צילום: יח"צ

לא שחור או לבן: גם אחרי הברקזיט יש סיכוי לשוק אירופי משותף

פרופסור ניראון חשאי, ראש מרכז אספר ליזמות וחדשנות בביה"ס למנהל עסקים של האוניברסיטה העברית, על האינטגרציה הכלכלית שצפויה בין בריטניה לבין האיחוד האירופי אחרי הפרידה

ניראון חשאי | 28/06/2016 08:02 (1)

נושאים בכתבה בריטניה ברקזיט האיחוד האירופי

הדיון התקשורתי והציבורי על ההשלכות הכלכליות של עזיבת בריטניה את האיחוד האירופי מתחלק לאלו שמצדדים במהלך למרות העלויות הכרוכות בו, לעומת אלו הטוענים כי העלות הכלכלית של עזיבת האיחוד תהיה גדולה מדי ביחס ליתרונות שהעזיבה נותנת (למשל היכולת לשלוט על היקף ההגירה הנכנסת לבריטניה). באופן מוזר, שני הצדדים מניחים שהבחירה בין להיות או להיות באיחוד האירופי היא בחירה דיכוטומית, כלומר או שבריטניה נשארת חלק מהאיחוד האירופי ונהנית מכל היתרונות הכרוכים בלהיות חברה בו, או שהיא עוזבת את האיחוד ומאבדת את כל היתרונות הללו. למעשה, כמעט אף אחד לא עוצר ושואל מה יהיה ההסכם שיחליף את הסטטוס הנוכחי של בריטניה ומה הסכם כזה נותן.

מסורתית נהוג לדבר על מספר רמות עולות של אינטגרציה כלכלית בין מדינות. הרמה הבסיסית מכונה "אזור סחר חופשי", ובעיקרה היא מאפשרת מעבר של סחורות ושירותים בין מדינות ללא מכסים. החסם העיקרי בסוג הסכם כזה הוא שיש לבדוק את ה"מקור" של כל סחורה הנכנסת למדינה כדי לדעת אם היא זכאית לפטור ממכס. בדיקה זו בפני עצמה מהווה חסם סחר שכן היא לא מאפשרת תנועה חופשית של סחורות ממדינה א' למדינה ב'.

הפתרון לבעיה זו הוא הסכם שמכונה "איחוד מכסים", שקובע רמת מכס זהה לסחורות ושירותים שמקורם במדינות שלישיות למדינות החברות בהסכם. מצב כזה מאפשר לגבות מכס בעת הכניסה של סחורה לאחת מהמדינות, אך חשוב מזאת, מצב כזה מבטל את הצורך בבדיקת סחורות בין שתי המדינות כי הנחת העבודה היא שכבר נגבה מכס על סחורות ממדינות שלישיות (לרוב קיים מנגנון התחשבנות על פי חשבוניות בין המדינות על גביה של מכס במדינה א' כאשר הסחורה מיועדת למדינה ב'). כך מתאפשרת תנועה חופשית של סחורות ושירותים בין מדינות החברות בהסכם איחוד מכסים ללא צורך בתחנות גבול.

רמה גבוהה יותר של אינטגרציה היא "שוק משותף" בו מתאפשרים בנוסף לנזכר למעלה גם תנועה חופשית של הון ועובדים בין המדינות. עד הקמת האיחוד האירופי, ההסכם בין מדינות אירופה השונות היה הסכם של שוק משותף. "איחוד כלכלי" לוקח את האינטגרציה הכלכלית צעד אחד נוסף קדימה, שכן הוא כרוך בהקמת רשויות משותפות (רשות מחוקקת, רשות מבצעת ורשות שופטת), מאפשר את קיומו של מטבע מאוחד (שיש לזכור שבריטניה אף פעם לא בחרה להצטרף אליו), מנסה ליצור הרמוניזציה של תנאים מאקרו כלכליים (כמו אבטלה, חובות, גרעון וכיוצא בזה) ומייצר מצב בו אזרח של מדינה אחת החברה באיחוד יוכל לחיות באופן חופשי במדינה אחרת.

