כיצד הפכה סין את שוק אספקת הגז הטבעי בצינור לשוק של קונים?

אלה פריד, אנליסטית בכירה בלאומי שוקי הון, מציגה את שינויי הכוחות של המדינות השולטות בשוק האנרגיה העולמית

אלה פריד | 23/02/2014 08:59 (9)

המגעים למכירת הגז הטבעי מרוסיה לסין הפכו בשני העשורים האחרונים לאחת הסאגות הרפטטיביות בענף האנרגיה. בעיתונות הפיננסית כבר נכתב, כי המשא ומתן המייגע בין יצואנית האנרגיה מספר 1 בעולם לצרכנית האנרגיה הצומחת ביותר, דומה להתכתשות עיקשת על גובה המוהר בין שתי חמולות יריבות.

זה לא שהצדדים חסכו במאמץ להתקדם להסכמה. במהלך העשור הייתה תנועה לא מועטה בין מוסקבה לבייג'ין. משלחות גרנדיוזיות באו והלכו, מזכרים בילטראליים נחתמו - אך העסקה לא מומשה. כעת, נראה כי היא קרובה לצאת לפועל יותר מאי פעם, וההסבר לכך נובע מסיבה אחת ויחידה: באחרונה חל שינוי במאזן הכוח בין הקונים למוכרים בענף, ונראה שצד הכלה חושש.

כידוע, מעל ל-50% מתקציב המדינה הרוסי נשען על סקטור האנרגיה, ואף שעיקר ההכנסות הגיעו עד כה ממכירת נפט, יחס זה עשוי להשתנות בשנים הקרובות, בשל כמה גורמים מרכזיים:

חברות הנפט הרוסיות ניצבות בעשור הנוכחי בפני השקעה רחבת היקף בתשתיות, שחלקן הוזנחו שנים רבות. תוכניות פיתוח של מאגרי פצלים ומיזם הנפט הארקטי צפויות להתבטא בהוצאות עתק. נציין, כי הממשלה הרוסית מעודדת יוזמות אלו בתמריצי מיסוי, והצפי הוא שההכנסות בתקציב ממכירות הנפט עשויות לרדת משמעותית בטווח הבינוני.

בנוסף לכך, המדיניות הפיסקאלית המרחיבה והעלויות של אולימפיאדת סוצ י יוצרים לחצים פיסקאליים. לרוסיה יש רזרבות מט"ח של כחצי טריליון דולר אמנם, אך בל נשכח שהיא זקוקה למחיר נפט של כ-100 דולרים לחבית כדי לאזן את התקציב. אלא שעולם הנפט השתנה בשנה האחרונה, ומי שיקבע ככל הנראה את רמות המחירים בעשור הקרוב, תהיה דווקא ארצות הברית, שהפכה למעצמת אנרגיה.

האיום הגדול ביותר על תעשיית הנפט הרוסית כיום, הוא הידוק התחרות בענף. להחלטה האמריקנית לייצא גז, נפט ותזקיקים בהיקפים גדולים עשויה להיות השפעה דרמטית. כך, למרות שבשנת 2013 רוסיה עברה את ערב הסעודית בהיקף הפקת נפט, נראה כי המפתח לוויסות נמצא כיום בוושינגטון.

הגורמים האלה מטילים ללא ספק לחץ רב על סקטור הגז הרוסי, והמתח ששורר בין גזפרום ללקוחותיה האירופיים, כתוצאה ממשקעי ההתנהלות המונופוליסטית, דוחף אותה לחפש שווקים בדרום מזרח אסיה. בשנה שעברה, סימן הממשל הרוסי לסקטור את המטרה - סגירת חוזים ארוכי טווח עם סין, יפן והודו.

קיראו עוד ב"ניתוחים ודעות"

אולם סין, שב-2013 הפכה ליבואנית הנפט הגדולה בעולם, מנהלת אג נדה משלה בתחום האנרגיה. המדיניות הזו היא כמובן חלק מתוכנית כוללת לטווח רחוק, וסין ממאנת לחתום על עסקאות לאספקת גז מהרוסים, למרות המחיר האקולוגי הכבד שהיא משלמת על השימוש בפחם. האסטרטגיה של סין בתחום האנרגיה, היא שילוב של מיזוגים ורכישות ברחבי העולם עם בחירה זהירה וקפדנית של ספקים לפרויקטים ארוכי טווח. דבר זה בולט בעיקר בתחום הגז הטבעי - שם מדובר בהשקעות אזוריות שיוצרות קשרים גורדיים ארוכי טווח עם הספקים.

