ועדת ערר כפתה על רמת השרון הקמת מתקן לטיהור מי תהום

מתחת לקרקע במתחם תע"ש רמת השרון מסתתר אחד הזיהומים הסביבתיים החמורים בהיסטוריה של ישראל. כתם מזהמים שמשתרע על פני כ-20 קמ"ר, ופוגע ביותר מ-600 מיליון מטרים מעוקבים של מי תהום. הזיהום, שנוצר בעקבות פעילות ארוכת שנים של מפעלי התעשייה הצבאית, גרם לסגירת בארות הפקה של מי תהום ברמת השרון, בהרצליה ובצפון תל אביב - והוא ממשיך להתפשט גם היום.

המדינה רצתה לפתור את הבעיה כבר לפני כעשור: לשאוב את המים המזוהמים, לטהר אותם במתקן מיוחד, ולהזרים אותם לנחל הירקון - כחלק מתוכנית שיקום ארוכת שנים. אבל מי שהיתה צריכה לתת את האור הירוק להקמת המתקן, הוועדה המקומית לתכנון ובנייה רמת השרון, פשוט לא הגיבה. במשך כחצי שנה. ארבע בקשות להיתר הוגשו, נדונו חלקית, "נתקעו" בדרך, ולא קיבלו אף החלטה עניינית אחת. כעת, ועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה במחוז תל אביב נכנסה לתמונה. הוועדה בעצם אמרה לרמת השרון: אם אתם לא מחליטים, אנחנו נחליט במקומכם.

החברה שעמדה מאחורי הבקשות היא בלוג'ין, שזכתה במכרז ממשלתי להקמה ולתפעול של מתקן הטיהור. לפי ההסכם שנחתם בינה לבין המדינה במרץ 2024, על החברה היה להגיש את כל הבקשות להיתרים הנדרשים בתוך 12 חודשים. בלוג'ין עשתה את שלה, אבל הוועדה המקומית, כך נטען, לא שיתפה פעולה. הבקשות, שכוללות הקמת קו צנרת, מתקן טיפול, אתר התארגנות וקו ניקוז, הוגשו בינואר 2025. הבקשה הראשונה נדחתה על הסף בגלל שעיריית רמת השרון, שהיא בעלים של אחת החלקות, סירבה לחתום עליה. השאר נשארו "תלויות ועומדות" - בלי תשובה, בלי דיון אמיתי, ובלי הסבר.

בלוג'ין הגישה ערר ראשון, ועדת הערר הציעה לוועדה המקומית הזדמנות נוספת לדון בבקשות, ובאוגוסט 2025 אכן התקיים דיון. אבל גם הוא לא הוביל לשום מקום - הוועדה המקומית החליטה "לשוב ולדון" בעתיד, מבלי לקבוע מתי. כשלא קרה כלום גם בחודשים שלאחר מכן, בלוג'ין הגישה את הערר שעמד במרכז ההחלטה הנוכחית.

"אמתלות שמטרתן להימנע מלקיים דיון מהותי"

ועדת הערר, בראשות עו"ד הדר מנצורי דוד, לא קנתה את הטענה שהוועדה המקומית פשוט נזקקה לעוד זמן בשל "חוסרים מהותיים" במידע. בהחלטה המפורטת היא כתבה כי "לא היתה מניעה אמיתית להביא את הבקשות לדיון ענייני במועד", ושהנימוקים שהוצגו "אינם אלא אמתלות שמטרתן להימנע מלקיים דיון מהותי".

מה גרם לוועדה לחשוב כך? בין היתר, העובדה שמשרד הבריאות והמשרד להגנת הסביבה - שני הגופים המקצועיים שאמורים לבחון את הסיכונים הסביבתיים והבריאותיים של הפרויקט - הביעו תמיכה מלאה בו. מנהלת המחלקה לבריאות הסביבה במחוז תל אביב כתבה לראש העיר במכתב מפורש כי משרד הבריאות תומך בהקמת המתקן. גם בלוג'ין הציגה מסמך סביבתי בן כ-300 עמודים ו-19 נספחים, שנערך בשיתוף מומחים בתחומי הנדסה, איכות אוויר, אקולוגיה ועוד.

