הזווית של אזולאי: איך ניצחו סוחרי האג"ח את פישר
במאמר שפרסמתי כאן ב-27/7 התרעמתי על כך שספרי התיאוריה ולא המציאות, הניעו את בנק ישראל להעלות את הריבית. אחד מהנימוקים להעלאת הריבית בהם השתמש בנק ישראל היה, שהמלחמה מעלה את הסיכון הביטחוני של המדינה, ולכן יש לנקוט במדיניות של הידוק מוניטרי. בסופו של המאמר כתבתי: "מה הקשר בין סיכון ביטחוני להידוק מוניטרי? אם השקל מפגין עוצמה, שוק האג"ח נשאר יציב והזרים אינם מצביעים ברגליים, מהם הגורמים שמניעים את הבנק המרכזי לחשוב שהיציבות הפיננסית של ישראל מתערערת?".
מאחר וכוחי מוגבל, כל מה שנותר לי הוא לכעוס. אז כעסתי. ליתר דיוק התפוצצתי.
חלפו להם שלושה חודשים והמציאות לא טופחת על פניו של הבנק המרכזי, אלא מעיפה לו חתיכת סטירת לחי. הבנק, כמנהגו בשנים האחרונות עומד לפספס את תחזיות האינפלציה גם השנה. התחזית הרווחת היום בשוק היא, כי האינפלציה ב-2006 תסתכם בכ-0.6%, כמחצית מהיעד התחתון של הממשלה.
כעת ניצב בנק ישראל בפני דילמה קשה, שלא לומר מלכוד. מצד אחד, הנגיד מסביר לנו כבר מזה כשנה וחצי שאסון גדול יתרחש בכלכלת ישראל, במידה והריבית השקלית תרד מתחת לזו הדולרית. מצד שני, אם הבנק לא יתיר קצת את הרסן המוניטרי, ירשם על שמו הכישלון המסורתי של פספוס יעד האינפלציה.
אז איך אפשר להסביר את אוסף האנשים המלומדים והאינטילגנטים שמנהלים את הבנק המרכזי, אשר אינם משכילים לראות את המציאות נכוחה? איז תועלת הביאה למשק העלאת הריבית האחרונה? האם הנגיד באמת סבור שהעלאת הריבית סייעה לייצוב המשק?
תסמכו על הבנק המרכזי שלנו, שימצא כבר איזה מודל אקונומטרי מתוחכם שאף אחד מאיתנו לא מבין, בשביל להצדיק את המהלך המיותר הזה.
נו, אז מה יקרה עכשיו? הריבית תרד ב-0.25% לפחות על מנת לאותת לשווקים שהבנק קשוב לרחשי השוק, האינפלציה תעלה קצת ובמקרה הטוב, תגיע לרף התחתון של היעד.
למזלו של בנק ישראל, העקום האמריקני מבטא כבר את תחילת התהליך של ירידת הריבית האמריקנית, ובכך הוא מאפשר לריבית השקלית לרדת מתחת לריבית האמריקנית באופן זמני. כך הוא לא "יקלקל" את התיאוריה המגוחכת שעליה נשען הבנק המרכזי עד כה.
את נקודת האור בסיטואציה המרגיזה ניתן למצוא דווקא בשוק אגרות החוב המקומי. מתברר, ששוק האג"ח המקומי תמחר את סיכוני המשק בצורה טובה יותר מבנק ישראל, שסוחרי האג"ח הבינו שהמלחמה היא אירוע זמני וכי כלכלת ישראל מסוגלת להתמודד היום עם מצבים קשים בצורה טובה בהרבה מבעבר, מה שמעיד על בגרות ומקצועיות.
פעולותיו של בנק ישראל מזכירות את דבריו של פרשן הכדורגל של ערוץ 1 במשחק ההיסטורי של הנבחרת הצעירה של ישראל מול צרפת מאמש שאמר: "עכשיו צריך ללכת על כל הקופה בשביל להשיג 0:0".
בשורה למורים - כל מורה יקבל בממוצע 14 אלף שקל; על הפשרה בין המדינה לקרנות ההשתלמות של המורים
עודפים שהצטברו בקרן ההשתלמות של המורים ינותבו להשקעה בתשתיות חינוך ובתי ספר ותשלומים למורים העמיתים בקרן (וגם ליורשיהם)
למי שייך הכסף? בקרנות ההשתלמות של המורים הצטברו סכומי עתק שהיו מעבר להפרשות השוטפות למורים. המורים אמרו "זה שלנו". המדינה אמרה - "זה שלנו". נקבעה פשרה. המורים יקבלו בממוצע כ-14 אלף שקל.
ההסכם הזה נחתם לאחר הליך משפטי ממושך, והוא נוגע לחלוקת העודף הכספי שנצבר בקרנות ההשתלמות של הסתדרות המורים. המתווה גובש בשיתוף עם החשב הכללי, הלשכה המשפטית והממונה על השכר במשרד האוצר, פרקליטות המדינה- היחידה לאכיפה אזרחית ופרקליטות מחוז תל-אביב, רשות שוק ההון, הסתדרות המורים והקרנות, והובא לאישור בית הדין האזורי לעבודה בת"א-יפו.