במידה רבה התועלת או הנזק שייגרמו לבריטניה כתוצאה מעזיבת האיחוד תלויים בסוג ההסכם החלופי אשר היא תחתום עם האיחוד האירופי. קל לראות שאם את החברות באיחוד יחליף הסכם בסגנון של שוק משותף כמעט דבר לא ישתנה, חוץ מזה שבריטניה תוכל לשלוט יותר במי מהגר אליה ולא תהיה כפופה להחלטות של מוסדות אירופאיים בנושא. גם אם ההסכם שייחתם יהיה בסגנון של איחוד מכסים, עדיין סחורות ושירותים יוכלו לעבור באופן חופשי בין בריטניה למדינות האיחוד. נכון, תהיינה מגבלות מסוימות על זרימת הון ותנועה חופשית של עובדים, אבל כלל לא ברור אם במשקים החופשיים של ימינו אלו תהיינה מגבלות כל כך קשות. רק אם בריטניה תעבור להסכם אזור סחר חופשי עם אירופה יש חשש שהצורך בהקמת תחנות גבול באמת יפגע בסחר החוץ הבריטי.

כל הכותרות 24/7 הטלגרם שלנו - תכנים יחודיים

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

שם המגיב *

כותרת תגובה *

תוכן התגובה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה

1.
good point (ל"ת)
Jacob 16/10/2016 12:58
הגב לתגובה זו

פנסיה (גרוק)

קיבוע זכויות: טופס הפנסיה שעלול להפוך למוקש מס

מה שנראה כמו טופס ביורוקרטי מול מס הכנסה, עשוי להיות צומת קריטי שיקבע אם תיהנו מפטור של אלפי שקלים בחודש, או שתשלמו מס מיותר לכל החיים. בקיבוע זכויות, כל סימון קטן מתורגם לכסף גדול, וכל טעות עלולה להצטבר למאות אלפי שקלים שאבדו. דרך מקרים אמיתיים מהשטח מתברר איך איחור, סיווג שגוי או בחירה שנשמעה זהירה, הפכו לפגיעה כלכלית כבדה. ומנגד, איך תיקון בזמן יכול להפוך את הטופס למנוע של החזרי מס

ערן רובין | 25/12/2025 13:01

נושאים בכתבה פנסיה הפקדות לפנסיה קצבת פרישה יועץ פנסיוני חיסכון פנסיוני

קיבוע זכויות הופך להיות נושא חם בתחילת 2026. מינואר ממשיכה הרפורמה שהוחלט על תיקון המתווה שלה, שלפיה הפטור ממס על קצבאות הפנסיה יעלה בהדרגה עד 67% באופן הדרגתי. במקום קפיצה אחת ב‑2025. כל פעימה (כולל זו של 2026) מגדילה עוד קצת את הפטור החודשי, אבל מי וכמה ייהנו בפועל? זה נקבע דרך קיבוע הזכויות (טופס 161ד) שבאמצעותו מנצלים את ההטבה.

מי שהגיע לגיל פרישה וגם מקבל פנסיה נדרש להחליט איך לחלק את הפטור בין קצבה חודשית לבין משיכות הוניות (פיצויים, היוון תגמולים, תיקון 190). ההחלטות האלה נעשות דרך קיבוע זכויות, והן כמעט בלתי הפיכות. בפנסיה של 20–30 אלף ש״ח בחודש, כל אחוז פטור נוסף מתורגם לעשרות אלפי שקלים לאורך החיים, כך שהגדלת הפטור מ‑52% ל‑67% היא "אירוע הון" של מאות אלפי שקלים, אבל רק אם הקיבוע בנוי נכון. שגיאה בקיזוז פטורים, בהיוון או בסיווג מענקי פרישה "אוכלת" חלק מההטבה בכל אחת מהפעימות של הרפורמה. במילים אחרות, אתם יכולים להרוויח עשרות אלפים או להפסיד עשרות אלפים ואפילו יותר - אז שווה להכיר את הנושא:

טופס אחד, איחור קטן, ובלי לשים לב השארתם לקופת המדינה מאות אלפי שקלים מהפנסיה שלכם. כל זה קורה בקיבוע זכויות - הליך שרוב הפורשים בטוחים שהוא טכני, אבל בפועל הוא אחת ההחלטות הכלכליות הגדולות ביותר בחיים. מי שמתייחס אליו כאל עוד טופס למס הכנסה, מגלה לפעמים מאוחר מדי ששילם מס על כסף שיכול היה להיות פטור לחלוטין.

