כדי להבין את התהליכים הרדיקליים הנוכחיים שעוברים על סין, בהם גם הליכת האימים על סקטור ההייטק, קודם כל צריך להבין מיהו מנהיגה של סין, שי ג'ינפינג. מצד אחד, עמו של המנהיג הכול יכול סוגד לו, מנגד במערב ובחלקים נרחבים מהעולם נרתעים מכוחניותו, של מי שב-2018, אחרי 6 שנים בשלטון, לקח לעצמו את כל הסמכויות במדינה והפך לנשיא לכל החיים, למחיאות כפיים סוערות של האומה הסינית בת ה-1.4 מיליארד בני אדם.

במערב אמנם הסתכלו בחוסר אמונה, איך פחות מ-40 שנה מאז שלטונו האפל של מאו דזה דונג, האיש שאחראי במישרין על מותם של עשרות מיליונים מבני עמו – כנראה יותר מכל מנהיג אחר בהיסטוריה – העמידו לעצמם דיקטטור חדש. אבל בתרבות הסינית, הכמהה לאוטוריטה חזקה שתוביל אותה, ושבנויה תרבותית על הנאמנות המוחלטת לקיסר עוד מימיו של קונפיוציוס, זו לא הייתה אמורה להיות הפתעה כל כך גדולה.

החיים במערה שעיצבו נשיא

לטוב ולרע, דמותו של שי עוצבה בצלו של מאו. הסיפור שכנראה מספר את סיפורו של שי טוב יותר מכל סיפור אחר, הוא שבגיל 16, כחלק ממהלך החינוך מחדש של מאו – שקבע שנוער אורבאני מהמעמד היחסית גבוה יישלחו לגור באזורי ספר כפריים כדי ללמוד את חיי הקושי של החקלאים העניים – הוא חי במערה במחוז ליאנג'י בבפרובינציית שנשי הנידחת שבצפון סין.

התנאים במערה – טכנית הוא חי ב-3 מערות שונות, אבל נקרא לזה מערה – אכולת הפשפשים היו קשים מאוד. כל כך קשים, שאחרי 5 חודשים הוא ברח חזרה הביתה לבית אמו בבייג'ינג. מה עשתה האימא המסורה? הסגירה אותו לידי המפלגה הקומוניסטית (CCP), שהכניסה את שי למחנה "חינוך מחדש" שארך חצי שנה ושלאחר מכן הוחזר למערה. רק ב-1975 הצליח שי להוציא את עצמו מהמערה, כלומר 6 שנים הוא חי שם.

• אואזיס לא הראשונים: עשרת הטורים הגדולים ברוק
• עליות באסיה, החוזים בוול סטריט נסחרים בעליות קלות
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

כמו במשל הידוע של אפלטון – בו הפילוסוף היווני מדמה בני אדם לכאלה הקשורים בתוך מערה וכל שהם רואים זה צללים של העולם האמיתי שבחוץ – מתוך אפילת המערה, שי ראה את האור – זה שהוביל אותו ברבות הימים להיות יו"ר ה-CCP, כנראה לאדם החזק ביותר בסין ואחד מהאנשים החזקים בעולם. אגב, מאז המערות הנידחות עברו "שימור", שבו יש את הספרים שהשפיעו על המנהיג, יחד עם פוסטרים של מאו – והפכו למוקד עלייה לרגל לסינים.

"הרבה מהרעיונות שלי והמאפיינים האישיותיים שלי נוצרו בליאנג'י", אמר שי לטלוויזיה הממלכתית הסינית ב-2004, הרבה לפני שהיה נשיא ודיקטטור, אבל כבר אז היה כוכב עולה בשורות המפלגה.

הדרך לפסגה של שי

קודם כל, רבים בטח סברו למה אני מכנה את שי כך ולא ג'ינפינג. אז ג'ינפינג הוא שמו הפרטי. בסין, אומרים את שם המשפחה לפני השם הפרטי. אז לפני שחי במערה, שי נולד ב-1953, לאצולה של המפלגה הקומוניסטית. עד כמה אצולה, אביו היה ממקימי ומנהיגי כוחות הגרילה הקומוניסטיים בשנות ה-30, היה יד ימינו של מאו עוד מימי המהפכה וכיהן כראש משרד התעמולה המפלגתי, סגן נשיא סין וסגן יו"ר של הקונגרס הלאומי.

