ניראון חשאי
צילום: יח"צ

לא שחור או לבן: גם אחרי הברקזיט יש סיכוי לשוק אירופי משותף

פרופסור ניראון חשאי, ראש מרכז אספר ליזמות וחדשנות בביה"ס למנהל עסקים של האוניברסיטה העברית, על האינטגרציה הכלכלית שצפויה בין בריטניה לבין האיחוד האירופי אחרי הפרידה

ניראון חשאי | (1)

הדיון התקשורתי והציבורי על ההשלכות הכלכליות של עזיבת בריטניה את האיחוד האירופי מתחלק לאלו שמצדדים במהלך למרות העלויות הכרוכות בו, לעומת אלו הטוענים כי העלות הכלכלית של עזיבת האיחוד תהיה גדולה מדי ביחס ליתרונות שהעזיבה נותנת (למשל היכולת לשלוט על היקף ההגירה הנכנסת לבריטניה). באופן מוזר, שני הצדדים מניחים שהבחירה בין להיות או להיות באיחוד האירופי היא בחירה דיכוטומית, כלומר או שבריטניה נשארת חלק מהאיחוד האירופי ונהנית מכל היתרונות הכרוכים בלהיות חברה בו, או שהיא עוזבת את האיחוד ומאבדת את כל היתרונות הללו. למעשה, כמעט אף אחד לא עוצר ושואל מה יהיה ההסכם שיחליף את הסטטוס הנוכחי של בריטניה ומה הסכם כזה נותן.

מסורתית נהוג לדבר על מספר רמות עולות של אינטגרציה כלכלית בין מדינות. הרמה הבסיסית מכונה "אזור סחר חופשי", ובעיקרה היא מאפשרת מעבר של סחורות ושירותים בין מדינות ללא מכסים. החסם העיקרי בסוג הסכם כזה הוא שיש לבדוק את ה"מקור" של כל סחורה הנכנסת למדינה כדי לדעת אם היא זכאית לפטור ממכס. בדיקה זו בפני עצמה מהווה חסם סחר שכן היא לא מאפשרת תנועה חופשית של סחורות ממדינה א' למדינה ב'.

הפתרון לבעיה זו הוא הסכם שמכונה "איחוד מכסים", שקובע רמת מכס זהה לסחורות ושירותים שמקורם במדינות שלישיות למדינות החברות בהסכם. מצב כזה מאפשר לגבות מכס בעת הכניסה של סחורה לאחת מהמדינות, אך חשוב מזאת, מצב כזה מבטל את הצורך בבדיקת סחורות בין שתי המדינות כי הנחת העבודה היא שכבר נגבה מכס על סחורות ממדינות שלישיות (לרוב קיים מנגנון התחשבנות על פי חשבוניות בין המדינות על גביה של מכס במדינה א' כאשר הסחורה מיועדת למדינה ב'). כך מתאפשרת תנועה חופשית של סחורות ושירותים בין מדינות החברות בהסכם איחוד מכסים ללא צורך בתחנות גבול.

רמה גבוהה יותר של אינטגרציה היא "שוק משותף" בו מתאפשרים בנוסף לנזכר למעלה גם תנועה חופשית של הון ועובדים בין המדינות. עד הקמת האיחוד האירופי, ההסכם בין מדינות אירופה השונות היה הסכם של שוק משותף. "איחוד כלכלי" לוקח את האינטגרציה הכלכלית צעד אחד נוסף קדימה, שכן הוא כרוך בהקמת רשויות משותפות (רשות מחוקקת, רשות מבצעת ורשות שופטת), מאפשר את קיומו של מטבע מאוחד (שיש לזכור שבריטניה אף פעם לא בחרה להצטרף אליו), מנסה ליצור הרמוניזציה של תנאים מאקרו כלכליים (כמו אבטלה, חובות, גרעון וכיוצא בזה) ומייצר מצב בו אזרח של מדינה אחת החברה באיחוד יוכל לחיות באופן חופשי במדינה אחרת.

במידה רבה התועלת או הנזק שייגרמו לבריטניה כתוצאה מעזיבת האיחוד תלויים בסוג ההסכם החלופי אשר היא תחתום עם האיחוד האירופי. קל לראות שאם את החברות באיחוד יחליף הסכם בסגנון של שוק משותף כמעט דבר לא ישתנה, חוץ מזה שבריטניה תוכל לשלוט יותר במי מהגר אליה ולא תהיה כפופה להחלטות של מוסדות אירופאיים בנושא. גם אם ההסכם שייחתם יהיה בסגנון של איחוד מכסים, עדיין סחורות ושירותים יוכלו לעבור באופן חופשי בין בריטניה למדינות האיחוד. נכון, תהיינה מגבלות מסוימות על זרימת הון ותנועה חופשית של עובדים, אבל כלל לא ברור אם במשקים החופשיים של ימינו אלו תהיינה מגבלות כל כך קשות. רק אם בריטניה תעבור להסכם אזור סחר חופשי עם אירופה יש חשש שהצורך בהקמת תחנות גבול באמת יפגע בסחר החוץ הבריטי.

