אפשרויות לתשלום דמי הבראה

תשלום דמי הבראה מדי חודש

מעסיק יכול להחליט כי הוא משלם לעובדיו דמי הבראה מדי חודש, ובכך ליצור נוהג במקום העבודה בכל הנוגע למועד תשלום דמי ההבראה. מומלץ להפריד לצורך הענין רכיב נוסף בתלוש המשכורת, ולוודא שהסכום המשולם מדי חודש לא יהיה נמוך מהשיעורים שנקבעו לתשלום דמי הבראה באותו מועד, ועפ"י הוותק של העובד במקום העבודה, כאשר יש לחלק את הסכום ל-12 חודשים.

ביחס לעובד חדש ישנן שתי אפשרויות: א. החל מהחודש הראשון לעבודת העובד, המעסיק ישלם לו מדי חודש על חשבון דמי הבראה שיגיעו לו בתום שנת העבודה. יש לציין, כי במקרה כזה רצוי שהמעסיק יחתים את העובד מראש על מסמך לפיו העובד מתחייב להחזיר את התשלומים שקיבל כדמי הבראה (מידי חודש) במקרה שלא ישלים שנת עבודה אצל המעסיק (שכן, בהסכם הקיבוצי בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה, ובצו ההרחבה שהוצא מכוחו, נקבע כי "עובד יהיה זכאי לדמי הבראה רק לאחר שהשלים את שנת עבודתו הראשונה במקום עבודתו"), באופן שהמעסיק יוכל לקזז תשלומים אלה מכל סכום שיהיה עליו להעביר לעובד. ב. יש אפשרות לחכות שהעובד ישלים את שנת עבודתו הראשונה, לשלם לו את דמי ההבראה המגיעים לו בגין השנה שחלפה, ורק החל משנת העבודה השניה לשלם לו דמי הבראה מדי חודש ועפ"י הוותק.

הוצאת העובדים לנופש בפועל כתחליף לתשלום דמי הבראה

עקרונית, נראה כי אין בעייתיות בהסדר בין מעסיק לבין עובדיו, לפיו המעסיק מממן נופש לעובדים במקום לשלם להם את דמי ההבראה להם הינם זכאים, כל עוד מתמלאים התנאים שלהלן: 1. כל עובד הסכים במפורש כי קבלת ההטבה הינה על חשבון תשלום דמי הבראה המגיעים לו. לדעתנו, רצוי שהסכמה כזו תיעשה בכתב ותכלול פירוט סכומים - שאז יהיה ברור לכל עובד על מה בדיוק הוא מוותר תמורת ההטבה. 2. שיעור ההטבה שתינתן לכל עובד יהא לפחות שווה ערך לדמי ההבראה המגיעים לו עפ"י היקף משרתו ומספר שנות עבודתו במקום העבודה. 3. עובד שלא יהיה מעוניין לצאת לנופש, מכל סיבה שהיא, יוכל לקבל את דמי ההבראה להם הוא זכאי. כלומר, לדעתנו, לא ניתן לכפות הסדר שכזה על עובד. 4. מדובר בנופש על כל המשתמע מכך, ללא שילוב של השתלמות, הרצאות מקצועיות וכדומה.