• מה עושים כשהבוס החדש שלך הוא אלגוריתם?
• אתר או אפליקציה? ייתכן שהממשק הבא של הגופים הפיננסיים לא יכלול מסך
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• מניות קטנות - הזדמנויות גדולות

כשנולד, סין הקומוניסטית עוד הייתה בחיתוליה, כשרק ב-1949, אחרי סיום מלחמת העולם השנייה, בהנהגתו של מאו, הקומוניסטים ניצחו את הממשלה הלאומית שפעלה בגיבוי האמריקאים שסייעו לסינים להביס את הכוחות היפניים הפולשים רק 4 שנים לפני כן.

אז הוא גדל כאצולה עד גיל 10. כנראה שמאו לא אהב את הראוותנות וצבירת הכוח של בכירי המפלגה וכחלק ממהלך לטהר את השלטון, אביו של שי, שי ז'ונגשון, הורד מגדולתו והוכרח לעבוד בבית חרושת במחוז הנאן. ב-1968, שי האב הוכנס לכלא ולאחר שנה שי חסר ההגנות מצא את עצמו ישן במערה קרה.

ב-1978, שנתיים לאחר מותו של מאו ב-1976, שי האב הוצא מהכלא והוחזר לשורות המפלגה ואף הפך למושל של מחוז גואנגדונג, כשבין היתר היה אחראי על הקמת אזורי הסחר המיוחדים, בהם שנז'ן, שכיום נחשבת לבירת ההייטק הסינית, שהעניקו לממשל הסיני גמישות כלכלית ביחס למשטר הכלכלי הקומונוסיטי שהושת בכל מקום אחר בסין. האזורים הללו אפשרו את פתיחתה הראשונית והמנוטרת של סין לעולם המערבי וליתרונות המסחר שבאים עמה.

עד פרישתו ב-1988, האב דאג לסדר את בנו ולקשר אותו לכל מוקדי הכוח במפלגה. שי הבן עבר בין לא מעט תחנות, בלא מעט מחוזות ולא מעט תפקידים, עד שהגיע לרמה הארצית. ב-2006 נבחר להיות מזכיר המפלגה בשנגחאי וב-2009 כבר הפך להיות סגן הנשיא.

מאו מת, יחי הקיסר החדש

אחרי מותו של מאו, שברבות הימים דמותו הפכה שנויה במחלוקת אפילו בסין, הסינים הגבילו את שלטון המנהיג הנבחר ל-2 קדנציות. בעוד מאו נתפס כמי שהצליח לשחרר את סין מהאימפריאליזם המערבי והכוחות הזרים שפעלו בה, עבור הסינים, שי נחשב למי שאמור להפוך את סין לחזקה.

ההבטחה היחידה של שי היא להחזיר את האומה הסינית לגדולתה. זה גם החלום הסיני. להבדיל מהחלום האמריקאי, שבו לאינדיבידואל יש מקום לצמוח ולהצליח כיד הדימיון, החלום הסיני הוא להחזיר את סין למרכזיותה העולמית וכמי שהייתה דה פקטו הכלכלה הגדולה בעולם עד לפני 170 שנה.

זאת אחרי שבמאה ה-19 הפסידה פעמיים במלחמת האופיום – פעם אחת לכך שגדל בסין דור של מכורים והשני היה ההפסד לבריטניה במלחמה עצמה, שהכריחה את הסינים להיכנע בבושת פנים לצי הבריטי האימתני ולמסור להם את הונג קונג כערובה. הבושה הזו, גרמה לשי להחיל את חוקי הביטחון הלאומי על הונג קונג בשנה שעברה ולהחזירה ל"סין הגדולה".

כשנכנס לתפקידו כנשיא, אחד המהלכים הראשונים של שי נראה כנלקח היישר מספר ההדרכות של מאו. כשהוא רוכב על גל הזעם הציבורי על האליטה הכלכלית הראוותנית, שי יצא למסע טיהורים בראשי המפלגה והתעשייה המושחתים, כששבסין לעיתים קרובות, אחד הם.

היה למסע זה אפקט כפול. הראשון הוא תמיכה ציבורית נרחבת. השני, זה שהטיהורים הסירו את כל מתנגדיו הפוליטיים. שני אלה יחד אפשרו לו לבסוף להשתלט על המפלגה לגמרי ועל הדרך גם על סין – ומאז שליטתו שם היא ללא דופי, כשהוא מטפח פולחן אישיות עמוק עד היום הוא גם משחק על החיים במערה כדי לייצר אהדה ציבורית.