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    good point (ל"ת)
    Jacob 16/10/2016 12:58
    הגב לתגובה זו
צילום: UMA media, Pexelsצילום: UMA media, Pexels

שלושת האסים שבלעדיהם אנבידיה אבודה

הייניקס, סמסונג ומיקרון, יצרניות זיכרונות ה-HBM4 שצפויים להיות רכיב מרכזי בדור הבא של שבבי ה-AI, חשובות מאוד למלכת השבבים שחייבת לשמור על מעמדה בעוד מתחרותיה נושפות בעורפה

עופר הבר |

זיכרונות HBM4, דור חדש של זיכרונות בעלי רוחב פס גבוה, שצפוי להוות רכיב מרכזי בדור הבא של שבבי ה-AI, הם הגביע הקדוש של שוק השבבים כיום. אנבידיה, כמלכת שוק השבבים שנאלצת כל העת להשקיע מאמצים בשמירה על מעמדה מול מתחרות כמו AMD וברודקום, זקוקה להם כמו אוויר לנשימה.   

ה-HBM4 הוא השלב או הגרסה הרביעית בסדרת זיכרונות HBM, אחרי HBM1,HBM2 ו-HBM3 (כולל השדרוג HBM3E). כל דור מתאפיין בשיפורים משמעותיים בביצועים, ברוחב הפס של הזיכרון, בצריכת החשמל, וביכולת הצפיפות של הזיכרון, כך ש-HBM4 הוא הדור הכי מתקדם ומעודכן מבין סדרת HBM שבלעדיו אנבידיה לא תוכל להאיץ ביצועים במעבדיה.

אנבידיה צריכה את כרטיס הזיכרון HBM4 בעיקר כדי לתמוך בעיבוד נתונים מהיר ויעיל במערכות שלה, במיוחד בתחומי הבינה המלאכותית ,AI למידת מכונה ומחשוב ביצועים גבוהים. זיכרון HBM4 מציע רוחב פס גבוה במיוחד ותצרוכת חשמל נמוכה משמעותית ביחס לזיכרון DDR4 וצפיפות זיכרון גבוהה המאפשרת לשלב זיכרון רב במקום קטן. זה מאפשר לאנבידיה להאיץ ביצועים במעבדים ובמעבדי גרפיקה שלה, תוך הפחתת צריכת הכוח ושיפור יעילות העבודה מול כמויות עצומות של נתונים במקביל.

 פיתוח HBM4 - מי השחקניות העיקריות?

יצרניות ה-HBM4 המובילות כיום אינן כולן דרום-קוריאניות, אך מרביתן מרוכזות בדרום קוריאה. החברות המרכזיות הן:

SK Hynix: דרום-קוריאנית, מובילה בפיתוח ובייצור המוני של HBM4, עם שיפורים משמעותיים ברוחב הפס ויעילות אנרגטית. נחשבת ליצרנית הגדולה בתחום זה כרגע ומבוססת טכנולוגיות ייצור מתקדמות.

יסודות אסדת לווייתן
צילום: אלבטרוס

לפני שאיבדה את הריבונות הביטחונית, ישראל איבדה את הריבונות האנרגטית

יעקב צלאל |
נושאים בכתבה גז מפת הקידוחים

מדינת ישראל מעולם לא היתה ריבונית לגמרי, כשלאורך עשרות השנים האחרונות היא תלויה בסיוע צבאי ואזרחי אמריקני. אולם אם עד לאחרונה אזרחי המדינה העדיפו להעלים עין ממציאות זו, הרי שבשבועות האחרונים התלות והעדר הריבונות והעצמאות הפכו לבוטות יותר, כאשר ממשל טראמפ כפה הסכם הפסקת אש ברצועת עזה ומפקח עליו בקפדנות, בשלב זה, ממתקן צבאי אמריקני בקרית גת.

אולם יש תחום נוסף, קריטי למשק, שמעולם לא היה בריבונות ישראלית: משק הגז הטבעי. בשניים וחצי העשורים מאז התגלו מאגרי גז ראשוניים וביותר מ-15 השנים מאז התגלה מאגר תמר, התלות הישראלית בחברות אמריקניות להפקת הגז הטבעי ובממשל האמריקני לאסדרת משק הגז הטבעי, היתה מוחלטת.

