ביטול פסק בוררות: מתי בית המשפט יתערב בהחלטת הבורר?
כדי להביא לביטולו של פסק בוררות על ידי בית המשפט יש לזהות פגם משפטי שנכנס לאחת מעילות הביטול הקבועות בחוק הבוררות
בוררות קבלת פסק בוררות לרעתכם יכולה להיות רגע מטלטל, במיוחד כאשר מדובר בסכסוך עסקי או כספי בהיקף משמעותי. התגובה הראשונה היא בדרך כלל לחפש טעויות בפסק: איפה הבורר טעה, איזו ראיה לא קיבלה מספיק משקל ומדוע המסקנה שאליה הגיע אינה נכונה.
אלא שכאשר בוחנים אפשרות לבטל פסק בוררות, זו לא בהכרח נקודת המוצא הנכונה.
בניגוד לערעור על פסק דין, בית המשפט אינו אמור לבחון מחדש את הסכסוך ולהחליט מי מהצדדים צדק. כדי להביא לביטולו של פסק בוררות יש לזהות פגם משפטי שנכנס לאחת מעילות הביטול הקבועות בחוק הבוררות.
לדברי עו"ד אמיר רובין, העוסק בליטיגציה ובדיני בוררות, בדיקה נכונה של האפשרות לבטל פסק בוררות אינה מתחילה בהכרח בתוצאה שאליה הגיע הבורר, אלא בבחינה של ההליך כולו.
ביטול פסק בוררות אינו ערעור
אחת הנקודות החשובות ביותר עבור מי שקיבל פסק בוררות לרעתו היא להבין את ההבדל בין ערעור לבין בקשת ביטול.
העובדה שהבורר אולי טעה בפרשנות של מסמך, נתן משקל רב יותר לעדות מסוימת או הגיע לתוצאה שאחד הצדדים סבור שאינה נכונה, אינה מספיקה כשלעצמה כדי להביא לביטול הפסק.
הליך של ביטול פסק בוררות הוא מסלול משפטי מצומצם יותר. במקום לבחון מחדש מי צדק בסכסוך, יש לבדוק האם נפל בהליך פגם שנכנס לאחת מעילות הביטול שקובע חוק הבוררות.
המשמעות היא שלעתים הטענה החשובה ביותר בכלל אינה נמצאת בשורה התחתונה של פסק הבוררות.
כדי לאתר אותה צריך לחזור אחורה ולבחון מה הוסכם בין הצדדים, מה הייתה סמכותו של הבורר, כיצד התנהל ההליך, אילו טענות וראיות הוצגו ומה התרחש עד למתן הפסק.
- החלטה נדירה: פסק בוררות של שופטת בדימוס בוטל חלקית בשל תקנת הציבור
- תבע את אשתו של החייב שלו על 1.85 מיליון שקל
עשר עילות ביטול - אבל ארבע שאלות מרכזיות
חוק הבוררות קובע עשר עילות שבמסגרתן ניתן לבקש את ביטולו של פסק בוררות. אבל עבור מי שאינו משפטן, קל ללכת לאיבוד בין הסעיפים השונים.
דרך פשוטה יותר להבין את העילות היא לחלק אותן לארבע שאלות מרכזיות.
השאלה הראשונה היא האם הייתה בכלל הסכמה תקפה לבוררות והאם הבורר פעל במסגרת הסמכות שניתנה לו.
כך למשל, ניתן לבחון האם היה הסכם בוררות בר תוקף, האם הבורר מונה כדין והאם הוא הכריע רק בעניינים שנמסרו לסמכותו. כאשר בורר מכריע בעניין שלא נמסר לו או מעניק סעד החורג מגבולות הבוררות, עשויה להתעורר שאלה של חריגה מסמכות.
אבל גם כאן חשוב להבחין בין חריגה מסמכות לבין טעות. העובדה שבורר טעה, כשלעצמה, אינה אומרת שהוא חרג מסמכותו.
השאלה השנייה היא האם הליך הבוררות היה הוגן.
גם כאשר הצדדים בחרו לנהל את הסכסוך במסגרת בוררות, עדיין קיימת חשיבות לזכותם להציג את טענותיהם ואת ראיותיהם. אם צד לא קיבל הזדמנות נאותה לטעון, להביא ראיות או להתמודד עם חומר מהותי שעליו הסתמך הבורר, הדבר עשוי להקים עילת ביטול.
באותה קבוצה נמצאת גם השאלה האם הבורר הכריע בכל העניינים שנמסרו להכרעתו. אם סוגיה מהותית נמסרה לבורר אך כלל לא הוכרעה, עשויה להתעורר עילת ביטול נוספת.
השאלה השלישית עוסקת בחובות שהוטלו על הבורר.
לדוגמה, אם הצדדים קבעו במפורש שהבורר חייב לנמק את הפסק והוא לא עשה זאת, או אם הוסכם שעליו לפסוק בהתאם לדין והוא פעל בניגוד להתחייבות זו, עשויה להתעורר עילת ביטול.
גם כאן הרף אינו נמוך. פסק קצר אינו בהכרח פסק שאינו מנומק, וטעות משפטית אינה הופכת באופן אוטומטי להתעלמות מהדין.
הקבוצה הרביעית כוללת את המקרים החריגים ביותר, ובהם מצב שבו תוכנו של פסק הבוררות מנוגד לתקנת הציבור או נסיבות חריגות במיוחד שהיו עשויות להצדיק ביטול של פסק דין סופי שאין עליו עוד ערעור.
מדובר בעילות שמיועדות למקרים יוצאי דופן ולא למסלול נוסף שבאמצעותו ניתן לערער על תוצאת הבוררות.
מצאתם עילת ביטול? זה עדיין לא סוף הבדיקה
גם כאשר מתגלה פגם שנכנס לאחת מעילות הביטול, אין משמעות הדבר שפסק הבוררות יבוטל באופן אוטומטי.
נקודה חשובה נוספת היא שאלת עיוות הדין.
בית המשפט רשאי שלא לבטל את הפסק אם הגיע למסקנה שלא נגרם למבקש הביטול עיוות דין. לכן, לא מספיק להצביע על פגם טכני בהליך. צריך לבחון גם האם אותו פגם גרם לפגיעה ממשית בזכויותיו של אחד הצדדים או השפיע באופן מהותי על ההליך או על התוצאה.
לדוגמה, אם נמנעה מצד האפשרות להציג ראיה מרכזית שעשויה הייתה להשפיע על ההכרעה, המשמעות עשויה להיות שונה לחלוטין מפגם דיוני שלא השפיע בפועל על יכולתו להציג את עמדתו.
במילים אחרות, הבדיקה נעשית בשני שלבים: האם קיימת עילת ביטול, והאם הפגם שנמצא גרם לעיוות דין המצדיק את התערבות בית המשפט.
פסק של יותר מ־1.3 מיליון שקל שבוטל
ההבדל בין טענה כללית נגד תוצאת הבוררות לבין עילת ביטול ממשית ניתן לראות גם בתיקים שהגיעו לבתי המשפט.
באחד המקרים שבהם ייצג משרד עו"ד אמיר רובין, ניתן נגד לקוחה פסק בוררות בסך 1,300,500 שקל.
הטענה שהועלתה לא הייתה שבית המשפט צריך לבחון מחדש את הסכסוך ולהגיע לתוצאה אחרת, אלא שלא ניתנה ללקוחה הזדמנות נאותה להציג את טענותיה ואת ראיותיה במסגרת הליך הבוררות.
בית המשפט המחוזי בבאר שבע קיבל את הטענה, ביטל את פסק הבוררות ודחה את הבקשה לאישורו.
המקרה ממחיש את ההבדל המהותי בין חוסר שביעות רצון מתוצאת הבוררות לבין פגם שנוגע לאופן שבו התנהל ההליך עצמו.
כדי לבדוק את הפסק צריך לחזור לתחילת הבוררות
אחת הטעויות האפשריות לאחר קבלת פסק בוררות היא להתמקד רק במסמך הסופי.
בדיקה של אפשרות לביטול דורשת לעיתים קרובות תמונה רחבה בהרבה.