כצפוי, תהליך בחירת הספקים של סין הוא איטי ובררני, כאשר מאזן הכוח הפוליטי מהווה מעין "פוליסות ביטוח ייחודיות לאספקה רציפה וארוכת טווח במחירים שמתאימים לסין.

כך, אין זה מפתיע שהספקית הראשית של הגז הטבעי לשוק האנרגיה הסיני, היא דווקא טורקמניסטאן שבאסיה התיכונה. הרפובליקה הסובייטיות לשעבר, בת 5.5 מיליון תושבים, מדורגת במקום הרביעי בעולם בהיקף עתודות הגז הטבעי, אחרי אירן, רוסיה וקטאר. טורקמניסטאן מחזיקה במאגר Galkynysh, השני בגודלו בעולם המוערך בכ-600 TCF (בערך פי 30 מלוויתן).

טורקמניסטאן מייצאת גז לסין החל משנת 2006. בשנת 2012 נאמד היקף היצוא לסין בכ-20 BCM בשנה. על-פי חוזי הרחבה, שנחתמו, כאשר המשא ומתן עם רוסיה ממשיך להתנהל, סין יכולה להכפיל את היקף היבוא שלה מטורקמניסטאן בשנים הקרובות ולהגיע ל-65 BCM עד לשנת 2020.

מעניין כי מדיניות הפיזור הייחודית של סין מתבטאת לא רק בבחירה זהירה של ספקים, אלא גם בבחירה לא פחות זהירה של תוואי לצינורות Central Asia Pipe Line שמובילים את הגז. בעוד הצינור הראשון עובר דרך קזחסטאן ואוזבקיסטאן, צינור ההרחבה המתוכנן צפוי לעבור דרך טג'יקיסטאן וקירגיסטאן - שתי מדינות פחות יציבות ויותר עניות באסיה התיכונה.

ההשפעה הסינית הגוברת באסיה התיכונה מתקבלת כנראה במוסקבה, שרואה באזור את שטחי ההשפעה ההיסטוריים שלה ברגשות מעורבים, אך כיוון שמהצד השני ניצבות אירן ואפגניסטן, המעורבות הסינית היא ללא ספק הרע במיעוטו.

אם נחזור לנושא בו התחלנו, הרי שאין ספק, כי יחסי הכוחות בין רוסיה לסין במשא ומתן על מכירת הגז הולכים והופכים ל"שוק של קונים". רוסיה עדיין מנסה לסגור חוזה למכירת 40 BCM בשנה ב-30 השנים הקרובות. המחיר יצטרך להתחרות במחיר הטורקמני של 3.4 דולר ל-mmBtu בפי הבאר. ככל הנראה, גזפרום תתקשה לקבל מסין את רמת המחירים שהיא מקבלת באירופה, ווהבחירה של סין בטורקמניסטאן כספקית הגז המרכזית שלה רק בתחילת הדרך.

כל הכותרות 24/7 הטלגרם שלנו - תכנים יחודיים

תגובות לכתבה(9):