להמשך הכתבה לחץ כאן

הבוס הרובוט (נוצר בעזרת AI)

מה עושים כשהבוס החדש שלך הוא אלגוריתם?

20 אלף עובדי מדינה יוחלפו על ידי ה-AI - החזון הזה של המדינה הוא מסוכן; מה קורה בעולם, איך אלגוריתם ינהל עובדים והאם ההוא יכול לפטר עובדים?

אדם בלומנברג | 24/12/2025 10:48

נושאים בכתבה רובוט

מדינת ישראל מתגאה, ובצדק, בתואר "אומת הסטארט-אפ". אנו מובילים בפיתוח טכנולוגיות, בפריצות דרך בסייבר ובחדשנות רפואית. אך בצל הזרקורים של האקזיטים הנוצצים, מתהווה מציאות חדשה ומדאיגה בשוק העבודה הישראלי: ואקום רגולטורי מסוכן המותיר את העובד הישראלי חשוף לחלוטין אל מול עוצמתה המתגברת של הבינה המלאכותית (AI) והמהפכה בעולם העבודה שאנחנו רק נמצאים בתחילתה.

בעוד השיח הציבורי מתמקד בשאלה "האם רובוט יחליף אותי?", האיום המיידי והמוחשי יותר כבר כאן: הפיכתו של המנהל האנושי לאלגוריתם אדיש. זהו עידן ה"ניהול האלגוריתמי", שבו תוכנות מחליטות את מי לגייס, את מי לקדם, את שיבוץ העובדים במשמרות העבודה, ולעיתים, כפי שכבר קורה בעולם, את מי לפטר, ללא מגע יד אדם.

אין חולק שהטכנולוגיה מבורכת כשהיא באה להעצים את העובד (Augmentation), אך היא הרסנית כשהיא משמשת כתחליף לאחריות ניהולית וכלי לניצול ומעקב. באופן עקבי וגם כעת, מדינת ישראל בוחרת במדיניות של "רגולציה רכה" והתבוננות מהצד. העולם, לעומת זאת, כבר מזמן הפסיק להמתין.

האיחוד האירופי, במהלך היסטורי, החיל באוגוסט האחרון את ה-EU AI Act. החוק הזה לא רק מסדיר טכנולוגיה, הוא מגדיר מוסר. הוא קובע שמערכות AI המשמשות לניהול עובדים, גיוס ופיטורים הן מערכות ב"סיכון גבוה" (High Risk). המשמעות? אסור למעסיק להפעילן ללא פיקוח אנושי הדוק, ללא שקיפות מלאה וללא מנגנוני הגנה מפני אפליה. באמסטרדם, בית המשפט כבר פסק נגד ענקיות כמו Uber ו-Ola וקבע כי "פיטורים רובוטיים" (Robo-firing) אינם חוקיים. בארה"ב, איגודי התסריטאים והשחקנים בהוליווד השביתו את התעשייה והבטיחו שה-AI לא יהיה הכותב, אלא הכלי בידי היוצר.

אך בעוד העולם מתקדם לעבר הגנה על האדם, בישראל נדמה שמקבלי ההחלטות רואים רק את הצד של המכונה. החלטת הממשלה 3375 (מספטמבר 2025), שמנחה על הקמת המטה הלאומי לבינה מלאכותית, היא אמנם צעד אסטרטגי חשוב, אך היא חושפת סדר עדיפויות מדאיג. בעוד שהממשלה מקצה משאבים אדירים ל'האצת' הטכנולוגיה ומעבירה סמכויות רגולטוריות למרכז כוח פוליטי במשרד ראש הממשלה, קולו של העובד נותר מחוץ לחדר.

להמשך הכתבה לחץ כאן