריטאים (לפחות רובם). החשש הגדול של השובתים הוא שחברות הענק לא מעוניינות לחכות ולראות, אלא שהן כבר החליטו שהן מציבות עובדה בשטח.

קיראו עוד ב"גלובל"

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    SIV 09/08/2023 16:01
    הגב לתגובה זו
    ת
אגם קומו, איטליה. קרדיט: רשתות חברתיותאגם קומו, איטליה. קרדיט: רשתות חברתיות

למה עשירים מכל העולם עוברים לאיטליה?

מיסוי נוח, נדל"ן תוסס ואיכות חיים, איטליה קפצה למקום השלישי בעולם ביעדים מועדפים להגירת הון, עם צפי לקליטת קרוב ל-4,000 מיליונרים בשנה הקרובה

מנדי הניג |
נושאים בכתבה איטליה

איטליה הפכה בשנים האחרונות ליעד מועדף עבור מיליונרים ובעלי הון, לא רק בזכות הנופים, ההיסטוריה או הקולינריה, אלא בעיקר בשל שילוב בין מדיניות מס נוחה, שוק נדל"ן תוסס וסביבה כלכלית פתוחה להשקעות. התוצאה היא מגמה ברורה של מעבר של עשירים מרחבי העולם למדינה, עם הערכות שמדובר בקרוב ל-4,000 אנשים בעלי עושר גדול שייקלטו באיטליה בשנה הקרובה, ויביאו עמם כ-20-25 מיליארד דולר בהון פרטי.

מיקומה של איטליה בדירוג העולמי של יעדים מועדפים להגירת הון השתנה באופן ניכר, ממקום 11 בשנת 2023 למקום שלישי ב-2025. היא עקפה מדינות כמו סינגפור, שווייץ ואוסטרליה, והפכה ליעד מרכזי עבור קהלים אמידים שמחפשים אלטרנטיבה למיסוי נוקשה במדינות המוצא שלהם. אחד הגורמים המרכזיים לשינוי הוא מס שטוח,  מודל לפיו נדרש תשלום שנתי קבוע על הכנסות מחו"ל, ללא קשר להיקפן. בשלב הראשון עמד הסכום על 100 אלף יורו לשנה, אך לאחר ביקורת ציבורית הוכפל ל-200 אלף, ועדיין נשאר אטרקטיבי ביחס לחלופות.

ההטבה במס מיועדת לתושבים חדשים בלבד ואינה מתייחסת לרווחים מחוץ לאיטליה, בעוד שההכנסות מקומיות ממוסות לפי מדרגות רגילות. המשמעות היא שמי שמעתיק את כתובת המס שלו לאיטליה, משלם מס אחיד ומשתלם גם אם יש לו הכנסות של עשרות מיליוני יורו בשנה. ככל שמדינות אחרות מגבירות את המיסוי על עשירים, למשל בצרפת עם מס עושר או בבריטניה עם ביטול משטר המיסוי החדש, איטליה מצטיירת כמדינה עם מיסוי מאוד נמוך והופכת לאטרקטיבית לאמידים. אגב, זה במקביל לכך שהיא מפתה גם אנשים ממעמדות שונים לבוא להתגורר באזורים עם שיעור ילודה נמוך כמו חבל טוסקנה שבו יש כפרים שלמים זנוחים עם הגירה שלילית. איטליה מציעה במקומות לא מעטים דירה-בית חינם ואפילו מענק של 20 אלף דולר פלוס לתושבים זרים כדי לבוא להתגורר באזורים האלו. 

ובכל מקרה, מחירי הדירות-בתים נמוכים מאוד באזורים האלו - מאות אלפי שקלים בודדים. 


השקעה בנדל"ן באיטליה

למרות שהחוק אינו מחייב השקעה ישירה במדינה כתנאי למס, בפועל רבים מהמהגרים האמידים כן משקיעים: בנדל"ן, בעסקים, בתיירות ובתחומים יצירתיים. במקביל, איטליה קידמה תמריצים נוספים להשקעה, כמו תוכניות Industria 4.0 ו-Transition 5.0, שמעניקות זיכויי מס לעסקים בתחומי תשתיות ירוקות, דיגיטציה וחדשנות.