הגב לכתבה

שם המגיב *

כותרת תגובה *

תוכן התגובה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה

8.
עודדיה8 23/02/2014 23:20
הגב לתגובה זו
חחח
7.
חבל על ההטעיות שלך (ל"ת)
ח 23/02/2014 20:56
הגב לתגובה זו
6.
עודי 23/02/2014 20:52
הגב לתגובה זו
כתבה מגוחכת שלה שאין לה ידיים ורגליים ומנסה שהסיק מהפרט אל הכלל . סין צריכה הרבה מאוד גז . אז יש לה חוזה בזול עם טורקמניסטן לפי 3.4 דולר בפי הבאר , כמובן שעד שזה מגיע לסין בצינור שהוא ארוך ועל חשבון סין זה יוצא יותר . אבל זה חוזה ל 20 BCM בלבד . והנה אני מצאתי כתבה הרבה יותר מקצועית ומקיפה שבו סין קונה מקטר גז נוזלי במחיר של 18.77 דולר ליחידה נכון למאי 2013 . המחיר הממוצע זה המחיר החשוב , והמחיר הממוצע שבו קונה סין בצינור הוא 8.76 דולר ליחידה , ולאור הביקושים המחיר כנראה כבר יותר גבוה . והמחיר הממוצע הולך לעלות והרבה כי חוזים ישנים במחירים נמוכים הולכים להסתיים . הנה הקשור לכתבה http://www.reuters.com/article/2013/07/03/column-russell-china-gas- idUSL3N0F904C20130703 והנה הקשור לדיסאינפורמציה של האנליסטית המאוד טיפשה שמטעה אנשים http://www.bizportal.co.il/article/380518 הצטרפו לשירות החזרי המס של טלנירי - לחצו לפרטים נוספים
5.
לצינוק המושחתים האלה (ל"ת)
קרלוס 23/02/2014 20:24
הגב לתגובה זו
4.
הנביא מוחמד 23/02/2014 19:37
הגב לתגובה זו
זאת אותה אנליסטית שנתנה לרציו יעד 20 שהיא היתה 24 וטענה שיש אי ודאות גדולה אם לוויתן אי פעם יוציא גז . מי ששמע לאנליסטית הזאת הפסיד 100 אחוז רווח ברציו . היא שינתה את ההמלצה שלה רק אחרי שרציו התחילה לעלות וזה היה כבר מאוחר מידי למשקיעים . כלומר גז שיכול להימכר בין 150 מיליארד דולר בתרחיש הכי נמוך לבין 250 מיליארד דולר בתרחיש אופטימי ישאר לנצח באדמה . אם זה ההגיון שלה אז היא לא יכולה להיות אנליסטית . ברור שלוויתן יהפוך למאגר מייצר גז אחרת למה כבר עשו 5 קדוחים והשקיעו 3 מיליארד שקל בכל הכתבה הזאת יש מסר סמוי ודיסאינפורמציה היא מדגישה את המחיר שטורקמניסטן מוכרת לסין שהוא נמוך 3.4 דולר וגם פה צריך להדגיש שזה בפי הבאר . אבל היא לא מספיק מבינה שמה שחשוב זה המחיר הממוצע שבוא סין קונה את הגז שהוא קרוב ל 9 דולר . היא גם משווה את לוויתן ל 600 TCF שיש בטורקמינסטן זהיא אחת מ 4 המדינות עם הכי הרבה עתודות גז בעולם . אפילו כבר בארהב שהגז הוא זול יחסית המחיר כבר מעל 6 דולר . והרבה מפעלים זוללי אנרגיה חוזרים לארצות הברית מסין בגלל החיסכון באנרגיה . בקיצור כתבה שיש בה אינטרסים ???
3.
שמרית 23/02/2014 18:24
הגב לתגובה זו
טורקיה צריכה את הגז שלנו, והיא לא דומה לסין. בגלל זה הצינור לטורקיה יותר חשוב לטורקים מאשר לישראל.
2.
באירופה המחיר 12$ ל BTU וזה מה שקובע באיזור (ל"ת)
ידידיה 23/02/2014 17:29
הגב לתגובה זו
1.
יריב 23/02/2014 15:59
הגב לתגובה זו
וזה עוד גז שלנו...
ידידיה 23/02/2014 17:30
הגב לתגובה זו
באירופה המחיר 12$

בינה מלאכותית גנרי AI generic

אתר או אפליקציה? ייתכן שהממשק הבא של הגופים הפיננסיים לא יכלול מסך

עומר מילויצקי, יועץ חדשנות ואסטרטגיה דיגיטלית לארגונים על המהלך הבא: אחרי המעבר מהסניף לאפליקציה ואחרי המעבר מהמסך לשיחה: כיצד הבינה המלאכותית תשנה את הדרך שבה ננהל כסף?

