מט"ח: הדולר נחלש ב-0.11% ונסחר סביב 4.6608 שקל
הדולר פתח את שבוע המסחר בהיחלשות קלה. בשעה זו נסחר הדולר בירידה של 0.11% אל מול השקל ונסחר סביב 4.6608 שקל. האירו נסחר בירידה של 0.16% סביב 5.6694 שקל.
בעולם
כזכור, סגר הדולר את המסחר בשבוע שעבר בירידה חדה אל מול המטבעות העיקריים. מחדר המסחר של פינוטק נמסר כי בשעה זו נסחר הדולר סביב הרמה של 1.2170 אל מול האירו, סביב הרמה של 116.25 אל מול היין וסביב הרמה של 4.6600 אל מול שקל החדש.
ביום שישי הגיע הדולר לרמות שפל של שבעה שבועות אל מול האירו ולרמות שפל של שבועיים כנגד היין, כאשר משקיעים שוקלים מחדש את העלאות הריבית הצפויות לבוא מצד ה-FED.
בשעות הצהריים המאוחרות של יום שישי המשיך הדולר להיחלש לאחר הצהרותיהם של סוחרים כי המטבע האירופאי ימשיך להתחזק, לפחות בשלב מוקדם יותר של השבוע.
תוצאות נתוני אוניברסיטת מישיגן בנושא סנטימנט הצרכן שהתפרסמו ביום שישי, הגיעו לרמה של 86.7 בחודש מרץ, כאשר כלכלנים צפו דווקא עלייה בסנטימנט הצרכן לרמה של 88.0.
האירו
השטר הירוק איבד יותר מ-2% מערכו אל מול האירו, במהלך המסחר בשבוע שעבר בו הסיקו השווקים הפיננסים כי ה-FED מתקרב לסיומו של המדיניות המוניטרית ההדוקה ומנגד הבנק המרכזי של אירופה רק מתחיל את מדיניות זו.
"האירו נראה יציב יותר מאשר בעבר. אני מאמין כי השוק כבר גילם את העלייה הנוכחית של האירו ואף ימשיך את התחזקותו עד לרמות של 1.2250 אל מול הדולר במהלך המסחר השבוע" טוען ריצ'רד פרנולוביץ, אסטרטג מטבעות בכיר בבנק אירופאי.
הכוח המניע מאחורי היחלשות המטבע האמרקאי באה מנתונים צמיחה מאכזבים משבוע שעבר. נתונים מאכזבים אילו הביאו משקיעים להאמין כי הריבית בארה"ב לא תעבור את הרמה של 5% ואפילו ישנם משקיעים החוששים כי הריבית בארה"ב דווקא תיוותר אל רמתה הנוכחית של 4.5%.
האירו אינו היחיד שהתחזק בשבוע שעבר. מחיר הכסף קפץ ביום שישי לשיא של 22 שנה, אך מחיר הזהב לא זינק באותו השיעור למרות ירידה בשער הדולר.
מחיר הכסף זינק בשבוע שעבר ב-4% לאחר ציפיות משקיעים כי הקרן למסחר ההמרה (ETF) תוקם כבר בזמן הקרוב. משקיעים קונים את הכסף המשמש לתכשיטים, צילום ואלקטרוניקה בתיקווה כי הרשות לניירות ערך האמרקאית (SEC) תאשר את הצטרפותה של ה-ETF.

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.