בורסות אירופה סגרו בעליות נאות: Nokia רכזה עניין
בורסות אירופה סגרו בעליות שערים, זה היום השני ברציפות. ברקע לעליות, מספר הודעות חיוביות מצד מספר חברות גדולות בינהן Nokia שאותתו כי הכוונה לעלות את הריבית בקרוב לא תפגע בצמיחת רווחיות החברות. ענקית הסלולר Nokia משכה את מרבית תשומת לב המשקיעים כשעידכנה מעלה את תחזית ההכנסות ממכירת מכשירים סלולרים.
בפרנקפורט עלה היום מדד הדאקס ב-1.17% לשער של 5,984 נקודות, בלונדון עלה הפוטסי ב-0.94% לשער של 6,015 נקודות, מדד הקאק בפריס עלה ב-1.16% ל-5,240 נקודות.
מתוך 18 השווקים שנפתחו למסחר במערב אירופה, 17 סגרו את יום המסחר בעליות שעריםכשרק בורסת איסלנד סגרה בירידות לאחר שהריבית במדינה עלתה ב- 0.75% שיעור הגבוה מציפיות האנליסטים באיסלנד.
מניות במרכז
מניות חברת Premiere, מפעילת ה- pay-TV הגדולה ביותר בגרמניה, זינקו היום בשיעור של 5.8% לאחר שבין החברה לבין חברת Deutsche Telekom החלו שיחות לגבי שיתוף פעולה אפשרי שבסופו של דבר יביא להשתלטות של Deutsche Telekom על Premiere. דובר חברת Deutsche Telekom אמר כי אכן מתקיימות שיחות לגביי שיתוף פעולה אך לא היה מוכן להגיב בעניין השתלטות על חברת Premiere .
מניות Electricite de France, חברת החשמל הגדולה ביותר באירופה קפצו 6.4%, הזינוק הגדול ביותר מאז נובמבר האחרון. ברקע, בנק ההשקעות Lehman Brothers העלה את מחיר היעד למניות החברה ל- 50 יורו, 32% מעל מחיר המניות בשוק.
ישראליות במרכז
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