עד כמה עמוק פולחן האישיות? במארס 2018, 8 חודשים לפני שהפך לנשיא לכל החיים, הפכו את "מחשבת שי ג'ינפינג" – או החזון שלו המבוסס על כתביו ונאומיו – לחוק ומלמדים אותה באוניברסיטה, בבתי הספר ובגני הילדים – לחוק והוכנסו לחוקה של המפלגה הקומוניסטית הסינית. יתר על כן, בסין יש תוכנית שעשועים שבה המתמודדים נשאלים על חייו של הנשיא וכמובן על מחשבת שי ג'ינפינג.

התוכנית של שי שגרמה לשינוי כיוון בארה"ב

דמותו החזקה של שי לא באה טוב לעולם המערבי. ב-2013, הציג שי את היוזמה שלו לתפוס נתח משמעותי יותר בהשפעה העולמית. יוזמת החגורה והדרך, חצתה למעלה מ-100 מדינות ומטרתה לבנות תשתיות סיניות, כולל מערכות כבישים, רכבות, סכרים, נמלים, בתי חולים ועוד, כשהכסף וההשקעה הסיניים אמורים לדלל את השפעתה של ארה"ב ובחלקים מסוימים אף לתפוס את מקומה – במה שנתפס כדרך המשי החדשה.

היוזמה הזו הפחידה את האמריקאים, שראו את מנהיגי העולם, בהם ולדימיר פוטין מרוסיה ורג'יפ טאיפ ארדואן מטורקיה, עולים יחדיו לרגל להצטלם עם שי ולחתום על הסכמים רחבי היקף. בינתיים, האמריקאים לא הצליחו להכריז על תוכנית דומה.

אגב, על פי לא מעט דיווחים בחו"ל, חלק ניכר הפרויקטים שסין לקחה על עצמה תקועים, בשל חובות עולים ובמיוחד מאז התפרצות הקורונה. מחקר חדש של המכון Aid Data קובע שלמרות שהסינים השקיעו למעלה מפי 2 מהאמריקאים בפיתוח גלובלי, 85 מיליארד סיניים לעומת 37 מיליארד אמריקאים, לא מעט פרויקטים תקועים בעיקר כי המדינות המארחות עצרו אותן.

זאת לאור טענות לשחיתות, אבל גם בשל חוב הולך וטופח. לפי המחקר ב-42 מדינות החוב לסין צמח ל-10% מהתמ"ג המקומי. הסינים מנסים להמיר את החובות הללו בטובות דיפלומטיות או לחץ כלכלי - כמו השתלטות על נמל בסרי לנקה ל-99 שנה, לאחר שהמדינה לא עמדה בהתחייבויותיה - והמדינות מרגישות מאוימות. עוד עולה כי עד כה, 35% מהפרויקטים סובלים משחיתות, או ניצול עובדים, סיכונים תברואתיים והתנגדות של תושבים מקומיים.

בכל מקרה, המערב מנסה להציג תוכנית משלו כדי להתנגד לסינים, מה שיכול לזרוק לפח לא מעט השקעות שהסינים כבר ביצעו.

ההשפעה של שי על הכלכלה הסינית

לפי נתוני הבנק העולמי, משנת 2000 ועד 2020, התמ"ג הסיני צמח מ-1.2 טריליון דולר ללמעלה מ-14.7 טריליון. או צמיחה של 1,115% ב-20 שנה. שי הושבע לתפקידו רק בנובמבר 2012, כך שנספור לו את התמ"ג מ-2013, שאז עמד על למעלה מ-8.5 טריליון דולר, כלומר ב-8 שנים. לפניו התמ"ג צמח ב-690%, אתו התמ"ג צמח "רק" ב-53.8%. זה גם הגיוני, ככל שמדינה הופכת להיות מפותחת יותר, בד"כ אחוזי הצמיחה שלה יורדים.

עוד עולה מנתוני הבנק כי בשנת 2014 ההשקעות הזרות בסין הגיעו לשיא של 28.777 טריליון דולר, עלייה של כמעט 1,340% משנת 2000, אז עמדו ההשקעות הזרות על 2 טריליון דולר בלבד. עד 2017 הייתה ירידה של 12.2% בהשקעות הזרות, ללמעלה מ-25.2 טריליון דולר ובחסות ההתאוששות מקורונה ועל הצפי להמשך צמיחתו של סקטור ההייטק במדינה, אבל גם לסקטורים נוספים כמו הקמעונאות, מה שהעלה את ההשקעה הזרה ל-26.88 טריליון דולר.