עומר מילויצקי | 23/12/2025 17:59

נושאים בכתבה AI השקעות

עולם הפיננסים אוהב לחשוב במונחים של מסכים. במשך יותר מעשרים שנה בנקים, חברות אשראי ובתי השקעות מדדו את ההצלחה הדיגיטלית שלהם לפי כמה הלקוח משתמש באתר, כמה פעולות הוא מבצע באפליקציה וכיצד הכלים הדיגיטליים חוסכים מהלקוחות להגיע לסניף. אבל ברקע מתבשל שינוי עמוק יותר: אם בינה מלאכותית שמחוברת לדאטה בזמן אמת יודעת להסביר מסלולים, להשוות עמלות, להמליץ על מוצרים ולבצע עסקאות ישירות דרך הצ'אט, עולה השאלה האם בעולם כזה בכלל נצטרך אפליקציות עמוסות מסכים ותפריטים, או שהממשק הפיננסי הבא יהיה משהו אחר לגמרי.

המהפיכה הראשונה

כדי להבין את המהפכה הבאה, צריך לחזור קודם למהפכה הראשונה. בשנות האלפיים התחילו הבנקים להנגיש ללקוחות אתרי אינטרנט אישיים, שתחילה העניקו ערך בסיסי: צפייה ביתרות, בדיקת תנועות ומעקב אחר החיובים בכרטיס האשראי. מהר מאוד נוספו גם פעולות בשירות עצמי, כגון העברות, הוראות קבע, תשלומי חשבונות, וביצוע פיקדונות. פתאום פעולות שהיו מחייבות תור בסניף וחתימה על טופס עברו למסך הבית במחשב. עבור הבנק זו הייתה הזדמנות לייעל ולחסוך בכוח אדם, ועבור הלקוחות זו הייתה תחושת שליטה חדשה ובעיקר נוחה בכסף שלהם.

השלב הבא היה הרבה יותר משמעותי מבחינת התנהגות הלקוחות: עידן האפליקציות. עם מהפכת הסמארטפונים, הבנקים הבינו שהאתר הוא רק תחנה בדרך, והחלו להשיק אפליקציות ייעודיות שהביאו את החשבון לכף היד. מעבר לגישה 24 שעות ביממה, נכנסו יכולות מתקדמות יותר כמו זיהוי ביומטרי, התראות בזמן אמת, סריקת צ׳קים, חתימה דיגיטלית ותהליכים מקוצרים שהעלימו כל חיכוך מיותר בתהליך. אם האתר שימש בעיקר כמערכת מידע, האפליקציה הייתה כבר מערכת חיה ונושמת לניהול הפיננסים האישיים.

התוצאה הייתה אימוץ מסיבי כמעט בכל העולם. לפי נתונים עדכניים, כ־2.17 מיליארד בני אדם ברחבי העולם משתמשים כיום בשירותי בנקאות במובייל, ועל פי הערכות כ־65 אחוז מבעלי הסמארטפונים משתמשים בבנקאות מובייל לפחות פעם בחודש. בארצות הברית כ־72 אחוז מהבגירים משתמשים באפליקציות בנקאות, ובאירופה מדינות מובילות כמו נורווגיה, דנמרק ושוודיה כבר חצו את רף 80 האחוזים. סקרים שנערכו בשנים האחרונות מראים כי עבור חלק גדול מהלקוחות, האפליקציה היא כבר ערוץ הבנקאות העיקרי: כ־55 אחוז מהלקוחות בארצות הברית מציינים את האפליקציה כדרך המועדפת לניהול החשבון שלהם, לעומת כ־22 אחוז בלבד שמעדיפים את האתר במחשב.

במקביל, גם הצד השני של המאזניים השתנה. כאשר אפליקציה מאפשרת לבצע היום כ־80 אחוז מהפעולות היומיומיות, תפקיד הסניף המסורתי עבר טרנספורמציה. הסניף הפיזי הפך בהדרגה למקום שמשרת בעיקר לקוחות פחות דיגיטליים, או כאלה שזקוקים לליווי אנושי בתהליכים מורכבים כמו משכנתה, אשראי עסקי או טיפול בבעיות חריגות. במילים פשוטות, המהפכה הדיגיטלית בעולם הפיננסי, שהתחילו והובילו האתרים והאפליקציות כבר עשתה את שלה: רוב האינטראקציות הבנקאיות עברו לערוצים דיגיטליים בדגש על המובייל. הדיגיטל כבר ניצח, אבל השאלה הבוערת עם כניסת טכנולוגיות ה-AI היא: איך ייראה הדור הבא של הניהול הפיננסי הדיגיטלי?

