עובדות

------

בכר יהודית (להלן - העובדת) ילידת 25.10.42, עבדה כמנהלת חשבונות ראשית באמזה בע"מ (להלן - המעבידה) מיום 24.8.86 עד ליום 15.2.06, עת פוטרה לטענת העובדת מפאת גילה. העובדת תבעה פדיון חופשה שנתית וכן פיצוי בגין הפליה מחמת גיל, פגיעה בזכות יסוד וחוסר תום לב. לטענת המעבידה, למרות האמור בהסכם הפרישה, עבודת העובדת לא באה לידי סיום בשל גילה אלא בהסכמה ובשל סיבות הנוגעות לתפקודה.

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב פסק

------------------------------------

בית הדין האזורי לעבודה קיבל את התביעה בחלקה.

לעניין הפליה מטעמי גיל - בית הדין קבע, כי לאחר שעובד מבסס עילה לכאורה עובר הנטל למעביד לסתור את הטענה לפיה, התנהגותו נגועה בהפליה פסולה. המחוקק, בתי המשפט ובתי הדין לעבודה רואים בחומרה רבה קיומה של הפליה. מדובר לא רק בהפרת חוק אלא גם בהפרת עקרון השוויון שהינו זכות חוקתית והפרתו נחשבת לפגם חמור במיוחד. ההפליה על כל צורותיה נוגדת את תקנת הציבור.

נוכח האמור בהסכם הפרישה כי פרישת העובדת הנה מפאת גיל, ברי כי על המעבידה נטל ההוכחה כי לא כך הם פני הדברים. בית הדין קבע, כי המעבידה עמדה בנטל ההוכחה. כמו כן, הצהרה בלתי נכונה של העובדת באשר לגילה, יש בה כדי לפגום בכלל מהימנותה של העובדת באשר לגרסתה העובדתית. בנוסף קבע בית הדין כי, לא נראה שמדובר בפגיעה קשה בעובדת בפיטוריה בשל גילה הן מאחר והסכימה לתנאי הפרישה והן מאחר שבסמוך לאחר הפסקת עבודתה החלה העובדת לעבוד במקום אחר.

לעניין פדיון חופשה שנתית - סעיף 7 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 קובע, כי ניתן לצבור חופשה עבור שלוש שנים בלבד. ההנחה הנה כי עובד היוצא לחופשה מנצל את יתרות החופשה שנצברו לזכותו בשנים הקודמות וזאת בהיעדר הוכחה אחרת.

מהנתונים במקרה דנן עולה כי במהלך שלוש שנות העבודה האחרונות העובדת ניצלה 57 ימי חופשה שנתית. בהיעדר הוכחה משכנעת אחרת, טענת העובדת מתקבלת ויש לייחס את ניצול ימי החופשה באותם השנים לזכאותה לשנים קודמות. בהתחשב בוותק של העובדת בעבודה, היא היתה זכאית עבור שלוש השנים האחרונות ל-72 ימי חופשה בסה"כ. בפועל, העובדת קיבלה פדיון חופשה עבור 12 ימים בלבד. משכך, העובדת זכאית להפרש פדיון ימי חופשה עבור 60 יום, לפי ערך שכר יום עבודה.