המוקדים המרכזיים להגירה ולהשקעות הם אזורים עם כמו טוסקנה, הריביירה האיטלקית, אגם קומו והעיר מילאנו. מחירי הנדל"ן במילאנו זינקו קרוב ל-50% מאז 2017, בעוד שבערים גדולות אחרות באיטליה העלייה הייתה מתונה יותר. גם באזור אגם קומו מדווחים על עלייה מתמשכת במחירים.

פורשה מקאן. צילום יצרןפורשה מקאן. צילום יצרן

פורשה מתרסקת: הפסד של כמעט מיליארד אירו ברבעון

השקעות ענק במכוניות חשמליות שלא מצאו קונים, ירידה חדה במכירות בסין ומכסים בארה"ב הפכו את רווחי פורשה להפסדים היסטוריים. החברה מתכננת פיטורים נרחבים ושיקום ארוך טווח

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה פורשה

פורשה עושה היסטוריה, אבל לא מהסוג שהיא רצתה. החברה שנחשבה למכונת כסף של קבוצת פולקסווגן דיווחה השבוע על הפסד תפעולי של כמעט מיליארד יורו ברבעון השלישי. זה קורה בפעם הראשונה מאז שהחברה הונפקה בבורסה ב-2022, ומסמן נקודת מפנה בהיסטוריה המפוארת של יצרנית מכוניות הספורט.


המספרים מעידים על קריסה: הפסד תפעולי של 967 מיליון יורו לעומת רווח של 974 מיליון יורו באותו רבעון אשתקד. כלומר, היפוך מוחלט של כמעט שני מיליארד יורו תוך שנה אחת. מדובר בפגיעה יסודית במודל העסקי שהפך את פורשה לאחת החברות הרווחיות בענף הרכב העולמי. בתשעת החודשים הראשונים של 2025 הרוויחה פורשה 40 מיליון יורו בלבד, לעומת ארבעה מיליארד יורו בתקופה המקבילה ב־2024 - ירידה של 99% ברווח הנקי. קשה למצוא תקדים לחברה בסדר גודל כזה שמאבדת כמעט את כל רווחיותה בפרק זמן כה קצר.


אסטרטגיה שנכשלה

הסיבה העיקרית לנפילה היא האסטרטגיה שנכשלה. פורשה השקיעה סכומי עתק במעבר לרכב חשמלי, אך שוק הלקוחות שלה בחר בכיוון אחר. במקום להתלהב ממכוניות חשמליות, הצרכנים המשיכו להעדיף את מנועי הבנזין הקלאסיים, המזוהים עם הצליל, העוצמה והחווייה המזוהה עם המותג. בחודש שעבר הודיעה החברה על ביטול מוחלט של פרויקט רכב השטח החשמלי החדש, תוך רישום הפסד של 1.8 מיליארד יורו. במקביל, היא חזרה להשקיע בפיתוח דגמי בנזין והיבריד, מהלך שמשקף הודאה פומבית בכישלון האסטרטגיה החשמלית שבה הושקעו שנים של פיתוח ומיליארדי אירו.


סמנכ״ל הכספים, יוכן ברקנר, ניסה להציג את המהלך כחלק מתהליך ארגוני מתוכנן, וטען כי החברה מקריבה רווחים קצרי טווח לטובת חיזוק עתידי. אלא שבפועל קשה לראות בכך מהלך מתוכנן, יותר ניסיון מאוחר לתקן החלטה שגויה.


בעיה משמעותית נוספת היא סין, השוק שנחשב למנוע הצמיחה של פורשה בעשור האחרון. המכירות במדינה ירדו ב־26% מתחילת השנה, ירידה שמעידה על שינוי עמוק בהעדפות הצרכנים הסינים. פורשה, שבעבר הייתה סמל סטטוס מבוקש, מתקשה כעת לשמר את מעמדה מול מותגים מקומיים חדשים שמציעים חדשנות דומה במחיר נמוך בהרבה. גם בארצות הברית מצטברות בעיות. מכסים גבוהים שהוטלו במסגרת מדיניות סחר חדשה העלו משמעותית את עלות היבוא, ופורשה, שאין לה מפעל ייצור מקומי, סופגת את מלוא הפגיעה. ההשלכה הישירה היא הוצאות של מאות מיליוני יורו בשנה ופגיעה חדה ברווחיות.