בשנת 2022 הוגשה על ידי פרקליטות המדינה תביעה נגד קרנות ההשתלמות של הסתדרות המורים במסגרתה נדרשו הקרנות להשיב סך של כ-2 מיליארד שקל לקופה הציבורית. בזמנו האשים משרד האוצר כי קרנות ההשתלמות של המורים "התעשרו שלא כדין על חשבון הציבור." התביעה הזו הגיעה לאחר שהקרנות צברו 3 מיליארד שקלים משנת 1955 שנחשבים עודפים כאשר ההסתדרות תכננה לחלקו ל-165 אלף מורים בסכום של 12 אלף שקלים. כעת הגיעו הצדדים להסדר פשרה שבמסגרתו יועברו למדינה 1.05 מיליארד שקל בגין רכישת זכויות העבר, אשר ישמשו בין היתר לשיקום מערכת החינוך באזורים שנפגעו במלחמת "חרבות ברזל", וכן לקיום הכשרות ופעולות אחרות לצורך שיפור מעמדם של עובדי ההוראה. סכום של כ-2.25 מיליארד שקל יחולק ל-165 אלף עמיתי הקרנות הזכאים וליורשיהם. כמו כן, יחלו הקרנות לרכוש זכויות פנסיה תקציבית לעובדי הוראה היוצאים לשבתון החל משנת הלימודים תשפ״ג (2022-2023) ואילך.
קריאה מעניינת: השכר האמיתי של המורים בישראל: לא נמוך כמו שנדמה לכם
- המדריך המלא למציאת מורה פרטי (שבאמת יעזור לילד שלכם)
- פער של 30% בשכר, 60% עזבו את העבודה: דוח השכר במערכת החינוך
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
חלוקת הכספים תיעשה באופן ממוכן לחשבונות העמיתים או באמצעי תשלום דיגיטליים, בהתאם לנהלים שאושרו על ידי רשות שוק ההון. במקביל, הוחלט לשמור על כרית ביטחון אקטוארית של 4% לפחות, לטובת יציבות הקרנות ורווחת העמיתים בעתיד.
הפתעה חיובית באוצר: גביית המסים צפויה לשבור שיא עם 520 מיליארד שקל, הגירעון יהיה נמוך מהצפוי
לביזפורטל נודע כי באוצר מעריכים שתקבולי המסים יהיו כ-520 מיליארד שקל, הרבה מעל התקציב שעמד על 493 מיליארד שקל; תחזית הגירעון - 5.2% כשבפועל על רקע נתוני אוקטובר, יש הערכה שזה יסתיים בפחות
נתוני הגבייה לאוקטובר 2025 מספקים בשורה - גביית המסים ממשיכה לשבור שיאים ועומדת על 432.3 מיליארד שקל בעשרת החודשים הראשונים של השנה - עלייה מרשימה של 15.3% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. לביזפורטל נודע כי בהערכות פנימיות מצפים לכ-520 מיליארד שקל של הכנסות מסים ואף מעבר לכך עד סוף השנה. הרבה מעבר לתקציב המקורי שהיה על 493 מיליארד שקל. הסיבה היא גבייה טובה ומואצת, מלחמה בהון השחור (לרבות פרויקט והטמעת "חשבוניות ישראל") וכן תשלומי מס מוגברים בעקבות חוק הרווחים הראויים לחלוקה. הגידול כתוצאה מהחוק שדוחף בעצם לחלק דיבידנד ולשלם עליהם מס יימשך עד סוף השנה.
ביצועי שיא למרות האתגרים
הנתונים החיוביים בשורת ההכנסות ממסים בולטים במיוחד על רקע המלחמה המתמשכת. בחודש אוקטובר לבדו נגבו 40.7 מיליארד שקל ממסים, עלייה ריאלית של 5% שמעידה על חוסן מרשים. המסים הישירים זינקו ב-8% במצטבר מתחילת השנה, כשהניכויים משכר עלו ב-13%, סימן ברור לשוק עבודה חזק ויציב. במקביל, גביית המסים משוק ההון זינקה ב-62% באוקטובר, והגיעה ל-1.4 מיליארד שקל.
המסים העקיפים, שעלו ב-3% במצטבר, מראים על המשך צריכה פרטית יציבה. הגביה ממע"מ באוקטובר עלתה ב-10%, מה שמעיד על פעילות עסקית ערה. גם הגביה מבלו דלק רשמה עלייה של 10%, המשקפת חזרה לשגרה בפעילות הכלכלית.
למעשה, מירידה בקצב שנתי של 8% בגביית המסים שנרשמה מאמצע 2022 ועד סוף 2023, עלתה הגבייה מתחילת 2024 לקצב של 11%. זה שינוי מגמה שמעיד על התאוששות מהירה של המשק והסתגלות מוצלחת למציאות המלחמה.
- הטבה לעידוד העלייה: אפס אחוז מס לעולים חדשים
- הישג ל-ICL? - תקבל 2.5 מיליארד דולר על החזרת זיכיון ים המלח למדינה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
סך ההכנסות הממשלתיות מכל המקורות הגיע ל-457.5 מיליארד שקל בעשרת החודשים - עלייה של 14.8% שעולה על כל התחזיות המוקדמות. הביצועים החזקים האלה הם שמאפשרים לממשלה לממן את הוצאות המלחמה תוך שמירה על יציבות פיסקלית.
