יואל מרקוס ז"ל (צילום מתוך ויקיפדיה)

ביום שישי, בזמן שהמלחמה באוקראינה נכנסה ליומה השני, הובא למנוחת עולמים העיתונאי, הפובליציסט וחתן פרס סוקולוב, יואל מרקוס ז"ל, שהלך לעולמו בגיל 90. היה משהו סימבולי באוויר באותו יום.

יום שישי היה במשך שנים רבות אחד מימי הפרסום הקבועים של מרקוס בעמודי הדעות של "הארץ". מאמרו פורסם גם בימי שלישי, תמיד באותו מקום - באמצע העמוד ותמיד עם אותה השפעה על קובעי המדיניות שלנו.

.

• חובות של 800 מיליון אירו והפסדי ענק: האם אינטר בדרך לפשיטת רגל?
• אינטר מזנקת ב-24% אחרי שהודיעה שתגייס 38 מיליון שקל
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

תומר סגיס

.

מרקוס נפרד מאיתנו ברגע נדיר בו מתרחש אירוע עולמי בעל השפעה גלובלית, שלצערנו כבר לא יקבל את התייחסותו החדה והמפולפלת שכל כך אפיינה את כתיבתו העיתונאית.

ברמה האישית היה עבורי יואל מרקוס מודל לעיתונות פובליציסטית מעוררת השראה. למאמריו נחשפתי כילד לפני כ-40 שנה ופשוט נשבתי בקסמיו. המנוי לעיתון שקבלתי מהורי באותם הימים, היה האופציה היחידה להיחשף למאמרים, שנים רבות לפני כניסת האינטרנט לחיינו. הציוריות הכתיבתית של מרקוס היתה קונצרט של מילים, ואותה יישמתי לימים הלכה למעשה בכתבתי במעריב.

במשך שנים רבות הקפדתי לא לקרוא בשישי את מאמרו רב ההשפעה של מרקוס, אלא לשמור אותו לקפה הראשון של שבת בבוקר, ובזכותו להרגיש עונג שבת אמיתי שכל כולו איכות עיתונאית בלתי מתפשרת.

• האם סלקום תפצה את הלקוחות על נפילת השרתים?
• בראש הפריים טיים: ריאליטי ואירוויזיון זה שילוב מנצח
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• האם סלקום תפצה את הלקוחות על נפילת השרתים?

לימים, בשנת 2011, הוגשם לי חלום. ידידתי מירב דבורי לוי ששימשה כסמנכ"לית השיווק של הארץ, הפגישה אותי עם מרקוס בחדרו במערכת. זוכר כי פסעתי למשרדו בחיל ורעדה כמי שמגיע למקדש העיתונות לפגישה עם הכהן הגדול של התחום.

.

יואל מרקוס (שלישי מימין) מקבל את פרס סוקולוב ב-2017 (צילום: יעל צור)

.

מרקוס כהרגלו היה לבוש בקפידה, והפלגנו בשיחתנו לימים הרחוקים של העיתונות הישראלית החל בשנות ה-50 בה החל את דרכו העיתונאית דרך כתיבתו בעיתונים "חרות" ו"דבר", ועד להפיכתו בשנת 1965 למוסד אנושי בעיתון "הארץ".

בשקיקה גמעתי את סיפוריו על מאחורי הקלעים של מאמריו "פוקר הדמים" לפני מלחמת לבנון הראשונה, "יציאה עצובה מההיסטוריה" שעסקה בהסתגרותו של מנחם בגין לאחר פרישתו מהחיים הפוליטיים, וכמובן הסקופ הגדול ביותר שלו בשנת 2004 על תכנית ההתנתקות של ראש הממשלה דאז אריאל שרון. הסקופ הזה עלה לראשונה באתר ולא בעיתון ותוך פרק זמן קצר הכה גלים בארץ ובעולם.

מרקוס חובב הגאדג’טים, התחבר מאוד למדיום הדיגיטאלי אך בה בעת קידש את המילה הכתובה בעיתון. מעת לעת פרסם מרקוס את הטור שהפך למיתולוגיה עיתונאית - "חמש הערות על המצב", שהורכב מפסקאות קצרות שהצליחו לתמצת אירועים גדולים תוך מתן נקודות מחשבה לקוראים עם הפרספקטיבה המרקוסית הכל-כך ייחודית.

בטוריו לא היסס לגעת גם בדברים הקטנים של חיינו שטופלו באותה יראת קודש כמו הנושאים העומדים בראש סדר היום הציבורי. בזכות שליחותו העיתונאית בצרפת, זכינו לאחר חזרתו לארץ בספר היין של ישראל שהיה הראשון ששם דגש על יין כתרבות בשלל עולמות.

בניגוד לעיתונאים אחרים המזוהים עם העיתונות הכתובה, מרקוס כמעט ולא הופיע בתקשורת האלקטרונית, אך עוצמת קולה של מילתו הכתובה תמשיך ללוות את עולם העיתונות לעד. יהי זכרו ברוך.