להמשך הכתבה לחץ כאן

הבוס הרובוט (נוצר בעזרת AI)

מה עושים כשהבוס החדש שלך הוא אלגוריתם?

20 אלף עובדי מדינה יוחלפו על ידי ה-AI - החזון הזה של המדינה הוא מסוכן; מה קורה בעולם, איך אלגוריתם ינהל עובדים והאם ההוא יכול לפטר עובדים?

אדם בלומנברג | 24/12/2025 10:48

נושאים בכתבה רובוט

מדינת ישראל מתגאה, ובצדק, בתואר "אומת הסטארט-אפ". אנו מובילים בפיתוח טכנולוגיות, בפריצות דרך בסייבר ובחדשנות רפואית. אך בצל הזרקורים של האקזיטים הנוצצים, מתהווה מציאות חדשה ומדאיגה בשוק העבודה הישראלי: ואקום רגולטורי מסוכן המותיר את העובד הישראלי חשוף לחלוטין אל מול עוצמתה המתגברת של הבינה המלאכותית (AI) והמהפכה בעולם העבודה שאנחנו רק נמצאים בתחילתה.

בעוד השיח הציבורי מתמקד בשאלה "האם רובוט יחליף אותי?", האיום המיידי והמוחשי יותר כבר כאן: הפיכתו של המנהל האנושי לאלגוריתם אדיש. זהו עידן ה"ניהול האלגוריתמי", שבו תוכנות מחליטות את מי לגייס, את מי לקדם, את שיבוץ העובדים במשמרות העבודה, ולעיתים, כפי שכבר קורה בעולם, את מי לפטר, ללא מגע יד אדם.

אין חולק שהטכנולוגיה מבורכת כשהיא באה להעצים את העובד (Augmentation), אך היא הרסנית כשהיא משמשת כתחליף לאחריות ניהולית וכלי לניצול ומעקב. באופן עקבי וגם כעת, מדינת ישראל בוחרת במדיניות של "רגולציה רכה" והתבוננות מהצד. העולם, לעומת זאת, כבר מזמן הפסיק להמתין.

האיחוד האירופי, במהלך היסטורי, החיל באוגוסט האחרון את ה-EU AI Act. החוק הזה לא רק מסדיר טכנולוגיה, הוא מגדיר מוסר. הוא קובע שמערכות AI המשמשות לניהול עובדים, גיוס ופיטורים הן מערכות ב"סיכון גבוה" (High Risk). המשמעות? אסור למעסיק להפעילן ללא פיקוח אנושי הדוק, ללא שקיפות מלאה וללא מנגנוני הגנה מפני אפליה. באמסטרדם, בית המשפט כבר פסק נגד ענקיות כמו Uber ו-Ola וקבע כי "פיטורים רובוטיים" (Robo-firing) אינם חוקיים. בארה"ב, איגודי התסריטאים והשחקנים בהוליווד השביתו את התעשייה והבטיחו שה-AI לא יהיה הכותב, אלא הכלי בידי היוצר.

אך בעוד העולם מתקדם לעבר הגנה על האדם, בישראל נדמה שמקבלי ההחלטות רואים רק את הצד של המכונה. החלטת הממשלה 3375 (מספטמבר 2025), שמנחה על הקמת המטה הלאומי לבינה מלאכותית, היא אמנם צעד אסטרטגי חשוב, אך היא חושפת סדר עדיפויות מדאיג. בעוד שהממשלה מקצה משאבים אדירים ל'האצת' הטכנולוגיה ומעבירה סמכויות רגולטוריות למרכז כוח פוליטי במשרד ראש הממשלה, קולו של העובד נותר מחוץ לחדר.

להמשך הכתבה לחץ כאן