מנגד, רמת השרון טענה ש"החומר שהוצג בפני הוועדה המקומית היה חסר באופן מהותי", ושהפרויקט טומן בחובו סיכונים סביבתיים, תפעוליים ובריאותיים "עצומים", בהם חשש מהצפות, ממפגעי ריח ורעש, ומפיזור מזהמים. העירייה גם טענה שמיקום המתקן שגוי, ושהוא צריך להיבנות בתוך מתחם תע"ש עצמו, ולא במקום שנבחר - בחלק הדרום-מזרחי של מחלף מורשה.

ועדת הערר דחתה את כל הטענות האלה, אחת לאחת. לגבי המיקום, היא ציינה שהוא נבחר מבין ארבע חלופות, אחרי תהליך מקצועי שכלל ועדת מכרזים בין-משרדית ודיונים שנמשכו שנים, ושבהם השתתפו גם נציגי העירייה עצמה.

הסעיף שמאפשר לוועדת הערר להיכנס בנעלי הרשות המקומית

מבחינה משפטית, הקביעה המרכזית בהחלטה מבוססת על סעיף 157 לחוק התכנון והבנייה - סעיף שנועד למנוע בדיוק את התרחיש שקרה כאן. כשרשות מקומית לא מחליטה בבקשה להיתר בתוך הזמן הקבוע בחוק, רואים בכך סירוב - ולמבקש נוצרת זכות לערער לוועדת הערר, שיכולה לדון בבקשה במקום הרשות המקומית.

ועדת הערר הביאה ציטוט מפסק דין קודם של בית המשפט המחוזי בחיפה, שהבהיר את מטרת הסעיף: "מטרת סעיף 157 לחוק התכנון והבנייה לאפשר דיון מהיר בבקשה לקבלת היתר שהוועדה המקומית ממאנת לקיים בו דיון ענייני תוך פרק זמן סביר", כדי למנוע נזק למבקש ש"בקשתו אינה נדונה על ידי מוסד התכנון המקומי, מסיבה כזו או אחרת".

מעבר לסוגיה הפרוצדורלית, ועדת הערר גם בדקה את הבקשות לגופן, וקבעה שהן תואמות את התוכנית הרלוונטית, תמ"מ 2/5, שמאפשרת הקמת מתקני תשתית בכל יעודי קרקע, ובלבד שהם משרתים את שיקום נחל הירקון. בהחלטה נכתב כי יש לראות בארבע הבקשות "פרויקט אחד שתוצאתו היא הזרמה ואספקה של מים מטופלים באיכות ובכמות הנדרשת, לצורך מימוש התכנית לשיקום הנחל והמרחב סביבו".

ביקורת חריפה על העירייה והוועדה המקומית

ועדת הערר לא הסתפקה באישור הבקשות. היא גם לא חסכה במלים כלפי הרשויות שעיכבו את הפרויקט. בהחלטה נכתב במפורש כי "הדרך בה בחרו העיריה והוועדה המקומית מתעלמת מהחשיבות ומהצורך הדחוף בטיפול במי התהום המזוהמים, וגורמת לנזק ציבורי של ממש".

בשורה התחתונה, ועדת הערר קיבלה את העררים ואישרה את כל ארבע הבקשות להיתר, בכפוף לאישור הוועדה המחוזית ולקבלת אישורים נוספים ממשרד הבריאות ומהמשרד להגנת הסביבה. אם הוועדה המקומית לא תיתן את ההיתר בתוך 15 יום ממילוי התנאים, בלוג'ין תוכל לפנות ישירות לרשות הרישוי הארצית כדי לקבל את ההיתר בעצמה - מעקף נוסף שמרוקן את הוועדה המקומית מהיכולת לעכב את הפרויקט עוד.

ועדת הערר גם חייבה את הוועדה המקומית ואת עיריית רמת השרון בהוצאות משפט בסכום של 26 אלף שקל, בתוספת מע"מ - לטובת בלוג'ין ולטובת המשיבים מטעם המדינה.