לפני 40 שנה, בשלהי מלחמת יום הכיפורים, ארגון OAPEC

הטיל חרם נפט על ארצות הברית, בשל התמיכה האמריקנית בישראל. חרם נפט זה נמשך חמישה חודשים, אוקטובר 1973 - מארס 1974, אבל היווה אירוע מכונן במדיניות האנרגיה האמריקנית.

בנובמבר 1973 הודיע ממשל ניקסון על תוכנית Project Independence, לקידום עצמאותה האנרגטית של ארה"ב. בחלוף 40 שנה, העצמאות האנרגטית של ארצות הברית היא עובדה קיימת, ומאזן הכוחות בין OPEC לצפון אמריקה התהפך לכמה עשורים לפחות.

מהפיכת הפצלים הייתה ללא ספק הדרמה של העשור. היא החלה את דרכה לפני כארבעה עשורים, והתממשה בהפיכת ארצות הברית למעצמת אנרגיה. הטכנולוגיות החדשות בים וביבשה הביאו למשק האמריקני עודפי גז טבעי, שנסחר בשנים האחרונות בצפון אמריקה במחירי היצף, וכעת גם עצמאות כמעט מלאה (86%) בהפקת נפט.

בעקבות המהפך, ארצות הברית הורידה דרסטית את עלויות האנרגיה שלה, והפכה ליצואנית משמעותית של תזקיקים. אם נוסיף לכך את התהפוכות הפוליטיות הרבות ממדינות הארגון, והאיומים הגיאו-פוליטיים על נסיכויות המפרץ, נראה כי כיום, כמעט בכל היבט יחסי הכוח והתלות בין ארה"ב לאופ"ק התהפכו כליל.

• השקעה במניות תשתית - מה היה ומה צפוי?
• אקונרג’י: גיוס מוסדי, כניסה לגרמניה ותשואות עודפות בשוק האירופי
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

נציין, כי השנים שלאחר החרם התאפיינו בעלייה חדה בביקוש לנפט בארה"ב, אך מגמה זו נבלמה כיום, הן בצפון אמריקה והן בעולם כולו. כיום נאמד חלקו של הנפט בסל האנרגיה הגלובלי ב-33% לעומת כ-48% לפני 40 שנה. כך, בארצות הברית, כמעט כל השימוש בנפט נועד כיום לצרכי תחבורה בלבד, ואם בשנת 1973, כאשר הוטל החרם הופקו 17% מהחשמל בארה"ב מנפט, כיום שיעור זה עומד על 1% בלבד.

הסיבה לשינויים שעבר משק האנרגיה, הגלובלי בכלל והאמריקני בפרט, נעוצה בביזור אינטנסיבי של מקורות האנרגיה ועלייה חדה בחלקם של הפחם והגז טבעי. ובמידה פחותה, פיתוח החלופה הגרעינית והאלטרנטיבית.

נציין כי גידול חד בעתודות הגז והנפט המקומיות הפך כידוע לאחד ממנועי הצמיחה החשובים של המשק האמריקני לאחר המשבר של 2008.

במקביל, הפכה ארה"ב ליעילה יותר בחיסכון באנרגיה, והמשק האמריקני התחיל לפתח חוסן לשינויים החדים במחירי הגז והנפט הגלובליים. כידוע, העלייה החדה בהיקף הפקת הגז, שגרמה למחירי היצף, שבאו לידי ביטוי בשפל של כ-2.5 ד' בשנה שעברה. אך לא די בכך, ובשנה שעברה עלה קצב ההפקה של נפט בארה"ב ב-800 אלף חביות ביום - הקפיצה החדה ביותר בהיקף ההפקה מאז 1859.

• הרווחתם על מתכות נדירות? מה עם משאבי מזון נדירים?
• חרם אירופאי על סחורה ישראלית - עד כמה זה משמעותי ומה אפשר לעשות?
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• בטיחות או נוחות - איך בוחרים את המושב המושלם בטיסה?

זאת ועוד, גם השנה נאמדת התוספת בקצב של כ-600 אלף חביות נוספות ביום. כך, כבר בשנת 2014 ההפקה בארה"ב צפויה להגיע לכ-8.9 מיליון חביות ביום, ובשנת 2015 עומדת ארצות הברית על-פי תחזיות להפוך למפיקת הנפט הגדולה בעולם, ולעבור את רוסיה ואת ערב הסעודית.

מהפך היסטורי זה - 40 שנה לאחר חרם הנפט של 1973 - מהווה כיום את האיום האסטרטגי העיקרי על ארגון המדינות המייצאות נפט. לא פחות מכך על מדינות, שאינן חברות בארגון, אך תלויות לגמרי ביצוא גז ונפט, ובראש ובראשונה רוסיה.

ראשית, העובדה שסין כיום הקניינית הגדולה של נפט בעולם, אינה מקלה על מדיניות הוויסות ההיסטורית של אופ"ק. אבל האיום העיקרי ללא ספק הינו החשש של היצואניות הותיקות מפני הסרת חסמים בפני יצוא נפט וגז אמריקניים.

בשלב זה, חל איסור כמעט מוחלט לייצא נפט גולמי מארה"ב בתוקף חוק משנת 1975, עפ"י היתר מיוחד של לשכת המסחר ובעיקר לקנדה. בשנת 2013, הסתכם יצוא זה בכ-105 אלף חביות נפט ליום בשמונה החודשים הראשונים של השנה. נציין עוד, כי מאז חרם הנפט של 73' לא הופעלו לחצים כה כבדים על המחוקקים האמריקניים לוותר על מדיניות שימור האנרגיה ולהתיר יצוא נפט.

להלן מספר סיבות:

ראשית, אם ארצות הברית מעוניינת להמשיך ליהנות מהמשך פיתוח עתודות מקומיות, שמחירי האיזון בחלק מהן עומד על 85-95 ד' לחבית, עליה להכין את השוק להיצע המקומי. כבר כיום קיים חשש בקרב חברות הנפט, מהיווצרות של היצף בנפט - כמו שקרה בעודפי ההיצע של הגז. עם זאת, למרות שקיים איסור על יצוא של גלמי נפט מארה"ב, הרי שאין איסור לייצא תזקיקים.

אך, אליה וקוץ בה, כמחצית מענף הזיקוק האמריקני אינו מותאם לסוג הנפט המקומי. בעוד שכ-80% מהגידול הצפוי מקורו מנפט לא קונבנציונלי ממאגרי פצלים, ולאחר השקעה של כ-100 מיליארד דולר בעשור האחרון ע"י תעשיית הזיקוק בארה"ב בשדרוג פצחנים (בדומה לבזן), זאת על מנת להפיק את המירב מסוגי הנפט הכבדים, שהיו זמינים לה בשווקים הבינלאומיים, ואף זולים יותר.

נכון להיום, ההערכות מדברות על קושי אמיתי לספוג את הקפיצה בכמויות, שצפויה להגיע לשוק האמריקני כבר ב-2015, והלחץ על המחוקקים כבר החל. אין לנו ספק, כי הראשונים שיפגעו במקרה של הקלות על היצוא יהיו מדינות אופ"ק ויצואניות נפט נוספות. זו גם הסיבה, שאנו לא מאמינים בעלייה חדה של מחירי הנפט בשנים הקרובות, גם במקרה של התאוששות מאקרו-כלכלית הדרגתית.