צריך לבחון את הסכם הבוררות ואת שטר הבוררות, את כתבי הטענות, הפרוטוקולים, החלטות הביניים, הראיות שהוגשו וההתנגדויות שהועלו במהלך ההליך.
המטרה היא לשחזר מה בדיוק נמסר להכרעת הבורר, מה התרחש בפועל במהלך הבוררות ומה נקבע בסופו של דבר.
לאחר מכן ניתן להתחיל לזהות נקודות שדורשות בדיקה.
האם ניתן סעד שלא נתבע? האם הייתה סוגיה מהותית שהבורר לא הכריע בה? האם אחד הצדדים לא הורשה להציג ראיה? האם הבורר הכריע בנושא שחורג לכאורה מסמכותו?
גם כאשר מזהים נקודה כזו, הבדיקה עדיין לא מסתיימת.
צריך לחזור לרגע שבו התרחש הפגם ולבדוק מה קרה בזמן אמת: האם הועלתה התנגדות? האם הצדדים הסכימו לשינוי? האם נשמרה הזכות להעלות את הטענה? והאם ניתנה לצד שנפגע אפשרות להתמודד עם הסוגיה?
לעיתים פרט שנראה קטן בתוך פרוטוקול או החלטת ביניים עשוי להשפיע באופן מהותי על האפשרות לטעון לביטול הפסק.
לא תמיד הסעד הנכון הוא ביטול מלא
גם אם בית המשפט משתכנע שנפל פגם בהליך, ביטול מלא של פסק הבוררות אינו האפשרות היחידה.
בהתאם לנסיבות, בית המשפט יכול לבחון פתרונות מצומצמים יותר, ובהם ביטול חלק מהפסק, השלמתו, תיקונו או החזרת סוגיה מסוימת לבורר.
לכן, בדיקה משפטית של פסק בוררות אינה מסתיימת בשאלה "האם קיימת עילת ביטול?", אלא גם בשאלה מהו הסעד המתאים לאותו פגם.
במקרה שבו הבעיה נוגעת רק לחלק מסוים בפסק, למשל, ייתכן שלא יהיה צורך לבטל את ההכרעה כולה.
ויש גם משמעות גדולה לזמן
לצד הבדיקה המהותית, יש נקודה פרקטית שאסור להתעלם ממנה: המועדים.
הזמן להגשת בקשה לביטול פסק בוררות מוגבל, ובנסיבות מסוימות הגשת בקשה לאישור הפסק על ידי הצד השני עשויה להשפיע על הזמן שנותר לפעול.
לכן, מי שקיבל פסק בוררות ושוקל אפשרות לתקוף אותו צריך לבדוק כבר בשלב הראשון מתי הפסק הומצא לו והאם כבר ננקט הליך לאישורו.
המתנה ממושכת לצורך ניהול משא ומתן או ניסיון לפתור את הסכסוך בדרך אחרת עלולה להיות משמעותית אם במקביל חולף המועד שבו ניתן היה לפנות לבית המשפט.
השאלה אינה רק האם הבורר טעה
בסופו של דבר, מי שקיבל פסק בוררות לרעתו צריך להפריד בין שתי שאלות שונות לחלוטין.
הראשונה היא האם הוא מסכים עם התוצאה שאליה הגיע הבורר. השנייה – והחשובה יותר כאשר בוחנים אפשרות לביטול – היא האם התרחש בהליך פגם משפטי שמאפשר לבית המשפט להתערב.
לא כל טעות של בורר היא עילת ביטול, לא כל פגם יוביל לביטול הפסק וגם כאשר קיימת עילה, יש לבחון האם נגרם עיוות דין ומהו הסעד המתאים.
לכן, הבדיקה אינה צריכה להתמקד רק בפסק עצמו. לעיתים דווקא הסכם הבוררות, החלטה שהתקבלה במהלך הדיונים, ראיה שלא נשמעה או טענה שלא הוכרעה הם שיקבעו האם קיימת הצדקה ממשית לפנות לבית המשפט.
המידע בכתבה הוא כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. כל מקרה נבחן בהתאם לנסיבותיו.
