רשת PM:AM תובעת פיצוי של מליון שקל מהלל מרקט

PM:AM טוענת כי רשת המרקולים מירושלים מחכה את הסימן המסחרי והעיצוב שלה
סיגל ברנע |

רשת המרכולים PM:AM הגישה לביהמ"ש המחוזי בירושלים באמצעות עו"ד נחום גבריאלי ממשרד זליגסון גבריאלי ושות', תביעה בסך מיליון שקל נגד גדעון סיבוני, מנהל מרכול הילל מרקט, בטענה שהוא משתמש בסימן מסחרי ובעיצוב דומים לשלה. בנוסף, הוגשה בקשה למתן צו מניעה זמני נגד הלל מרקט שיאסור עליו להשתמש בשלט ובחזית המועתקים.

רשת המרכולים PM:AM היא חברה פרטית העוסקת מזה כ-7 שנים בניהול רשת קיוסקים, מרכולים ומינימרקטים תחת סימן המסחר AM:PM. גדעון סיבוני הינו המנהל והמפעיל של מינימרקט הלל מרקט בירושלים. על פי טענת רשת PM:AM, הילל מרקט עושה שימוש בסימן H-M בצורה הדומה עד כדי להטעות לכיתוב סימנה על השלט הייחודי שלה. לטענתה, הילל מרקט עיצבה חזית דומה לשלה, עם אותו שלט מואר, שעון שחור-לבן עם אותו כיתוב, ותמונה צבעונית כמו שלה.

לטענת הרשת, היא השקיעה ממון רב בעיצוב התמונה המקורית והשלט המקורי, מיתוגם ופרסומם. רק בשלוש השנים האחרונות, היא השקיעה בכך, קרוב למיליון דולר והיא בעלת זכויות היוצרים בשלט המקורי ובתמונה המקורית.

לטענת הרשת, היא פנתה אל גדעון סיבוני בדרישה להסיר את השלט המפר, סיבוני הבטיח, כי יסיר את השילוט בתוך מספר שבועותף, אך הפר את הבטחתו.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
נשיא צרפת מקרון
צילום: איי.פי

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?

מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים

משה כסיף |

שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.

הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי,  בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.

מדינה על הנייר, כיבוש במציאות

הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.

הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.

ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.