אמנם בשנים האחרונות, משק הגז הטבעי הישראלי, שהוא בעל חשיבות אסטרטגית למדינה, הפך למערב פרוע. אבל עדיין יש בו שריף אחד, השולט בשקט בכל הנעשה, ענקית האנרגיה שברון. אקדוחנים אחדים, אמנם נלחמים על הפירורים, שעדיין שווים מיליארדי דולרים לאורך השנים ועושים כותרות, אבל חשיבותם לפיתוח משק הגז אפסית. אלי כהן, שר האנרגיה, הודיע לפני שבוע על התנגדותו לאשר את החוזה החדש ליצוא הגז למצרים, עד שיוסדרו עלויות גז נוחות לשוק המקומי, אבל אף אחד אינו מתייחס אליו ברצינות. רה״מ, בנימין נתניהו, נפגש בשבוע שעבר עם נציגי שברון כדי לפתור את המשבר, דווח בדה מרקר. מר כהן לא הוזמן לפגישה. הבעיה תיפתר בקרוב וההסכם ייחתם.

מבני הבעלות על מאגרי לוויתן, כריש ותמר הינם יציבים, מבנה הבעלות על תמר פטרוליום, המחזיקה בכ-17% ממאגר תמר, משתנה חדשות לבקרים, כאילו היה מדובר בגן שעשועים. וכך, קבוצה אקלקטית של משקיעים, חלקם זרים, מבקשת להגדיל את רווחיה על חשבון הציבור הישראלי (ואין לה כל עניין בהשקעות ובפיתוח משק הגז). מכאן הידיעות שהתפרסמו לאחרונה על סירובם של משקיעים בתמר פטרוליום, ובהם גם ישראמקו, לחתום על הסכם הספקת גז חדש מול חברת החשמל, שאמור היה להוזיל את הגז וכתוצאה מכך את עלות החשמל, כבר בשנים הקרובות. להערכתם מחירי הגז הטבעי בשנים הקרובות יעלו. במידה והערכה זו תתגשם, הרי שתהיה בכך פגיעה קשה בציבור הישראלי, שלבד מכך שאוצרות הטבע שייכים לו, הוא גם ממן את פעילות הפקת הגז בסכומים לא ידועים, באמצעות מתן הגנה ביטחונית למתקני הפקת הגז בים התיכון. בנוסף, חברות האנרגיה חדלו מלבצע חיפושים אחר מאגרי גז נוספים, ומנסות להגביר את קצב ההפקה, כך שלפי הערכות מלאי הגז במאגרים הישראליים יאזל בתוך כ-20-25 שנים. אזילת הגז תציב את המשק הישראלי בפני משבר אנרגטי חמור, מאחר שעד שיאזל הגז הטבעי, חלק ניכר מפעילות המשק תוסב לגז טבעי. יבוא גז טבעי לישראל, בתצורת LNG, צפוי להיות יקר ויגדיל באופן ניכר את העלות שתוטל על משקי הבית ועל עסקים מקומיים. הוא גם יגדיל את רווחי החברות שייבאו את הגז, שלפחות בחלקן שותפות כיום להפקתו, למשל שברון.

(כמובן שאנחנו בפתח עידן האנרגיה הירוקה, אבל לישראל אסור בשלב זה לוותר על האופציה של שימוש בגז טבעי בעשורים הקרובים).

נובל אנרג׳י, החברה האחראית לתגליות הגז הגדולות של ישראל, היתה חברת אנרגיה בינונית. אולם מאז נרכשה ע״י שברון, קבוצת האנרגיה השניה בגודלה בארה״ב, בסוף 2020, השתנה לגמרי מבנה השליטה בשוק הגז הטבעי המקומי. שברון מחזיקה כיום בכ-40% מתמר וב-25% מלווייתן, ומשמשת כמפעילה של שני המאגרים וכך מנופי השליטה שלה בשוק הגז המקומי הינם בלתי מוגבלים. אם לנובל אנרג׳י היו מהלכים מוגבלים בממשל האמריקני, הרי ששברון היא חלק אינטגרלי מהממשל, שענקיות האנרגיה תמיד נעזרו בו והוא נעזר בהן לפעילות ושליטה בשווקי האנרגיה העולמיים, ראו איום הנוכחי לפלישה אמריקנית לוונצואלה, ממפיקות הנפט הגדולות בעולם. ניסיון של ממשלת ישראל להגביל את יצוא הגז הטבעי, ידווח מיידית לבעל בריתה של שברון, דונלד טראמפ, שיורה לבנימין נתניהו, או לכל ראש ממשלה אחר, להימנע מהגבלת היצוא.