חלק ניכר מכך זה הודות לשי, שפתח את השערים לחברות סיניות לצאת להנפקות בחו"ל, מה שהחל ב-2014 עם הנפקתה של עליבאבא (BABA), שהייתה עד אז ההנפקה הגדולה בהיסטוריה של וול סטריט. הגל הסיני הזה נמשך ונמשך, עם הנפקות של טנסנט (TCEHY), פינדואדאו (PDD) ונעצר בחריקת בלמים עם הנפקתה של המתחרה הסינית של אובר (UBER), דידי (DIDI), שדי רימתה את המשקיעים כשלא הצהירה לפני ההנפקה כי היא נמצאת תחת חקירות רגולטוריות, שהחלו אשתקד עם ביטול הנפקת זרוע הפינטק של עליפיי, קבוצת ANT.

אבל יש עוד סיבות לירידה בהשקעות חוץ. ב-2014 ביקר נשיא ארה"ב ברק אובמה בסין, שם הבין כי הסינים כבר אינם "פועלים חביבים" ומדובר במעצמה שתופסת יותר ויותר ביטחון. גם עוינות גוברת נגד יפן, בעלת בריתה הגדולה של ארה"ב בים הסיני הדרומי עשתה את שלה. כעבור שנה, ב-2015, אובמה כבר ניסח את ההסכם הטראנס פסיפי (TPP) שאמור היה לייצר אזורי מסחר חופשי בין המדינות החברות בו ובכך לעקוף את סין ולהחליש אותה.

הנשיא טראמפ אמנם פרש מה-TPP, אבל במקום פתח במלחמת הסחר ביולי 2018, מתוך טענה שסין מתמרנת את היואן, מונעת גישה לשוק הסיני מעסקים אמריקאים ובכך היא מייצרת לעצמה עודפים עצומים במאזני הסחר – בעוד המאזן האמריקאי הוא שלילי. טראמפ רצה לעצור את בריחת ההון ושם מכסים על מוצרים סיניים. הוא גם קרא לעסקים שיצרו בסין לחזור הביתה. זה לא כל כך עבד לו, אבל התאגידים הגלובליים, שראו גם סערה פוליטית מתקרבת וגם עלויות ייצור הולכות וגוברות בשל צמיחת מעמד הביניים, החלו לסגת מהייצור בסין.

השלטונות הסינים, ובראשם שי, שרואים לאן הולך הזרם הכלכלי, הכריזו אשתקד על תוכנית להסתמכות כלכלית עצמית של סין, כשמטרתם היא למנף את מעמד הביניים הגדול שיצרו, כדי לתחזק את הכלכלה האדירה הזו, שהתמ"ג שלה אשתקד מוערך בלמעלה מ-14 טריליון דולר.

אז כשלמעמד הביניים קשה בשל המחירים הגואים ובשל פרקטיקות ניצוליות ומונופוליסטיות מצד ענקיות הטק, שי, האיש מהמערה, שלוחם למען הפועל הסיני, החל לכופף את ענקיות הטק, לסגור את הברז לסקטור הנדל"ן הממונף ואף לתקוף את סקטור השיעורים הפרטיים. בדרך הוא הבהיל המון משקיעים זרים שראו את ההשקעות שלהם יורדות לטימיון.

העתיד של סין לאן?

בכל מקרה, אין ערר על מרכזיותה של סין בכלכלה העולמית הנוכחית. היא ענקית שהפכה לשותפת הסחר הגדולה ביותר של עשרות מדינות. העניין הוא, ששוב, כמו מאו – שהרעיב את בני עמו במשך כ-3 שנים בסוף שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60, כשמוערך כי מתו עד 55 מיליון בני אדם – דריסת הסקטורים הללו ומחיקתם של טריליוני דולרים, כמו "חינוך מחדש" למיעוט האויגורים המוסלמים, זה רק עוד מהמורה קטנה בדרך. אין לזה משמעות מול הרצון לשלוט בכל מה שאפשר לשלוט בו.

עוד עניין שסין צריכה לשים אליו לב, זה שימי אגירת העושר החיצוני שלה מתחילים להצטמצם. יחד עם העובדה שלמעלה מ-15% מהצעירים במדינה מובטלים, נתון שגדל מאז הקורונה, אין לסין מאיפה לייצר עושר חדש. ההיסטוריה מלמדת שמשלבים מצב כלכלי מתדרדר יחד עם שלטון דיקטטורי, לרוב זה מוביל למקומות הפוכים מצמיחה. רומניה של צ'אוצ'סקו היא דוגמה טובה, גם ונצואלה הכושלת היא דוגמה מבריקה.