עובדות וטענות:

המערערת, חברה פרטית העוסקת בתחום האדריכלות והתכנון ההנדסי, המתמחה, בין היתר, בתכנון כבישים, מחלפים, גשרים ומינהרות ומשמשת כמתכננת מסילות ברזל עבור רכבת ישראל. רכבת ישראל הינה תאגיד שהוקם ופועל על פי חוק רשות הנמלים והרכבות, התשכ"א-1961, וחלים עליה חוק חובת מכרזים, תשנ"ב-199. במהלך חודש אוקטובר 2002 פרסמה רכבת ישראל מכרז שעניינו תכנון מפורט של מסילה כפולה בקו שבין עכו לכרמיאל. רכבת ישראל הודיעה למערערת כי לאחר ששקלה את ההצעות שהוגשו לה על פי ההזמנות, החליטה ועדת המכרזים לפסול את הצעתה, למרות שהיתה הזולה מבין ההצעות שהוגשו במכרז. הטעם שניתן לכך הוא כי ההצעה לוקה באי סבירות ובתכסיסנות שהיתה מכוונת להערים על בעל המכרז, בכך שההצעה נמוכה ביותר ממחצית מהאומדן שנערך על ידי בעלת המכרז, ושאר ההצעות שהוגשו גבוהות ממנה בלמעלה מ-50%. שיעור נמוך זה של ההצעה נובע מכך כי למספר מרכיבים בהצעה הכספית ייחסה המערערת מחיר של שקל אחד ליחידת כמות, שהוא מחיר מלאכותי שאינו ריאלי. לפיכך, המשיבה 2, שהצעתה היתה הנמוכה ביותר מיתר ההצעות, זכתה במכרז. המערערת עתרה לביהמ"ש לעניינים מינהליים, ובקשה סעד של ביטול החלטות ועדת המכרזים ביחס לדחיית הצעתה וזכייתה של משיבה 2 במכרז. לטענתה, הצעות המחיר מבוססות על הערכתה כי קימת סבירות נמוכה שהיא תידרש לתכנן את אותם פריטים שעלותם שקל, שכן המכרז מבוסס על מספר חלופות תכנוניות שלא כולן תתממשנה. על כן היא טוענת, כי תימחור פריטי ההצעה הכספית שהגישה נעשה על פי שיקול דעתה המסחרי, תוך נטילת סיכון מחושב הנסמך על נסיונה העיסקי, ונכונותה לשלם את מחיר טעותה ולספוג נזק כלכלי אפשרי באם יסתבר כי הערכתה לגבי החלופות שתיבחרנה תימצא שגויה. לדבריה, אין זה מעניינה של ועדת המכרזים להיכנס לעומק שיקוליה הכלכליים, והסיכון הכלכלי שהיא נוטלת על עצמה אינו צריך לעמוד בעוכרי הצעתה. ביהמ"ש המחוזי דחה את העתירה וקבע, כי הצעת המערערת מעלה חשש של ממש לתכסיסנות פסולה, והפער המשמעותי בגובה הצעתה ביחס להצעות האחרות ולאומדן בעל המכרז מעלה חשש של ממש כי היא תטה את הייעוץ התכנוני לכיוון בחירת החלופה הרצויה לה על פי שיקולי כדאיותה הכלכליים, כפי שבאו לידי ביטוי בתמחיר. על כך הערעור דנן.

דיון משפטי

כב' הש' א' פרוקצ'יה: